הזנחנו את ההיסטוריה: הבית הלאומי צריך רמונט
בשדרה הכי יקרה ואופנתית בתל אביב, בין בתי הבאוהאוס המשופצים למגדלי היוקרה הכי מפוארים בארץ, עומד בניין אחד מוזנח ונשכח. זה הבית של מאיר דיזנגוף,שבו הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה
מי מהפוסעים בשדרה מכיר? מי יסיט את מבטו אל הבניין הישן והמוזנח? מי יוכל לנחש שעל אותן המדרגות וסביבן הצטופפו בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, אלפים מאנשי היישוב ועצרו את נשימתם בזמן שדוד בן-גוריון הכריז בתוך הבית על הקמת מדינת ישראל? בחוץ אין כמעט סימן שיסגיר - ורק לוחית הזיכרון הקטנה שליד הדלת, השמורה למתעקשים לדעת, מאשרת: "בבניין זה, ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף... הכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל אשר תיקרא בשם ישראל".
בחוץ הבניין הישן מעלה שוב מבטי תמיהה ואכזבה על פני התיירים החולפים בשדרה, שכבר מקצה הרחוב שולפים את המצלמות לקראת המפגש המרגש עם "בית העצמאות" - אחד מאתרי המורשת החשובים של מדינת ישראל. התיירים המופתעים מתקשים בכל פעם מחדש לקשר בין המעמד ההיסטורי לבין הבניין הישן שבשדרה התל אביבית היוקרתית.
בשדרה, מול חזית הבניין, ניצב פסל ברזל של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף, רכוב על סוסו. פני הברונזה שלו מופנים באופן אירוני לצדו השני של הרחוב, כאילו גם הוא אינו יכול לשאת את המראה של מה שהיה פעם ביתו.
בדיוק שנה חלפה מאז נכנס לתוקף "חוק בית העצמאות", שאמור להשיב את הכבוד הרמוס של המבנה ולהעניק לו מעמד ציבורי ראוי כנכס מורשת לאומי. בשטח לא מורגש בינתיים שינוי, והבניין עדיין מתריס בעליבותו כדרכו בעשורים האחרונים - מבנה נעדר חגיגיות, עם שטיחים מרופטים, קירות דהויים, גג דולף ושאר התחלואים שהותירו בו השנים.
3 שנים תמימות עבדו על ניסוח הצעת החוק שהוגשה על ידי ח"כ אפרים סנה, אושרה בשנת 2009 ונכנסה לתוקף בפברואר 2010. "מטרתו של חוק זה לשחזר ולשמר את הבניין שבו הוכרזה עצמאות ישראל ביום ה' באייר התש"ח (להלן: בית העצמאות), בהיותו בעל חשיבות לאומית והיסטורית בתולדות העם והמדינה, ולהקים בו למען הציבור מוזיאון לתולדות עם ישראל בארץ ישראל ולנושאים נוספים לפי חוק זה, לרבות שימור זכרו ופועלו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, שבית העצמאות היה ביתו", הגדיר החוק וקבע כי על יישומו יופקד גנז המדינה.
החוק גם קבע ועדה מייעצת בת 15 חברים ובהם נציגי משרדי ממשלה ומשרד ראש הממשלה, עיריית תל אביב, בית התנ"ך השוכן בבניין שנים רבות, אנשי אקדמיה הנוגעים לתחום וגופים נוספים. מאז התכנסה הוועדה 4 פעמים והוציאה תחת ידיה מכרז למינוי גוף ממלכתי מתאים שיבצע את החוק כלשונו - משיקומו הפיזי של המבנה, דרך אופן הצגת התכנים בו וכלה בתפעולו השוטף.
שני גופים התמודדו במכרז: עיריית תל אביב באמצעות מוזיאון ארץ ישראל וההסתדרות הציונית העולמית. בשבוע שעבר הודיע גנז המדינה כי מוזיאון ארץ ישראל זכה במכרז. הפרויקט זכה לתקציב ראשוני של 6 מיליון שקל, במסגרת תקציב שיקום אתרי מורשת, מה שהופך את שיקום המבנה לקרוב מתמיד.
"תפסנו
לדברי גנז המדינה, הבניין המחודש יכלול בין היתר שחזור של מעמד הקמת המדינה, לצד חללים אינטראקטיביים, מוזיאון קטן וכיתות לימוד. אבל זה לא יקרה ביום אחד. "בשנה-שנה וחצי הראשונות יצטרך מוזיאון ארץ ישראל להכין תוכנית, ולאחר שתאושר יחל שיפוץ המבנה", מסביר פרוינדליך.
"הבניין מיועד לשימור, כך שאני לא רואה צורך בשינויים מופלגים מבחינה חיצונית. לגבי הפנים יהיה צורך לחלק את החללים מחדש על פי שיקולי הארכיטקט - יש שם מקום בלתי מוגבל לאירועים. אגודת בית התנ"ך ומדרשת דיזנגוף, שיושבות כיום בקומות השנייה והשלישית, יצטרכו להצטמצם. החוק לא מדבר על העברתן למקום אחר, ואני משתדל לאפשר להן לפעול שם לפחות לעוד זמן-מה".
בין מגדלי היוקרה החדישים, בנייני הבאוהאוס המרשימים והמבנים האקלקטיים שבשדרות רוטשילד וברחובות הסמוכים, קשה להתייחס לבניין הפשוט עם החלונות הצרים כפנינה ארכיטקטונית נדירה. ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף הוקם ב-1910 והיה אחד הבתים הראשונים בשכונת "אחוזת בית" (יש הטוענים שאחד מ-6 הבתים הראשונים) - השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות יפו.
תחילה הוקם הבית כבית רעפים פשוט בן קומה אחת. בשנות ה-20 המאוחרות, כמה שנים לאחר שמונה דיזנגוף לראש העיר, התווספה לבית קומה שנייה, שעוצבה בסגנון אקלקטי-מזרחי על ידי האדריכל דוד הרשקוביץ ושימשה כמקום ההתכנסות של ראשי היישוב.
ב-1930 הלכה לעולמה צינה דיזנגוף. ראש העיר החליט להקדיש את הבית לזכר רעייתו האהובה באמצעות הפיכתו ל"מפעל האומנותי והתרבותי - מוזיאון תל אביב", והחל לרכוש מכספו יצירות אמנות רבות לטובת העניין. על התאמת הבית לשימוש החדש ועל תכנון המוזיאון הופקד האדריכל קרל רובין, שבחר לעצב את הבניין בצורה סימטרית ופשוטה. ב-1932 נפתח המוזיאון רשמית במעמד הנציב העליון.
דיזנגוף עצמו המשיך להתגורר בשני חדרים בקומה השלישית בבית עד יום מותו, ב-23 בספטמבר 1936. בצוואתו הוריש את הבניין "לילדי תל אביב ולתושבי העיר" - ואכן, לאחר שנפטר הועבר המבנה לבעלות עיריית תל אביב, בהמשך למדינה ומאז עבר כמה גלגולים. שני דיירים מאכלסים אותו כבר שנים רבות: מוזיאון ארץ ישראל שבקומת הקרקע ועמותת בית התנ"ך ומדרשת מאיר דיזנגוף, שבקומות השנייה והשלישית.
אולם מקומו החשוב של הבניין בדפי ההיסטוריה של ארץ ישראל נזקף לו בעיקר בשל אירוע היסטורי יחיד באביב 1948: מעמד הכרזת המדינה, שבו הוקראה ונחתמה מגילת העצמאות. סביב ההיסטוריה של הבית ישנם לא מעט סיפורים. "אני לא יודע כמה אנשים יודעים זאת, אבל האולם שבו הוכרז על הקמת המדינה שימש בגלגולו הקודם כאורווה, שבה החזיק דיזנגוף את הסוס המפורסם שעליו נהג להסתובב בעיר. כך שלמעשה מדינת ישראל הוכרזה באורווה", טוען הגנז הראשי.
הסופר וחוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר מרדכי נאור משמש כיו"ר הוועדה המייעצת ליישום חוק בית העצמאות. בין עשרות הספרים והמחקרים שפרסם לאורך שנים, הוא חקר גם את אותו אירוע מכונן בה' באייר תש"ח. ספרו "ארץ נולדת" מוקדש כולו ליום ההכרזה על הקמת המדינה ובין היתר עוסק בהתרחשויות סביב בחירת הבית.
המצור על ירושלים באותם ימים חייב לקיים את האירוע במקום אחר. "צריך לזכור שמעבר לעובדה שירושלים היתה נתונה במצור באותם ימים, היא היתה אזור בינלאומי על פי החלטת האו"ם ולא התחום הטריטוריאלי של המדינה. לאירוע עצמו אף לא הצליחו להגיע כל חברי מועצת העם מירושלים, ו-10 מתוך 37 החברים לא חתמו על המגילה ביום הראשון", מסביר נאור.
בחירת המבנה הראוי לאירוע בעיר העברית הראשונה לא היה מובן מאליו וקדמו לו לא מעט לבטים. "בית דיזנגוף נבחר לקיום האירוע אחרי שנפסלו 4 מבנים שהוצעו", מספר נאור. "התברר שבית קרן קיימת ברחוב צבי שפירא, שבו התכנסה מנהלת העם (לימים הממשלה הזמנית), קטן מדי; בית הבימה נפסל כי בן-גוריון טען שזה לא רציני, שלא מקימים מדינה באולם תיאטרון; בניין נוסף שהוצע היה בית ועד הפועל ברחוב אלנבי 113, שנפסל מטעמים פוליטיים; ובית הכנסת הגדול באלנבי נפסל מסיבות דומות, שכן חיפשו אחר מקום ניטרלי. בבית דיזנגוף כבר היה מוזיאון, והוחלט שהוא מתאים".
על השאלה מדוע הוזנח הבניין ההיסטורי שנים רבות הוא מתקשה להשיב. "מצבו הנוכחי של הבית נובע מהרבה שנים של חוסר טיפול, ורק משהתקבל החוק התחיל העניין להתגלגל. אנחנו יכולים לבוא בטענות כמעט רק לעצמנו", הוא אומר. לגבי תחילת עבודות השיפוץ של המבנה, נאור אופטימי יותר מהגנז ומעריך כי הן יתחילו כבר בשנה הקרובה, בעיקר החלפת התשתיות הישנות. "סוגיה נוספת שיצטרכו לדון בה היא כיצד להמשיך ולהפעיל את הבניין בזמן העבודות - כיום מבקרים בו 130 אלף איש בשנה", מסביר נאור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם