מהיר ולא עצבני: VFR 1200 לא מבייש את המשפחה
אחרי שנים של שמועות הוא באמת הגיע: הVFR 1200- של הונדה הגיח לעולם. קהל היעד? מי שנהנה לרכוב רחוק ומסרב להתפשר על התנהגות ספורטיבית
בתערוכת קלן 2008 נחשף דגם תצוגה שממנו אי אפשר היה להבין כמעט דבר, למעט אולי אודות עיצובו של פנס החזית. לקראת סוף שנת 2009 החלו לצוץ תמונות ריגול ראויות, ולבסוף הוצג האופנוע במלוא הדרו. יצאנו לבדוק מה יש לVFR- להציע.
שילוב האותיות VFR נמצא כבר שנים רבות תחת כנפיה של הונדה. תצורת המנוע בת 4 הצילינדרים בתצורת ,V המזוהה עם ה,VFR- הוצגה עוד בתחילת שנות ה80- עם דגמי ה,VF- ובשנת 1986 נולד ה- VFR750 - נצר ראשון למה שלימים הפך למשפחת הVFR- המורחבת.
במהלך השנים גדל נפח המנוע ל800- סמ"ק, נוספו מערכות מודרניות כמו מערכת בלימה משולבת, ,ABS מערכת תזמון שסתומים משתנה ועוד. אבל מאז 2002 ועד לאחרונה נותר הדגם כמעט ללא שינוי, עד לשלב שבו היה ברור שצריך לקום מחליף. בסופו של דבר הוחלט בהונדה שדגם חדש לא יחליף, אלא יצטרף ל.VFR800-
משפחת הVFR- זכתה לעדת מעריצים ברחבי העולם. הרעיון של אופנוע ספורט-תיור,
למרות שמועות שונות ומשונות, גם האח הגדול במשפחה מוסיף להיות מונע על ידי מנוע ,V4 המזוהה עם המשפחה, אלא שכאן מדובר במנוע חדש לגמרי ונפחו צמח לכדי 1,237 סמ"ק. הציפייה לפריצת דרך טכנולוגית התבדתה. יש אמנם דגם עם תמסורת (גיר, תיבת הילוכים) רובוטית בעלת שני מצמדים, אבל זו לא משווקת בארץ ובכל מקרה היא לא צפויה להעלות את סף הריגוש ברכיבה.
ישנם מספר חידושים מכאניים במנוע, שתפקידם ריכוז מסה, אלא שמאכזב לא למצוא טכנולוגיות מתקדמות אחרות, כאלה שקיימות אצל המתחרים, כמו למשל "מפות" שונות של ניהול מנוע, מערכות בקרת החלקה, מתלים מתכווננים חשמלית ועוד.
עוד לפני שעולים על האופנוע קל להבחין במה אנשי הונדה כן השקיעו: העיצוב החיצוני, שנראה מיוחד ומרשים. בהונדה מדברים על צוות מעצבים משולב של יפנים ואירופאים, כשבראש הפרויקט עמד המעצב אשר עיצב את הCBR1100XX- (שייצורו הופסק), שיאן המהירות המרבית לאופנוע בייצור סדרתי.
תיק העיתונות מטיח לעברי מונחים שונים ומשונים. הונדה ביקשו אופנוע יפני שעוצב באירופה, עם שני מונחים יפניים מנחים: "טסויה", שמשמעו "התשוקה לחפץ, קסמו והאופן שבו הוא מושך ומרתק את העין", והשני הוא "מא", שאותו אפשר להגדיר כ"חלל שבין חפצים".
אני לא יודע לגבי ה"מא", אבל אני כן יודע לגבי ה"איך": מעצבי הונדה פיתחו יצירה שקשה להתעלם ממנה, עם פנס קדמי בעיצוב מיוחד אשר מנתב את האוויר אל עבר מעטה הפלסטיק, שנבנה בדוגמה של מעין שכבות.
מעטה הצד מתחבר בצורה חלקה למכל הדלק ונותן תחושה של משטח אינסופי. אפילו סמל החברה המפורסם של הכנף ירד מהמכל אל עבר מעטה הצד, רק כדי לתת את אותה תחושה של רצף חלק ומתמשך. ביחס לחלק הקדמי, החלק האחורי רזה יותר, ומתהדר בזרוע חד-צידית החושפת חישוק נקי מצידו האחד, המוסתר מעט על ידי אגזוז בולבוסי.
יחידת התאורה האחורית מעוצבת כך שתדמה ללוח המחוונים ובעלת צורה הדומה לו. אפשר לאהוב את התוצאה הסופית ואפשר שלא, אבל אי אפשר להתעלם. לכך אתם יכולים גם להוסיף איכות חומרים והרכבה מצוינים.
אני פונה לאזור הרי ירושלים. הכבישים כאן ראו ימים יפים יותר והאספלט כבר לא מספק אחיזה כבעבר. לVFR- לא חסר כוח בגלגל האחורי. זה אמנם לא אופנוע קל, הוא שוקל 267 ק"ג, אבל 173 כ"ס הם לא מעט כוח שמופקד לשליטה ביד ימין, במיוחד כאשר אחיזת האספלט ירודה.
אני מטפס מאזור בית שמש ומתחיל לעלות לעבר הכבישים ההרריים הצפופים. פנייה רודפת פנייה. הVFR- משתף פעולה ביעילות ואני בטוח שאם האספלט היה איכותי יותר, גם קצב הרכיבה היה מהיר יותר, על אף ששטח המחייה הטבעי של האופנוע הזה הוא הכבישים הפתוחים.
בניגוד למגמה העולמית של מירוץ חימוש טכנולוגי עם אלקטרוניקה שמסייעת לרוכב לשמור על האופנוע על שני גלגלים, מהנדסי הונדה בחרו להשאיר את השליטה בספינת הדגל שלהם כמעט לגמרי בידי הרוכב.
אין כאן מפות ניהול מנוע שמשנות את האופי שלו בהתאם לבחירת הרוכב, למשל על מנת להרגיע את תגובת המצערת או לצמצם את הספק המנוע לטובת תגובת מצערת מתונה יותר, וזאת למרות שלאופנוע יש מצערת חשמלית (By Wire Ride). גם מערכת בקרת אחיזה אין בנמצא. כל שנותר הוא לזקוף את האופנוע מהר ככל הניתן כדי לנסות ולסובב את ידית המצערת מוקדם ולהאיץ אל מחוץ לפנייה.
עם כל כך הרבה כוח, שרובו זמין כבר בסל"ד נמוך, כל יציאה מפנייה מתובלת בהחלקת זנב חיננית. המנוע מספק את הכוח בצורה ליניארית ונשלטת. כדי לשמור על קצב גבוה יש להשקיע לא מעט מאמץ ברכיבה עצמה ורוכבים רבים ימצאו בכך אתגר מהנה.
אלא שלא כולם אוהבים להתאמץ. עבור רוכבים שהחליטו לוותר על אופנועי ספורט ולעבור למשהו סולידי יותר, אני משער שדווקא ברגעים כאלה מערכות אלקטרוניות היו באות לעזר ונותנות את המענה הרצוי. בנושא הבלימה, אגב, הונדה לא איכזבו ומעבר לעובדה שמדובר בבלמים מעולים, מערכת הABS- לא ממהרת להתערב ונוסכת ביטחון רב.
כשהכבישים נפתחים הVFR- משוחרר יותר. הוא אמנם אינו אופנוע ספורט מושחז, אך מספק התנהגות כביש טובה מאוד ועם כיוון מתלים ראוי אפשר להשיג אף ביצועים טובים יותר. תנוחת הרכיבה היא של אופנוע כביש, עם נטייה קדימה של הרוכב, אבל היא מאוד לא מחייבת ולא דורשת מאמץ רב כדי לרכוב ברוגע.
בכלל, כל עוד הרוכב לא נכנס למצב רוח ספורטיבי ההתנהלות של הVFR- מאוד רגועה ומרגיעה, למרות הכוח האצור בו. המצערת מתפקדת כראוי והכוח עובר בצורה חלקה. אפילו גל ההינע, שלרוב יוצר תופעות לוואי לא נעימות, כמעט ואינו מורגש כאן. גם המושב נוח מאוד ואפשר לבלות עליו שעות. הוא גם לא גבוה במיוחד ומאפשר להוריד את שתי הרגליים בבטחה אל הקרקע.
בכבישים פתוחים וישרים הרוכב ימצא סוגיה אחרת להתמודד איתה - רכיבה במהירות חוקית. הקלות שבה הVFR- מפתח מהירות מזכירה כי בדמו זורם גם ד.נ.א של אותן מפלצות מהירות. מבחינה זו הוא מהווה דגם אמצע בין אחיו הקטן, ה,VFR800- ובין מכונת המהירות שיצאה לגימלאות, ה,CBR1000XX- גם אם הוא לא ישבור אף שיא מהירות.
המנוע אמנם מספק כוח כבר מסל"ד נמוך, אך משיכה של ההילוכים אל עבר שיא ההספק, אי שם בסל"ד מחומש ספרות של 10,000 סיבובים לדקה, לא רק תטיס את הטיל הלבן הזה לפנים, אלא גם תספק צליל לא רע מהמפלט.
אם נמנמתם בהילוך 6 במהירות סבירה, סיבוב קל של יד ימין ידאג למרוח את הנוף גם ללא הורדת הילוך. לא זאת בלבד, אלא שגם במהירות הקרובה לכפולה מהמהירות המותרת, הוא עדיין מרגיש שליו ורגוע. לא זוכר מתי אופנוע סיפק לי כל כך הרבה רוגע בכל כך הרבה מטרים בשנייה.
בכבישי הארץ, גם כאשר הם פתוחים והתנועה זורמת, לרכוב בקצב של המכוניות עם הVFR- מרגיש כמו לעמוד במקום. צריך הרבה ריסון עצמי כדי לרכוב כחוק, וכאן אף מערכת אלקטרונית לא יכולה לעזור, פרט אולי לזו שנמצאת בידי מערכת אכיפת החוק.
הונדה אמנם לא נעמדו בחזית הטכנלוגיה עם הVFR1200- ובמחיר שבו הוא נמכר - קרוב ל150- אלף שקל, היינו מצפים לקבל כל מערכת אלקטרונית שתהיה לעזר, סתם אם לפעמים נחליט להתעצל. במחיר כזה נשמח להחליט בעצמנו אם לבטל את הבקרות או לא, ואנו משערים שלקוחות היעד של אופנוע מסוגו מצפים לזה.
מנגד, בהונדה יצרו אופנוע טוב מאוד. הרגשה של אופנוע פשוט, כזה שמיועד לרכיבה ולא לדיבורים, אופנוע של פעם עם הרוח של היום. מדובר באופנוע מעוצב למשעי, מצויד במנוע חזק ומודרני שעומד ביעדים שהציבו לו בחברת האם - רכיבה למרחקים ללא התפשרות גדולה באלמנט הספורטיבי. אם אתם שואלים אותנו, הוא יכול לענוד את סמל הVFR- בגאון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם