אלטרנטיבה חדשה: לקחנו את ניסאן ג'וק וקאיה סול לסיבוב
המאזדות והטויוטות משעממות אתכם? להיט חדש כובש את הנהגים הישראלים - הכלאה בין מכונית סופר-מיני, מכונית ספורט וג'יפון. היתרונות: עיצוב מופרע ובולטות על הכביש. החסרונות: ביצועים בינוניים ומושבים צפופים
גם ניסאן היפנית חיפשה לעצמה ייחוד, אם כי מסיבות אחרות. אלמירה שלה הזדקנה, ובבואה לפתח מכונית קומפקטית חדשה הבינו קברניטיה שאם ימשיכו לעקוב אחרי טויוטה והונדה הם לא יגיעו רחוק.
קשקאי - קרוס-אובר שניסאן השיקה במקומה של מכונית משפחתית קטנה-הפך ללהיט היסטרי מכיוון שהוא אפשר ללקוחות לצאת מהעדר ולבחור לעצמם משהו שונה לגמרי. ההצלחה של קשקאי עודדה את אנשי ניסאן לשכפל את העיקרון לפלח השוק של מכוניות סופר-מיני. התוצאה: ניסאן ג'וק - אחת המכוניות המוזרות ביותר.
מעצבי ניסאן קיבלו יד חופשית וניצלו זאת עד הסוף כאשר יצרו מכונית שהיא קרוס-אובר (הכלאה) בין מכונית סופר-מיני, מכונית ספורט וג'יפון. התוצאה היא מכונית מוגבהת, מנופחת, עם זוויות וקימורים שקשה לתאר במילים ואי אפשר להתעלם ממנה. ג'וק אמורה להיות מכונית ספורטיבית בעלת יכולות דינמיות מפותחות, ובין השאר היא מוצעת עם הנעה כפולה ועם מנוע מוגדש טורבו שמספק 190 כוחות סוס.
גם קונצרן יונדאי-קיה מתמודד באותו שוק וסול היא למעשה הגרסה של קיה לקרוס-אובר בין מכונית סופר-מיני לבין מיקרו-ואן, ועל אף שיחסית לג'וק היא נראית כמו משהו שגרתי, מדובר במכונית שמוכרת, בראש ובראשונה, עיצוב ייחודי.
המשותף בין המכוניות עולה בהרבה על ההבדלים ביניהן: מבחינת הממדים שתיהן ממוקמות בדיוק באמצע הדרך בין מכוניות סופר-מיני לבין מכוניות קומפקטיות. לשתי המכוניות מנועי 1.6 ליטר דומים עד זהים למנועים שמניעים מכוניות קומפקטיות ומכוניות סופר-מיני של אותם יצרנים, ובעוד ש"על הנייר" מנוע הג'וק מעט חזק יותר (126 כ"ס לעומת 117 כ"ס בסול) - המומנט (כח המנוע) של שני המנועים זהה לגמרי (16 קג"מ) ומתקבל במהירות מנוע דומה.
בעוד שמנוע הסול משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רגילה, אפילו מעט מיושנת, בעלת 4 יחסי העברה, ניסאן משתמשת בתיבת הילוכים רציפה.
על אף הדמיון הרב בין שתי המכוניות, ג'וק היא מכונית מוחצנת שנראית הרבה יותר אגרסיבית מסול, ואפשר להניח שזה יהיה המאפיין הראשון שיפריד בין שני קהלי היעד שלהן. מי שיבחר בסול הוא ודאי לא טיפוס קונפורמיסטי, אבל אולי לא מאד מוחצן, ומי שיבחר בג'וק הוא אדם ש"שופוני" צריך להיות שמו האמצעי.
היות שלא מדובר בקורולה של השכן, לא נכון לבחון את המכוניות הללו לפי אותם קריטריונים שבהם מעמידים מכוניות משפחתיות, לכן בהשוואה זו נתייחס למחיר, לעיצוב, לביצועים, לשימושיות ולנוחות. מבחינת המחיר, סול (117 אלף שקל) ממוקמת בדיוק על הגבול שבין מכוניות הסופר-מיני היקרות לבין המכוניות הקומפקטיות הפחות יקרות.
כאשר בוחנים את המחיר שלה אסור לשכוח שהיא מאובזרת בכמה פריטי אבזור לא שגרתיים כגון התנעה ללא מפתח, בקרת אקלים דיגיטלית וסף דלתות בגימור אלומיניום.
ג'וק, לעומת זאת, מוצעת עם תג מחיר גבוה יותר-127 אלף שקל לגרסת הבסיס שלה ו-139-132 אלף לגרסאות אבזור גבוהות יותר. ג'וק אמנם מוצעת עם חישוקי 17 אינץ' מרשימים וחיבור בלו טות' לדיבורית, אבל בניגוד לכתוב במפרט שלה, גלגל ההגה שלה אפילו לא מתכוונן למרחק.
הנחת היסוד שלנו היא שמי שמבקש לעצמו מכונית חריגה מוכן לשלם תמורת התענוג, אבל הפרש של 10,000 שקל ורמת אבזור מעט יותר נדיבה של סול הופך את הקוריאנית למשתלמת יותר בסעיף המחיר.
תנוחת הישיבה
סביבת הנהג של ג'וק, מאידך, היא אחת מנקודות התורפה המשמעותיות שלה: יחסית לכל הפוזה החיצונית תא הנהג בנוי מחומרים זולים - ולמרות ניסיון לעצב את סביבת בורר ההילוכים כמו מכל דלק של אופנוע - מדובר בעיצוב לא שימושי.
לזכות ג'וק עומד גלגל הגה נעים למגע ומושב נהג נוח ותומך. לגנותה עומדים תצוגת נתונים מצועצעת שממוקמת נמוך מדי, תנוחת ישיבה שמוגבלת בגלל חוסר האפשרות לכוון את ההגה למרחק ומתגי הפעלה לא אינטואטיבים על גלגל ההגה.
סביבת הנהג בסול מצועצעת גם היא, אבל כאן דווקא במובן הצעיר והנעים של העניין. מעצבי קיה בחרו בפלסטיקה מגורענת ברמת חספוס איכותית, שתשרוד לנצח, והם משתמשים בצבעים לא שגרתיים שמוסיפים חיים ועניין לסביבת הנהג.
תנוחת הישיבה בסול טובה, אולם המושבים קשים ולא תומכים מספיק. המושב האחורי בסול מאפשר ישיבה סבירה ל-3 מבוגרים, ומבחינה זו המכונית מרווחת לא רק מכל מכוניות הסופר-מיני. זה אמנם לא המקום האידיאלי ל-3 מבוגרים, אבל מדובר בגן עדן יחסית לג'וק : המושב האחורי שלה בקושי מאפשר ישיבה לשני מבוגרים.
היות ששתי המכוניות שוקלות כמו קומפקטיות לא ציפינו לביצועים מסחררי חושים - וגם לא קיבלנו כאלה. סובייקטיבית, תחושת הכוח בג'וק טובה יותר והמכונית משדרת עוצמה רבה יותר מאשר סול. אובייקטיבית - למרות עודף המשקל וככל הנראה בזכות תיבת ההילוכים - סול מאיצה מהר יותר מעמידה, ומכל מהירות ביניים עד 110-120 קמ"ש.
שני המנועים רועשים תחת מאמץ, אולם בעוד ששיכוך הרעשים של ג'וק טוב באופן כללי, לקיה סול יש שיכוך רעשים לא טוב והמנוע משדר צליל לא נעים במיוחד. התגלגלות על חישוקים גדולים וצמיגים רחבים ובעלי אחיזה טובה, כמו גם ממד רוחב גדול יותר ומתלים איכותיים יותר, מספקים התנהגות כביש טובה יותר בג'וק, כאשר גם ההיגוי שלה מדויק יותר.
מה שמונע מג'וק את התואר הזה הם מתלים קופצניים מדי שגורמים, בשלב מוקדם מדי, לאובדן אחיזה, ורמת תקשורת נמוכה יחסית בין ההגה לנהג. גם תיבת ההילוכים המעצבנת, שמסרסת את המנוע, לא מוסיפה לחוויית הנהיגה.
המצב בסול הרבה פחות טוב: לא רק שההיגוי חסר משוב ותת-ההיגוי בולט יותר, המתלים פחות איכותיים והמכונית יותר קופצנית - כך שבסך הכל מתקבלת מכונית שאומרת לנהג: "בחורצ'יק, תירגע". בהשוואה ראש בראש, ג'וק היא מכונית יותר מהנה לנהיגה, אבל בסך הכל שתי המכוניות לא מעוררות השראה ולא מהוות תחליף טוב למכונית סופר-מיני.
טריקת הדלתות האחוריות של סול מנגנת צליל "פחנועי" דל שמעיב על תחושת האיכות של הפלסטיקה הפנימית. המצב בג'וק טוב יותר, אבל רחוק מלדמות למה שמעניקה כיום כל סופר-מיני אירופית באשר היא.
לשתי המכוניות תאי מטען זעירים בהשוואה למכוניות קומפקטיות, ובשני המקרים מסתתר תא נוסף, לא מאד שימושי, מתחת למשטח כיסוי שטוח. זהו סידור אידיאלי עבור צעירים רווקים שמעמיסים שתי שקיות מהסופר, אבל עגלת ילדים תיכנס פנימה רק אם מקפלים לפחות חלק מן המסעד של המושבים האחוריים. ניצול מרחב הפנים בסול יעיל בהרבה מזה של ג'וק, בזכות המבנה הקופסתי שלה, אבל הרושם הוא שמי שיתעניין בג'וק לא מתכוון להעמיס בה יותר מאשר בני זוג מזדמנים.
בשורה התחתונה, ניסאן ג'וק וקיה סול הן שתי אופציות למי שמבקש לחרוג מעדר המשפחתיות הקטנות, ומוכן לשלם את המחיר. לשתיהן יש סטייל וייחודיות רבה ושתיהן מציעות ביצועים שגרתיים.
רציונלית, סול צריכה להיות המנצחת של ההשוואה מפני שהיא משתלמת יותר כלכלית, שימושית יותר ופחות מוחצנת. אלא שסביר להניח שבחירה באחת מבין השתיים תהיה אמוציונלית יותר מאשר רציונלית, ומכאן שהחיבור לעיצוב של כל אחת מהן חשוב לא פחות מאשר אל היכולות האובייקטיביות שלהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם