המשחק המסוכן של פישר ושטייניץ
התעללות בנק ישראל והאוצר במשקיעים הזרים עלולה להיות משחק מסוכן, משום שהמוניטין של ישראל כמשק בעל ודאות פיננסית גבוהה עלול להיפגע
בעוד שצדקתה של מלחמת החורמה של הבנק המרכזי במחירי הדיור שנויה במחלוקת, הרי שבנושא המט"ח יש קונצנזוס מסוים שבנק ישראל צריך היה לומר את דברו. ההסכמה, אגב, היא לא לגבי הדרך (התערבות בוטה בעזרת רכישה ישירה של מט"ח) אלא לגבי העיקרון.
מקרי הדיור והמט"ח מפתיעים בדמיונם מבחינה נוספת: בשני המקרים הוביל הבנק המרכזי את המהלכים, והאוצר נגרר בעקבותיו. בשוק הדיור הטיל פישר במהלך 2010 מגבלות על קבוצות הרכישה ולאחר מכן דרישות לנזילות מוגדלת בעיסקאות נדל"ן במימון גבוה. בנק ישראל ניסה לצנן במדיניותו את צד הביקושים, שכן בתחום ההיצע לא היה לו מה למכור, תרתי משמע. לאחר חודשים אחדים נזכרו באוצר להצטרף למלחמה במחירי הדיור: בשלב הראשון נופקו הצהרות,
ולאחר מכן הסתמנו הקלות מיסוי ותוכניות לשחרור קרקעות.
אולם במאבק בשוק המט"ח, בניגוד לשוק הנדל"ן, אוחז הנגיד בשני קצות המקל: בצד ההיצע הוא הופיע עד לאחרונה כמשקיע עם תיאבון בלתי מוגבל לרכישת דולרים, ובצד הביקוש הוא שיגר בשבוע שעבר הוראות המצננות את תיאבון הביקוש של הזרים לשקלים.
דווקא בעניין המאבק בשוק המט"ח יכולת ההשפעה של האוצר מוגבלת בהשוואה לזו של בנק ישראל, ועד היום היא יושמה דרך עיסקאות החלף של החשכ"ל. ההחלטה המסתמנת על מיסוי רווחי המשקיעים הזרים צפויה להתקבל. עם זאת, בשלב זה היא תישאר במגרה - ותופעל אם יתברר שהדולר ממשיך להיחלש.
מאידך, צריך להביא בחשבון שהתעללות בנק ישראל והאוצר במשקיעים הזרים עלולה להיות משחק מסוכן, משום שהמוניטין של ישראל כמשק בעל ודאות פיננסית גבוהה עלול להיפגע. משקיעים זרים עלולים לחשוש שאם ישראל משנה היום את כללי המשחק בשווקים הפיננסיים, ייתכן שהכללים ישתנו גם בתחומים אחרים. חוסר ודאות כזה הוא קריטי, במיוחד במדינה עם סביבה גיאו-פוליטית בעייתית כשלנו.







נא להמתין לטעינת התגובות




