"המנהלים לא מתעניינים בשכר שלהם, אלא בתלוש של המתחרה"
אלי כהן, המנכ"ל המיתולוגי של אי.די.בי, פורש לאחר 50 שנות עבודה. עכשיו הוא חושף את המתרחש מאחורי הקלעים של קבוצת ההשקעות הגדולה והחזקה בכלכלה הישראלית, מותח ביקורת על תרבות הניהול במשק ומתאר לראשונה כיצד התפתח הסכסוך המפורסם בין משפחת רקנאטי לבין משפחת ורטהיימר. ראיון בלעדי
במשך 50 שנות עבודה באי.די.בי, מרביתן בתפקיד מנכ"ל החברה, היה כהן איש אמונם של בני המשפחה, המוציא לפועל, המגשר במחלוקות פנימיות וחיצוניות ולעת מצוא גם שר החוץ של קבוצת ההשקעות הפרטית הבולטת במשק זה 5 עשורים.
הוא היה שם כאשר אי.די.בי הצמיחה את ניצני תעשיית ההיי-טק הישראלית עם השקעות בחברות הפאר אלרון, אלסינט, סאיטקס, ישקר וכדומה. הוא עבר את משבר ויסות מניות הבנקים עם הרקנאטים ועם בנק דיסקונט שבשליטתם, את כתבי האישום הצורבים שהופיעו בעקבות הפרשה ואת ההלאמה שאילצה את משפחת רקנאטי להיפרד מהבנק שהקימה.
כהן ניהל גם את מערכת היחסים העדינה של המשפחה עם המתחרה בנק הפועלים, שהיה גם שותף פעיל בחברת ההשקעות המשותפת כלל. הוא ניהל את קרב המאסף מול משפחת ורטהיימר, שניסתה בכל דרך אפשרית, כולל איום מרומז במאבק שליטה על אי.די.בי, לפרק את השותפות בישקר.
בסוף המאבק מכרה משפחת רקנאטי את חלקה בישקר לפי שווי של 800 מיליון דולר, 20% מהמחיר ששילם וורן באפט תמורת החברה ב-2006. כהן ראה את דור הנפילים של משפחת רקנאטי יורד מהבמה שבור לב ואת בני הדור השלישי, ליאון ואודי, מחליטים למכור ולהפריד את מרבית עסקי המשפחה.
כשהשתלט על אי.די.בי, השכיל דנקנר להכיר בכישוריו של כהן וביקש ממנו להישאר בקבוצה. כהן המשיך בתפקידו כמנכ"ל אי.די.בי וכדירקטור בחברות שונות. במשך כמה שנים שימש גם כיו"ר דירקטוריון כלל ביטוח, הזרוע הפיננסית המרכזית של אי.די.בי.
על אף פרישתו בשבוע שעבר הוא ימשיך לשמש כדירקטור בדיסקונט השקעות, כלל תעשיות, שופרסל, נכסים ובניין, כלל ביטוח וכלל בריאות. "כשנודע לגופים שונים שאני עומד לפרוש, הוצע לי להצטרף אליהם בתפקיד יו"ר או דירקטור. החלטתי לדחות את כל ההצעות", מגלה כהן.
"סבא מצטיין. כך קוראים לי בהרצליה פיתוח", אומר כהן. בגיל 78 הוא פורש לפנסיה ומעדיף להתמסר למשפחה. "זה היום מרכז העשייה שלי", הוא מסביר. "למדתי ממשפחת רקנאטי איך מערכת יחסים משפחתית טובה יכולה להראות. אחת הסיבות לכך שאודי וליאון רקנאטי החליטו למכור את אי.די.בי היא הרצון להימנע מחילוקי דעות עם הדור הבא. מערכת היחסים ביניהם מצוינת ואני שמח על כך".
במהלך השיחה הוא דואג לארגן ארוחת צהריים משפחתית, בודק אם הנכד יצא מהגן בזמן ומראה לי פקס ששלחה בתו העובדת בקנדה (ד"ר שרון נופך מוזס) על תעודת הצטיינות שקיבל הנכד. "היא יודעת שזה חשוב לי ולכן שלחה לי את התעודה", מפרש כהן. ילדיו האחרים הם רענן כהן, המשמש כיום כמנכ"ל קונצרן כור, וגיא כהן, יזם נדל"ן בתל אביב.
"כבר באוגוסט בשנה שעברה הודעתי לדירקטוריון על כוונתי לפרוש. אני מאחל לחיים גבריאלי, שמונה במקומי, הצלחה רבה. אני בטוח שהוא יצליח כמו שאני בטוח שנוחי דנקנר, בעל השליטה, ימשיך להוביל את הקונצרן בבטחה".
כהן הוא עורך דין במקצועו. ב-1958 סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים ועבד כמתמחה אצל עו"ד יעקב שמשון שפירא, שהיה לימים שר המשפטים. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל את הצעת העבודה מדניאל ורפאל רקנאטי, כשערך הסדרים עסקיים בנוגע לענף התובלה הימית (חברת אל-ים היתה בבעלות משפחת רקנאטי). כהן נענה והגיע על תקן העוזר ליועץ המשפטי של בנק דיסקונט.
משפחת רקנאטי היתה משפחת העסקים הבולטת במדינה עד שמכרה את מרבית עסקיה ב-2003. בני המשפחה שהגיעו מסלוניקי הקימו את בנק דיסקונט שהיה שנים רבות הבנק הגדול במדינה. ב-1969 נכנסו להשקעות בחברות לא בנקאיות והקימו
משפחת רקנאטי, באמצעות כהן ומנכ"ל דיסקונט השקעות לשעבר דן טולקובסקי, היתה בתחילת שנות ה-70 חלוצת ההשקעות בהיי-טק. היא הובילה הקמת חברות כמו אלביט, אלרון, אלסינט וישקר שהיוו את הבסיס לתעשית ההיי-טק בישראל. המשק היה צעיר והתפתח במהירות. למונח הון-שלטון לא נלוותה אז קונוטציה שלילית. ראשי המשק ראו בהון הפרטי זרוע נוספת לפיתוח המשק, הקשרים הפמילייריים שנרקמו בין השרים למיליונרים הספורים שהיו כאן, לבנקאים ולתעשיינים נראו טבעיים.
"פנחס ספיר, שר האוצר האגדי, היה קורא אליו הביתה לכפר סבא את ראשי המשק, מטיל עליה מטלות ורושם בפנקס הקטן מי יעשה מה. שר האוצר ניהל את העסקים ולא להפך. מדברים היום על ריכוזיות כביכול, אבל מה היה אז במשק? חברת העובדים, אוצר התיישבות היהודים (בעלת בנק לאומי) ואולי עוד גוף או שניים", אומר כהן.
המשבר הקשה ביותר של כהן היה ב-1983, כשלאחר שנים של ויסות מניות הבנקים התפוצצה הבועה. זה הוביל להגשת כתבי האישום נגדו ונגד משפחת רקנאטי. כהן והמשפחה ספגו מכה קשה ליוקרתם. הם נאלצו להיפרד מבנק דיסקונט ולהתמקד בקבוצת אי.די.בי ללא הבנק. 10 שנים מאוחר יותר נאלצה משפחת רקנאטי להיפרד גם מקבוצת אי.די.בי. במגעים שנמשכו כשנה השתלט על החברה נוחי דנקנר בסיוע השותפים ממשפחת ליבנת וממשפחת מנור.
בראיון נדיר לרגל פרישתו חושף כהן לראשונה טפח מאחורי הקלעים של קבוצת ההשקעות הגדולה ומספר מה באמת קרה במאבק במשפחת ורטהיימר ומדוע אין לדעתו ממש בטענות שאי.די.בי גדולה על המשק הישראלי.
אתה בעסקים כבר 50 שנה. מה דעתך על המשק מודל 2011?
"אין ספק שהמשק התפתח לתועלת החברה והאזרחים. מדובר בשני עולמות. רמת התעסוקה גדלה וכמובן הרמה הטכנולוגית. אז לא היו טלפונים סלולריים, פקסים, מחשבים אישיים וכל הטכנלוגיה האחרת".
"כדי לנהל שיחה לארה"ב היינו צריכים להזמין שיחה לחו"ל מבזק יומיים מראש. אבל עם הקדמה גדלו מאוד הפערים בחברה, ולדעתי הם מוגזמים. הפערים יוצרים מתח חברתי וזה משמש במה לפוליטיקאים לקידום מטרותיהם ולאו דווקא לטובת המשק. הפערים האלה לא ייסגרו על ידי העלאת שכר המינימום אלא בהדרגה. הם תלויים בראש ובראשונה בחינוך וברמת ההתמקצעות של הדור הבא."
האם ייתכן שבזמנך היה מנהל - מוכשר ככל שיהיה - נהנה משכר של 25 מיליון שקל, 20 מיליון שקל או אפילו 15 מיליון שקל לשנה?
"אני קורא בעיתונים את טבלאות שכר הבכירים והנושא אכן קיבל ממדים מבהילים. הסוגיה מלווה אותנו משנת 1986, כשהוחלט לראשונה לחשוף את שכר המנהלים. הכוונה במקור היתה שהפרסום יבלום את השכר המופרז, אבל זה גרם בדיוק להפך. להרבה מאוד מנהלים לא חשוב כל כך כמה הם מקבלים, אלא כמה מקבל המנהל המתחרה שלהם. הפרסומים הגדילו את פערי השכר. יש בעיה, ולפי דעתי רמות השכר כיום מוגזמות. אומר לך יותר מזה: פערי שכר גבוהים בחברות מזמינים התערבות רגולטורית ופוגעים ביציבות ובניהול העסקי".
"אולם חלק גדול מהעלות הוא אינו משכורת אלא אופציות אשר מעוותות את תמונת השכר. האופציות נועדו להגדיל את תמריץ המנהלים, להשביח את החברה, ומי שנהנה מכל הוא ציבור בעלי המניות והגופים המוסדיים. כשניהלתי את דיסקונט וטיפלתי בסוגיית שכר העובדים, סירבתי לכך שמשפחת רקנאטי תעלה את שכרי כי זה הקשה עליי את המשא ומתן מול העובדים. אני חושב שגם כיום זו חובתו של כל מנהל המתמודד מול ציבור עובדים".
יש טענות שמבנה הפירמידה בקבוצות כמו אי.די.בי מאפשר לבעלי השליטה לשלוט בחברות אף שבשרשור הם מחזיקים אחוז קטן ממניותיהן. זה מה שמאפשר תשלום שכר מופרז כשעיקר הנטל נופל על הציבור.
"אני מכיר את הטענה הזאת והיא איננה נכונה, לפחות לגבי אי.די.בי, קבוצת השליטה בה (גנדן ומשפחות מנור וליבנת) מגדילה כל הזמן את שיעור אחזקתה בחברה. היא מחזיקה כיום ב-88.9% מהון המניות לעומת 51% שהיו להן כאשר רכשה את השליטה, לפני 8 שנים. אי.די.בי אחזקות הגדילה את השליטה בחברה-הבת אי.די.בי פיתוח מ-66% ל-100% כיום. אחזקתה של אי.די.בי פיתוח בדיסקונט השקעות גדלה מ-60% ל-75%. כלומר, אם מעלים את השכר אפילו בסלקום או בחברה-נכדה אחרת, גם בעלי השליטה מרגישים זאת היטב בכיס ולא רק הציבור".
איך פותרים את בעיית שכר המנהלים?
"למרות הביקורת אני חושב שהתערבות המחוקק בנושא זה תהיה טעות. גם שכר מקסימום לא יפתור את הבעיה. חייבים למצוא דרכים אחרות לטפל בה. אפשר למשל לבטל את ההקלה במס בגין חלוקת אופציות, אבל צריך להבין שהאופציות יוצרות תמריץ חיובי. שכר הבכירים אצל בעלי העניין מגיע לאסיפות הכלליות. יש הטוענים שהגופים המוסדיים אינם שומרים על האינטרסים, אבל מניסיוני אני יכול לומר שמעורבותם רק הולכת וגדלה. בכל מקרה, משקיע שאינו מרוצה מהנעשה בחברה מוזמן למכור את מניותיו. מי שאינו מתנהג בהתאם - בין שבנורמות שכר ובין שבכל תחום אחר - יוענש על ידי השוק".
האם בבנק דיסקונט חלמו על רמות שכר כאלה?
"הם אפילו לא התקרבו לרמות אלה בגלל אחריות ההנהלה ובעלי השליטה כלפי העובדים והוועדים. אגב, אני כבר לא עוקב כיום אחר הנעשה בבנק. אמנם אני מנהל שם חשבון אך לא יותר מכך; אני גמלאי של הבנק ועבדתי שם מ-1977 ועד 1981".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם