ממשלת הודו גאה להציג: עיר העתיד
היא ממוקמת בהרים המבודדים של הודו, בין שבטים ואלפי מינים של בעלי חיים וצמחים; אבל העיר לבסה עומדת להיות עיר ההיי-טק הראשונה בעולם; הפיקוח עליה ייעשה בעיקר על ידי מכונות, ומחשבים ישלטו בהכל; התקשורת עם הרשויות תתבצע דרך האינטרנט; והתושבים: הכי גיקים שיש
הטריטוריה ההררית מאוד לא ידידותית: ברגע שנכנסתי לתחומה, הציביליזציה נעלמה והטלפון הסלולרי שלי כבר לא קלט. ובכל זאת, כאן, באמצע הר בצדה המערבי של הודו, שאפשר בהחלט לקרוא לו אמצע שומקום, ירדתי לתוך עמק תלול ומצאתי עצמי בתוך מה שיהפוך בקרוב לאחת הערים הכי מתקדמות על פני כדור הארץ.
לראשונה קראתי על העיר הזו בפרסומת בחוברת שדפדפתי בה במהלך טיסה. הסתקרנתי מכך שנאמר במודעה שמדובר במטרופולין שהפיקוח עליה ייעשה בעיקר על-ידי מכונות. מחשבים של בנק מרכזי ישלטו בכל דבר - מאבטחת הבית ועד לרשת התחבורה. מדובר בפרויקט בהשקעה של חצי מיליארד דולר, שמטרתו להקים ממש מאפס חלום אורבני באמצע האזור ההררי הנידח.
כשאני עומדת על הטיילת בליבה של לבסה (Lavasa), אני בעמדה טובה להשקיף על כל האתר. לפני 10 שנים לא היה כאן דבר מלבד כמה כפריים משבטי האזור, שהתגוררו בבקתות נמוכות עם גגות מסכך.
הם מגדלים מזון על טרסות במדרונות וממתינים לגשמי המונסון שישקו את האורז והירקות שלהם. פתאום הם מוצאים עצמם בפאתי לבסה, מביטים בצמיחתה של עיר מתוך העמק.
אם לי זה נראה סוראליסטי, לכפריים המקומיים זה בוודאי נראה מוזר מאוד. בעלון הפרסומת לבסה קורפוריישן השתמשה בתמונות של אוקספורד על מנת להראות כיצד תיראה לבסה הציורית לאחר שתושלם הקמתה. נדמה כאילו היזמים בחרו את החלקים היפים ביותר באירופה ושתלו אותם כאן.
לעת עתה, מכל מקום, זו עיירת רפאים. העבודות הופסקו על מנת לאפשר לרשויות של הודו לדון בכמה נושאים סביבתיים הכרוכים בעבודות הבנייה והפיתוח, אם כי רק מעטים מטילים ספק בכך שהפרויקט אכן יקרום עור וגידים.
אבל עכשיו העיר שקטה באופן קצת מפחיד. יש כבר בית חולים משוכלל, שנראה נטוש; עמודי חשמל ניצבים מכאן ועד האופק, עומדים גבוהים בשמש ונראים כמו צעדה של חייזרים; שקט כאן מאוד, וזה ממש מנוגד למה שקורה בעיר הודית רגילה.
"בהיסטוריית ניהול ערים, הערים ההודיות לא בדיוק בולטות לטובה באופן שבו הן מנוהלות", אומר סקוט רייטון, המנהל האמריקאי של לבסה. רייטן, שהמשרד הקטן שלו שוכן בקומה השנייה של בית העירייה, אחראי לניהול העיר עד שהתושבים הראשונים יגיעו אליה ויבחרו ראש עיר.
אף שמדובר בפרויקט הודי, היזמים חרשו את העולם כדי למצוא מומחה שיודע לנהל ערים במומחיות מערבית ועם טכנולוגיה מתקדמת, וכך הם הגיעו אל רייטון, בעל ניסיון קודם בניהול כמה ערים במערב התיכון של ארה"ב.
אני מניחה שהמעבר מהמערב התיכון האמריקאי לווסטרן גאטס היה מבחינתו הלם תרבות. ערים הודיות רבות מלאות שכונות עוני ואינן מתוכננות. בשכונות העשירות מוצבים שומרים 24 שעות ביממה, ואם אין שומרים אז לפחות השערים נעולים. מכיוון שאספקה מסביב לשעון של נוחות מכל סוג - ממים ועד חשמל - אינה מובטחת, אנשים שיכולים להרשות לעצמם משיגים גנרטורים ומשאבות מים.
לכן האתגר של מתכנני לבסה הוא ליצור עיר שלא תסבול מהבעיות האלה, והם מקווים לעשות זאת באמצעות החלפת הפקידות האנושית במכונות בכל מקום שרק יהיה ניתן.
אני שמה לב כמה הם מתאמצים למשוך לעיר החדשה את אנשי טכנולוגיות המידע החנונים, העובדים בחברות הטכנולוגיה המצליחות של הודו כמו אינפוסיס וטטה קונסלטנסי סרביסס. מול דיינר אמריקאי יש מועדון למשחקי וידיאו, ובשנים הקרובות אמור להיבנות גם פארק שעשועים בנושא חלל, שתוכנן על ידי אותם אנשים שייצרו את "אמריקן ספייס קאמפ" במדינת אלבמה בארה"ב.
"בקרה אלקטרונית היא למעשה לא יותר מניהול האספקה הבסיסית של הממשל דרך פורטל אלקטרוני", אומר רייטון. פירוש הדבר הוא שתיקיות, טפסים רשמיים וחשבונות מנייר יוחלפו במסמכים דיגיטליים, וכל נקודות הקשר בין הממשלה לבין התושבים יתקיימו על גבי הרשת. הפילוסופיה שמאחורי הרעיון היא שהכנסת אוטומציה לממשל יכולה להפוך את הבירוקרטיה למהירה, קלה ושקופה יותר.
כאן, בלבסה, אחת החברות שאחראית להתקנה ולאחזקה של הטכנולוגיה היא וויפרו - אחת מ-3 חברות טכנולוגיית המידע הגדולות בהודו. החלק המרכזי של המערכת הממשלתית לבקרה אלקטרונית הוא אתר אינטרנט שדרכו יוכלו התושבים לשלם חשבונות, להזמין שירותי חירום, לדווח על תקלות, להגיש תלונות או כל דבר אחר הקשור לסיוע מהרשויות.
בבתים שאין בהם מחשב תותקן יחידה דיגיטלית אוטומטית שתאפשר גישה לאתר. כל 4 שנים תוחלף החומרה, והתוכנה תתעדכן אוטומטית באמצעות ענן האינטרנט. "זו תשתית רזה יותר ויעילה יותר", מסביר רייטון.
בהמשך הסיור צוות יחסי הציבור של לבסה לוקח אותי לשוחח עם איש מוויפרו, האחראי על התקנת החומרה. הוא מוכר כאן בראשי התיבות שלו - UGK. הוא לא מוכן לגלות מה מייצגת האות U, אולם GK הם קיצור של גופל קרישנה. "הרעיון בלבסה הוא לספק שירות מונע בכל היבט של התשתיות בעיר", הוא אומר, "כשמדובר בתאורת רחוב, ברחובות ובאספקת מים וחשמל. בשלב הראשון יהיו לנו משהו כמו 70 ק"מ של סיבים אופטיים".
החוקרים ממפים את העיר מטר אחרי מטר תוך התבססות על מערכת מידע גאוגרפית. היא כוללת צינורות מים, כבלים לסיבים אופטיים, חוטי חשמל ושרטוט של כל בניין. אם מתפוצץ צינור, הם יוכלו לדעת את המיקום המדויק של התקלה. קרישנה ממשיך: "תהיה שיטת מדידה מתוחכמת שתאפשר לנו לנבא את המקומות שבהם צפויות תקלות ולהגיע אליהן. כך מובטח לתושבי לבסה שהתקלות יטופלו מהר מאוד".
צוות יחסי הציבור ממשיך לתדרך אותי על הרעיון שלבסה לא תהיה פרויקט חד-פעמי - אך מדובר במודל עבור כל הודו. "אנו לא יכולים להמשיך לדחוס אנשים לתוך הערים שכבר כיום צפופות מדי", אומר רייטון. הרעיון הוא ליצור מבנה של ממשל שניתן יהיה להעתיק למקומות אחרים. נכון, זו מטרה גרנדיוזית שלא קיימת במקום אחר, אבל הרעיון הוא שלבסה תשמש כמעבדה שתאפשר לגלות מה עובד ומה לא.
בבוקר שלמחרת אני יוצאת לסיור באתר המשתרע על פני 100 אלף דונם בלוויית אישה מצוות יחסי הציבור. רוב האתר לעת עתה הוא קרקע ריקה, פה ושם עובד איזה בולדוזר בנחת. כאשר אנו מגיעים לקצוות, שם הכבישים הסלולים מפנים מקום לדרכי עפר, אנו נכנסים לטריטוריה השבטית.
אשת יחסי הציבור מספרת לי שמספר התושבים שיתגוררו בלבסה יוגבל ל-300 אלף על מנת להבטיח שכולם יקבלו שירותים טובים. גודל העיר יהיה כרבע ממומביי אבל עם אוכלוסייה שמהווה רק
2% מאוכלוסיית מומביי. אני לא מכירה עוד עיר בעולם שהתכנון שלה כל כך קפדני ושגודל אוכלוסייתה נקבע מראש, אולי חוץ מפרויקטים לדיור מוגן.
אני תוהה אם מודל הפיקוח הגיקי ניתן לשכפול כפי שהיזמים מאמינים, או שיש סכנה שהוא יהפוך את הודו למדינה שסועה עוד יותר, שכן יתווסף פער דיגיטלי במקומות שבהם כבר קיים פער כלכלי. תושבי לבסה יתגוררו בעולם ההיי-טק המוגן שלהם במקביל לאנשי השבטים שמתגוררים ביערות, במרחק כמה הרים מכאן. וכדי שהמודל הזה יצליח, עליו לענות על הצרכים של כולם - לא רק של העשירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם