לא מחזיקים מים: כל האמת על תעריפי המים
עם תום עונת הגשמים חוזרת ישראל ומתייבשת וחשבון המים עומד לתפוח. זה הזמן לגלות את האמת: אמנם המים יקרים מתמיד, אבל מישהו דאג שלעולם לא נדע כמה אנחנו משלמים באמת
כל צרכן יודע שהמים התייקרו וחשבון המים תפח. אבל איש מאיתנו אינו יודע כמה באמת תעלה לו הכוס הבאה או הדחת האסלה הבאה. זה לא שאנחנו מטומטמים ושמישהו מפריע לרשות הקובעת את המחירים להציג לנו תעריף אחיד ופשוט, המאפשר לנו לעשות את החשבון בעצמנו.
אין זה מקרי שמומחי המים האמיתיים והמדומים אינם מצליחים להסכים ביניהם על שיעור ההתייקרות האמיתי שנגרם מההחלטות שהתקבלו בשנתיים האחרונות. 35%, כפי שטענו אנשי רשות המים ומשרד האוצר בפני ועדת הכנסת, או 50%-100% על פי גרסת הרשויות המקומיות? הבלבול נגרם בעקבות ההחלטה לקבוע שתי דרגות תעריפים בהתאם לכמות המים הנצרכת: תעריף נמוך של 5.7 שקלים למ"ק ל-3.5 המ"ק הראשונים ומחיר של 10 שקלים לכל מ"ק שמעבר למכסה.
בעקבות המחאות על המחירים הגבוהים השתכנע בכך אפילו ראש הממשלה והחליט להעלות מעט את מכסת המים בתעריף הנמוך: על פי התחשיבים, ההחלטה הביאה להפחתה של כשקל וחצי בחשבון מים של משפחה ממוצעת.
לקראת תום עונת הגשמים וחידוש הלחצים להעלאת מחיר המים, להוספת דרגת תעריפים גבוהה ל"בזבזנים" או להטלת קנסות, ערכנו רשימה קטנה של הטעויות וההטעיות שגרמו לכאוס בחשבון המים שלנו.
לא נכון: קביעת תעריף אחד (8 שקלים למ"ק) לצריכה הנחשבת "ממוצעת" ותעריף גבוה יותר (10 שקלים למ"ק) לצריכה העולה על הממוצע אינה מאפשרת לצרכן לדעת מהו התעריף האמיתי שהוא משלם, שכן איש אינו יודע מתי הצריכה שלו עוברת מתעריף א' לתעריף ב'.
האמת
לא נכון: אין בצנרת נורית אדומה שנדלקת כדי להזהיר מפני חריגה ממכסת המים, שנקבעה על ידי רשות המים, וכאשר איננו יודעים מתי עברנו מתעריף נמוך לגבוה אין כל משמעות להרתעה שניסתה רשות המים ליצור.
נימוק זה נועד בעבר להחליק את העלאות המחירים הגדולות דרך צנרת האישורים של ועדות הכנסת, אבל גם הוא אינו מחזיק מים.
השכבות המזוהות כחלשות ביותר במדינה - חרדים וערבים - מתאפיינות גם במשפחות גדולות ומרובות ילדים שאינן יכולות להרשות לעצמן להצטמצם לצריכה הממוצעת שמנסה רשות המים לגזור עליהן. הן זקוקות ליותר מי רחצה ואינן שותות בקבוקי מים מינרלים. הן צורכות יותר מים בתעריף הגבוה ו"נקנסות" בהתאם. משפחות גדולות נהנו ממכסה מוגדלת של מים בתעריף הנמוך, שכן השיטה מתחשבת במספר הנפשות בדירה.
בחלק מהמקרים עשויה השיטה להקל עם משפחות גדולות, אבל מחיר ההתחשבות כבד וספק שהשיטה מועילה: משפחות חלשות הן לעתים קרובות קשישים ומובטלים המבלים זמן רב יותר בבית ולכן צורכים יותר מהממוצע.
שיטת התמחור על פי מספר הנפשות מחייבת את התושבים לדווח בקביעות על מספר הנפשות בבית ואת תאגידי המים והרשויות המקומיות להקים מנגנוני ענק למעקב אחר הדיווחים ורישומם. מעטים האזרחים היודעים זאת, אבל כל משפחה חייבת לחזור ולדווח מדי 3 שנים, אחרת "יאופס" הדיווח והיא תחויב על פי מינימום של שתי נפשות לדירה. קל לשער שחלק גדול מהמשפחות לא ידווחו ובוודאי לא יקפידו על דיווח מדי 3 שנים.
טעות: כל המחקרים שניסו לבדוק את גמישות השוק, כולל בדיקות שערכה רשות המים, מגלים שעליית מחיר המים אינה גורמת להקטנת הצריכה אלא במקרים קיצוניים מאוד של עלייה חריפה במחיר. עלייה מתונה יחסית של 40% או אפילו 50% לא משנה כמעט.
זה בדיוק הסוד הגדול שרשות המים ומשרד האוצר לא מגלים לציבור: "קנסות המים" היו לשווא. הם לא השפיעו כמעט על הצריכה, אבל הצליחו לעורר חשדנות רבה כלפי מדיניותה של רשות המים ולהכניס כמה עשרות מיליוני שקלים לקופת המדינה. ממצאים אלה אושרו גם בעבודה שעשה הכלכלן אמנון נויבך בהזמנת מרכז השלטון המקומי.
מרבית בעלי הגינות, שנגדם כוונו הקנסות, שייכים למשפחות ממעמד בינוני ומעלה שלא העלו על דעתם לייבש את הגינה כדי לחסוך כמה מאות שקלים בחודשי הקיץ. אחד הגופים הגדולים בענף המים, שעקב אחר תנודות הצריכה, גילה שהירידות בצריכה תואמות להפעלת תשדירי הפרסום לעידוד החיסכון ("ישראל מתייבשת") בעוד מועדי הפעלת הקנסות לא גרמו לכל תגובה מצד הצרכנים.
רשות המים, אגב, מעולם לא הציגה לציבור מחקר המוכיח את יעילות הקנסות. בקיץ 2010 לא הופעלו הקנסות ובכל זאת לא נרשמה כל עלייה בצריכה, לעומת שנת 2009 שבה כן הופעלו הקנסות.
ההתפלה מייקרת את המים, אבל יש לה חלק קטן מאוד בתעריף הנוכחי - כ-8 שקלים בממוצע. עלות המים המותפלים במ"ק ממוצע היא 65 אגורות בלבד, והעלאת התעריפים הממוצעת היתה בכ-3.5 שקלים לקוב.
בהסברים שמנסים חברי הכנסת לקבל מדי פעם למחירי המים הגבוהים יש לא מעט "חורים שחורים" המעלים חשד לשיטת חישוב חובבנית העושה שימוש נדיב ב"פלאג נאמברס": מספרים מקריים שנועדו לסגור פערים בין התוצאה המחושבת לבין התוצאה הרצויה. חלק מעליית המחיר נועדה לממן את הירידה בצריכה: ירידה בצריכת המים הקטינה את הכנסות תאגידי המים, והיה צורך להעלות את התעריף כדי לפצות אותם.
הגופים העיקריים המפסידים מהירידה בצריכה הם תאגידי המים והרשויות המקומיות. תאגידי המים, אגב, מקבלים 2.5 שקלים מכל מ"ק, פי כמה וכמה יותר מעלות השירות שהם נותנים. ברשות המים מסבירים שהתאגידים צריכים הכנסה עודפת כדי לממן השקעות מוגדלות בשיקום תשתיות מים, אולם לאנשי הרשות אין כל אומדן מבוסס של מצב התשתית ושל היקף ההשקעות הנדרשות. ואכן, הכנסותיהם ורווחיהם של התאגידים זינקו השנה במאות מיליוני שקלים, במקביל להאמרת חשבונות המים שלנו, אבל איש אינו מגלה לנו לאן באמת הולך הכסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם