שכר נבחרי הציבור: האם חברי הכנסת מתוגמלים כראוי?
שכרם של הח"כים שלנו קרוב לסטנדרטים מערב-אירופיים, אך חברי הפרלמנט האירופי מתוגמלים גם על פי היקף עבודתם. רותם סלע יצא לבדוק אם המודל הזה יכול להצליח גם בכנסת ישראל
מהו התגמול הראוי לנבחרי ציבור? האם חברי הכנסת שלנו משתכרים היטב, או שהם מקופחים בהשוואה לנהוג במדינות אחרות במערב? בדיקת הנושא באירופה מעלה תובנות מעניינות.
736 חברי הפרלמנט האירופי, המייצגים את 27 מדינות האיחוד, לא צריכים להתלונן יותר מדי: בין אם באו מגרמניה העשירה (בעלת הנציגות הגדולה ביותר בפרלמנט) או מבולגריה הענייה, המשכורת שלהם - המחולקת בצורה כה שונה משלנו - גבוהה בהרבה מזו הממוצעת בכל אחת ממדינות האיחוד.
חבר הפרלמנט האירופי משתכר שכר בסיס של כ-8,000 יורו בחודש, אשר בשער ההמרה הנוכחי מגיע לכ-40 אלף שקל בחודש - לכאורה לא גבוה בהרבה משכרו של חבר הכנסת הישראלי, אשר משכורתו (ברוטו) מגיעה ל-34,762 שקל בחודש, וזאת במדינה שבה המשכורות לא נמדדות לפי סטנדרטים מערביים, אלא נשקלות אל מול שכר ממוצע של פחות מ-9,000 שקל.
אלא שזה אינו סוף הסיפור, כיוון שאיש הפרלמנט האירופי נהנה משורה נוספת של הטבות כספיות, הגורמות לרעהו הישראלי "להתייבש". למשל, איש הפרלמנט הממוקם במשרדי האיחוד האירופי נאלץ לנסוע הלוך ושוב למדינתו ולשמור על קשר עם בוחריו בדרכים אחרות - בדיוק כמו חבר הכנסת הישראלי - ולפיכך הוא נהנה מתקציב שנתי של 257,940 שקל.
תקציב זה גבוה כמעט פי 8.5 מהתקציב העומד לרשות חבר הכנסת הישראלי, כ-30,420
אלא שההבדל המשמעותי ביותר הוא רכיב השכר הדיפרנציאלי. לדברי גורמים המעורים בפעולת הפרלמנט, רכיב זה מבטיח השתתפות ערה של הנבחרים: למשל, כל חבר פרלמנט מקבל כ-1,500 שקל (304 יורו) עבור כל יום שבו טרח להגיע לפרלמנט ולהשתתף בפגישות רשמיות, בוועדות או בישיבות. כדי לקבל את התוספת הנדיבה נדרש חבר הפרלמנט להירשם אצל גורם רשמי, המוודא את נוכחות החברים. אם הם אינם נוכחים במחצית מישיבות המליאה לכל הפחות, התשלום שלהם ליום נחתך לחצי.
חישוב קצר מעלה כי חודש שבו חבר פרלמנט נרשם כהלכה אצל הסדרן במהלך 25 ימי עבודה מקנה תוספת נכבדה של 37,500 שקל למשכורתו החודשית. זה לא סכום שניתן להקל בו ראש - ואכן, הישיבות של הפרלמנט האירופי מלאות מפה לפה. גם אם נניח שחבר הפרלמנט לא פוקד את מקום עבודתו בכל יום, שכרו עומד על כ-70 אלף שקל בחודש בלבד. אך האם הם עושים את הדבר הנכון?
"אסור לשכוח שחברי הכנסת הישראלים עובדים פחות מ-100 ימים בשנה", אומר אבי ניר, מנכ"ל CompVision, המתמחה בייעוץ בנושא שכר ותגמול עובדים. הוא לא מרחם במיוחד על המחוקק הישראלי: "ראשית, שבוע העבודה הרגיל שלו נפרס משני לרביעי, ונוסף לכך יש כשתי פגרות ארוכות המקצצות עוד יותר את פרק הזמן שבו מצויים הח"כים במשכן. עם זאת, אין לי ספק שחלקם חרוצים ועובדים גם בימים שבהם הם אינם צריכים להיות במשכן. אך אצל חלקם פועל הטבע האנושי - ובהיעדר מסגרת, הם מעגלים פינות".
לטענת ניר, יש היגיון רב בתגמול חברי כנסת באופן דיפרנציאלי על פי מדדי פעילות שונים, לאו דווקא על פי השיטה האירופית: "גם אם החלטנו שכדאי שלפחות חלק משכרם של חברי הכנסת יהיה תלוי בביצועיהם, אנו נתקלים בעוד צומת החלטות: האם למדוד תפוקות או תשומות".
אצל חברי הכנסת, מציין ניר, התשומות המדידות הן השתתפות בוועדות הכנסת, נוכחות במליאות הכנסת, מספר הצעות לסדר ונאומים. "עם זאת, כמו בחברה עסקית, תגמול אפקטיבי על פי ביצועים מביא בחשבון גם תפוקות, ולא רק תשומות". מדידת תפוקה עשויה להיות פשוטה כשמדובר בפועלי ייצור והיא אפשרית גם כשמדובר במתכנת או באיש מכירות, אך כיצד ניתן לעשות זאת לחבר כנסת?
"הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת הינה הליך מורכב יותר מהצעה לסדר, ולפיכך כפי שנמדוד עובד היי-טק על פי פטנט שהגיש, כך נכון לראות גם נבחר שהגיש הצעה מגובשת לשינוי מדיניות, הצעת חוק, כאדם שיצר תפוקה כלשהי. ודאי שבמקרה שהצעת החוק התקבלה, התפוקה עלתה בצורה משמעותית", אומר ניר ומבקש לציין שהמשכורת של המחוקק הישראלי אינה בהכרח גבוהה.
"תגמול שכר של כ-34 אלף שקל משתווה לשכרו של מנהל לא בכיר במיוחד במשק, ולכן בוודאי אי אפשר לומר שהוא גבוה מדי - למעשה, ייתכן שהוא נמוך מעט. אנחנו מעוניינים למשוך את האנשים הטובים ביותר לבית המחוקקים, שבו למעשה הם מובילים את הקונצרן הגדול והחשוב ביותר לחיינו. אך שיפור התנאים שלהם צריך להיות קשור לביצועיהם".
הצעה לסדר בכנסת יכולה להתבסס, אליבא דניר, על מודל שיביא בחשבון את השכר הנוכחי ויחלק אותו לשניים: כ-20 אלף שקל יינתנו כשכר בסיס, וסכום דומה יותנה באיכות הביצועים. לדבריו, "רכיב שכר שקול בגודלו יוכל להביא את השכר עד ל-40 אלף שקל ויינתן על פי תשומות ותפוקות".
האם לא כדאי להותיר את מדידת התשומות והתפוקות לבחירות?
"שיטת הבחירות המפלגתית בישראל גורמת לכך שהבוחר הממוצע לא בוחר באופן ישיר את חבר הכנסת שלו, ותגמול על פי ביצועים יכול להוות כלי נוסף שיתמרץ את חבר הכנסת לפעול באמונה כשליח ציבור אמיתי".
מה ייחשב לתגמול גבוה?
"כמו הכל בחיים, גם משכורת היא עניין יחסי. השכר החציוני באירופה משתנה בצורה חריפה בין מדינה למדינה, בעיקר בין מזרח למערב: בעוד בגרמניה העשירה הוא 13,142 שקל, בבולגריה - שהיא הענייה בקרב מדינות האיחוד - הוא עומד על 920 שקל בלבד; בהונגריה הוא עומד על כ-2,120 שקל; ובסלובניה, העשירה ביותר בין מדינות מזרח אירופה, הוא עומד על כ-6,045 שקל בלבד.
"ההבדלים הללו מניבים הבדלים משונים מאוד בשכר היחסי שממנו נהנים חברי הפרלמנט, אשר משתכרים מאז 2009 שכר שווה. כך, בהינתן השכר בלבד ובלי להחשיב את ההוצאות המכובדות של 'קשר עם הבוחר', אנו מגלים כי חבר הפרלמנט האירופי המגיע מבולגריה הענייה זוכה לשכר הגבוה פי 76 מהתקבול החציוני הנהוג בארצו, ההונגרי משתכר פי 33, הסלובני פי 11.5, והגרמני נאלץ להסתפק בשכר הגבוה רק פי 5.3".
"בישראל", הוא ממשיך, "שבה השכר החציוני עומד על כ-6,600 שקל, חבר הכנסת משתכר פי 5.2 מהשכר החציוני - סטנדרטים מערב אירופיים שמהם הוא נהנה ללא צורך בשעון נוכחות".
"ישנן גישות שונות באשר ליחס המגיע לנציג ציבור שאינו עושה את מלאכתו נאמנה", אומר פרופ' גדעון דורון מאוניברסיטת תל אביב, המשמש כנשיא האגודה הישראלית למדע המדינה. הוא סבור כי בשורה התחתונה, הבעיה איננה טמונה במדיניות השכר אלא ב"זכוכית העכורה" החוצצת בין בית המחוקקים לבין הבוחרים המצויים מחוץ לו.
"גישה אחת היא: 'בפעם הבאה לא נצביע לו'. על פי גישה זו, העבודה של חבר הכנסת עצמו חשובה פחות לאחר שזכה במנדט מהעם; אלא שהמבנה של המערכת המפלגתית-רשימתית בישראל מוביל לכך שלאו דווקא תפוקות הן שנמדדות, ולפיכך ישנם נבחרים שמועלים בתפקידם הציבורי ופוקדים את הכנסת קדנציה אחרי קדנציה".
אילו מדדים אפשר לקבוע?
"המדדים לעבודת חבר כנסת צריכים להיות קשורים לתשומות המעידות על מידת המאמץ ועל איכות פעילותו, שהרי הוא נבחר כדי לייצג את הציבור", אומר דורון ומציין: "אני לא יודע אם הייתי משנה את שיטת התגמול עצמה, אבל הייתי יוצר יותר שקיפות בעבודת המחוקקים. במדינות אחרות יש עמותות שמפרסמות בעיתונות הכתובה רשימות המנתחות ופורסות מדדי פעילות של הנבחרים ומשמשות כלי עבור הבוחר וראי לנגד עיניו של הנבחר".
עם זאת, דורון מציין כי אופי העבודה של נבחר הציבור הופך את ההערכה המדויקת לבעייתית, ולפיכך הוא מבכר את העלאת המודעות על פני קביעת מדדים: "לא כל חקיקה, נאום או הצעה לסדר מוסיפים לחיים הציבוריים - תומס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארצות הברית, אף ציין שטוב היעדר חוק מחוק רע; אך בסופו של דבר גם נתון זה מספק אינדיקציה מסוימת, אשר משפיעה וצריכה להשפיע על שיקול הדעת של הבוחר. אני לא רוצה שחבר כנסת בישראל יצטרך להחתים כרטיס כשהוא מגיע לכנסת, אבל אני רוצה שהוא יהיה מודע לכך שמסתכלים עליו ושתהיה לו אחריות גם בפני עצמו".
פרופ' אברהם דיסקין, מומחה לפוליטיקה השוואתית מהמרכז הבינתחומי ומהאוניברסיטה העברית, לא מתרשם כלל מהכמות, אלא מהאיכות. "במושבי הכנסת הראשונים, שללא ספק היו מכובדים ואיכותיים יותר מאלה האחרונים, היה יבול קטן בהרבה של הצעות חוק. למרות זאת אני לא חושב שאנשים מכל קצות הבית - מאורי צבי גרינברג ועד בן גוריון - היו חברי כנסת טובים פחות בגלל זה".
דיסקין, אשר שולל את יישום הרעיון האירופי בישראל, מצביע על כך שוועדת האתיקה של הכנסת יכולה היום, ולו תיאורטית, להטיל סנקציות כספיות על חברי כנסת המועלים בתפקידם. אך גם זה, כאמור, לא הסיפור לפי תפיסתו, אלא הטענה כי פעילות פרלמנטרית אינה דבר שניתן לאמוד אותו בצורה סכמטית.
דיסקין אינו מאמין בתשלום שכר דיפרנציאלי עבור פעולות מסוימות: "אם אתה נותן תגמול לפעילות, אתה יוצר מצב שבו אנשים עלולים לבצע פעילות מסוימת למרות שאין להם עמדה, רק בשביל התגמול" - והוא מוסיף כי ייתכן שישנם נבחרים שעדיף שלא היו עושים יותר מדי.
דיסקין מעלה סברה באשר לאופן שבו נבחר התגמול הנהוג באיחוד: "הפרלמנט האירופי היה בעבר גוף חסר כוח פוליטי אמיתי, ומי שנשלח אליו היו פוליטיקאים שנס ליחם או זוטרים, ולכן חברים רבים לא התייחסו אליו ברצינות וראו בו כבוד שלא מחייב אותם באמת לעבוד. ייתכן שמכך נגזר הצורך ליצור תגמולים אלה. עם אישור אמנת ליסבון קיבל גוף זה כוח אמיתי, ומדיניות כזאת עוזרת להשריש הרגלי עבודה פרלמנטריים רציניים".
דיסקין, שאינו מאמין כי מדדים כמותיים יכולים להעריך כראוי מי חבר כנסת טוב ומי טוב פחות, מעדיף להשאיר את ההכרעה הבלתי אפשרית בידי הבוחר, ולא בידי הסטטיסטיקה.
כדי להציג את המציאות המורכבת, הוא חוזר ומספר על בן גוריון, אשר ב-1965, בעקבות הקרע בינו לבין לוי אשכול, פרש עם חסידיו מהמפלגה והקים את סיעת רפ"י. ב-1968, עם הקמת מפלגת העבודה, סופחו אליה הרוב המוחלט של חברי הכנסת של רפ"י - ובן גוריון, שלא הצטרף לעבודה, הקים עם יגאל הורביץ ואיסר הראל את הרשימה הממלכתית, שרצה לכנסת ב-1969 וזכתה ב-4 מנדטים. בן גוריון, שנותר בכנסת עוד שנה, לא השתתף לדברי דיסקין בפעילות פרלמנטרית. "אחרי שעשה את מה שעשה, הוא הפך פתאום למחוקק מהשורה. האם היה הגיוני להעניש אותו? אני לא יודע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם