קינג דיוויד: הבעלים של ישרוטל אופטימי
בגיל 86 ואחרי שהתמודד פעמיים עם מחלת הסרטן, דיוויד לואיס לא נח לרגע. האיש שהיה הראשון שזיהה את הפוטנציאל של אילת לפני 30 שנה וייסד את ישרוטל - מקים היום מרינה בקפריסין, בונה מלון במכתש רמון ופוזל לכיוון המתחרה הנצחית עקבה
אנחנו פוגשים את לואיס בפתח משרדו שבמלון האילתי, והוא מיד מתנצל: "יכול להיות שאתעייף מהר, אני בן 86 ויש לי 5 גידולים במוח" - כך, בלי כל הכנה מוקדמת. לואיס, יהודי קטן גוף עם נשמה גדולה, תרם והשקיע במדינת ישראל כ-1.5 מיליארד שקל עד היום. קשריו עם ישראל החלו עוד ב-1973, עם תום מלחמת יום כיפור, אז הוא ומשפחתו הקימו קרן שנועדה לסייע בשיקום חיילים שנפצעו במלחמה. אולם הרומן שלו עם אילת החל מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-80.
על החוף של העיר הדרומית ביותר בישראל, שלא היתה מפותחת במיוחד בזמנו, הסתובב לו לואיס בסנדלים וגרביים והתעקש ששם הוא הולך להקים מלון. התושבים הסתכלו על היהודי הבריטי כעל תמהוני - אך כבר ב-1984 עמד שם המלך שלמה, המלון הראשון של הרשת. בעצם, ותיקי אילת אומרים שלואיס הוא האיש שבנה את העיר, סיפק פרנסה לתושביה והפך את המקום למה שהוא.
האופי היזמי, החזון והאופטימיות חסרת התקנה, שאפשרו לו לזהות את הפוטנציאל של אילת לפני 30 שנה, אפשרו לו גם להתמודד עם המחלה שתקפה אותו לפני כ-10 חודשים. "הרופאים באנגליה נתנו לי 2-3 חודשים לחיות. הרופאים בישראל היו קצת יותר נדיבים ונתנו לי 2-4 חודשים. אבל כלל לא הרגשתי חולה. זה היה שוק גדול, אך קיבלתי את זה ברמה הפילוסופית. ברמה הפרקטית סיפרתי מיד למשפחתי ולעובדי החברה והתחלתי בסידורים האחרונים לקראת לכתי".
לואיס החל לחלק תפקידים, לשנות זכויות חתימה בבנקים ועוד. "ילדיי היו נפלאים, הם עזבו הכל ועמדו לצדי. לא הייתי מדוכא, החיים המשיכו, התייחסתי לזה כמו לעבודה שצריך לבצע".
לואיס הצליח למצוא נקודות אור גם במצב זה: "אחת הברכות בסרטן הזה היא שהמוח לא מרגיש כאב. יש אמנם תופעות לוואי כמו בלק-אאוט זמני מדי פעם, אבל בסך הכל בורכתי. יש לי מזל, אם זאת המילה הנכונה, לא הייתי צריך לעבור כימותרפיה אלא רק טיפולים שמעוררים את מערכת החיסון ואין להם תופעות לוואי. היום אני כבר אחרי זה. אני עדיין חלש, אבל מחלים".
זו לא הפעם הראשונה שלואיס מתמודד עם סרטן ומתגבר עליו. הפעם הקודמת היתה לפני 16 שנה, אז גילו בגופו 3 גידולים, אחד מהם בכבד. "שכבתי במרפאה בלונדון וכל מיני אנשים באו לבקר אותי. כשכולם הלכו ונשארתי לבד, הופיע בדלת אדם גבוה עם שיער כהה ואמר לי 'אתה לא תשרוד את זה'. שאלתי מי הוא, והוא ענה לי שאם אני רוצה, הוא יכול לסדר לי להמשיך לחיות. הבטתי בו בתימהון ולפתע הבחנתי בשתי קרניים קטנות לבנות מבצבצות לו בין התלתלים". כיאה להומור בריטי, לואיס שומר על ארשת רצינית גם כשהוא מתבדח.
הדבר היחיד שעליו הוא מצר הוא שלמרות שרישיון הטיס שלו עדיין בתוקף, הוא כבר לא יכול להטיס מטוסים - תחביב שהחל בו עוד בימי מלחמת העולם השנייה, אז שירת כנווט על מפציץ אנגלי. כשהוא מדבר על טיס, עיניו מאירות. "לפני שבועיים", הוא מספר, "השתתפתי בארוחת צהריים שנתית של קונסרבטיבים תומכי ישראל בלונדון, שבה נאם גם ראש ממשלת אנגליה דיוויד קמרון". קמרון הצליח לרגש את לואיס המאופק כשדיבר על תרומתו במלחמה ההיא, ואף נתן לו תמונה של המפציץ שבו טס.
הוא גאה בשירותו בחיל האוויר של הוד מלכותה. במסגרת עסקיו פגש פעם גרמני, ששאל אותו אם היה בברלין. לואיס ענה לו בלי להתבלבל: "ראיתי אותה רק מהאוויר, כשהפצצתי אותה".
לואיס אינו בעל הון טיפוסי: הוא מעולם לא משך דיבידנד מישרוטל ואת כל הרווחים הוא מחזיר לרשת - מתוך אידיאולוגיה שלפיה לא מוציאים כספים ממדינת ישראל. אכן, הוא מגדיר את עצמו ציוני, אך עם זאת לא מגביל את עסקיו במזרח התיכון לישראל בלבד. בימים אלה הוא מסיים לבנות בקפריסין מרינה, שתכיל 300 סירות ותהיה חלק מקומפלקס מלונות שבקרוב תחל בנייתם. הוא גם לא נרתע מהאפשרות לבנות מלון בעקבה, המתחרה הירדנית של אילת. "השלטונות לחצו עלינו להתחיל מיד בפיתוח ולא היינו מוכנים, כי החלטנו לשנות את כל התכנון. לכן בינתיים זה מוקפא", הוא אומר.
למה ישראל לא מצליחה להפוך לאימפריית תיירות במזרח התיכון? הרי באותו יום אפשר לטבול פה בים באילת וגם לעשות סקי בחרמון.
"ישראל לא זולה. אנחנו מדינת היי-טק המבוססת על חינוך וטכנולוגיה. אם יש לישראלים הזדמנות להרוויח כסף טוב בטכנולוגיה, למה להם לעבוד בשביל 1,000 דולר בחודש? גם בנק ישראל נוקט מדיניות שקולה. אין ממש תשובה לזה.
"למרות המחירים כאן, השנה היתה שנת תיירות נהדרת. אני קושר זאת למצב הביטחוני: אחרי ששנים ארוכות ישראל היתה מדינה עם סיכונים וטרור, כיום יש תקופה ארוכה יחסית של שקט, למרות המתח המדיני, ויש גם עלייה ברמת החיים. מה שקרה השנה מעיד אולי שישראל יכולה להפוך למעצמת תיירות, וכל השנים היא הוחזקה בידיים קשורות ולא יכלה לממש את הפוטנציאל שלה".
לואיס והמנכ"ל המיתולוגי של הרשת רפי שדה, שעבד בה 25 שנה ולאחרונה החל לנהל את הרשת המתחרה פתאל, המציאו בארץ את נוסחת הנופש הישראלי - זה שעוטף את התייר 24 שעות ביממה. "הבנו שבמלונות ריזורט כל חיי היומיום של האדם נמצאים במלון, ולכן לא מספיק לספק לו מיטה ואוכל. הנופש זקוק למספרה, לבידור, לאוכל ולתעסוקה לילדים. זה מאתגר מאוד, תובעני ומאפשר להפגין יצירתיות".
לואיס יוצא לגינה הפנימית של המלון,
את איזה מהמלונות שלו הוא הכי אוהב, אנחנו תוהים - אך לואיס מתקשה להשיב, הרי כל מלון שונה ממשנהו. לדבריו, למרות שרויאל גרדן הציב סטנדרטים חדש בתחומי הגינון והבריכות (זה המלון היחיד בארץ שיש בו לגונת ים מלאכותית), ולמרות שאגמים הוא המלון היחיד בארץ שיש בו תעלות מים שמגיעות עד החדר - הרויאל ביץ' נשאר אצלו במקום הראשון.
על השאלה באיזה מלון בעולם הוא הכי אוהב להתארח יותר קל לו לענות: מלון Suvretta שבעיירת הסקי סנט מוריץ בשוויץ, שם הוא מתכוון לבלות החודש. מלבד סקי, הוא אוהב כל ספורט שקשור בתנועה. זו גם הסיבה שעד השנה מעולם לא היה לו נהג פרטי והוא העדיף לנהוג ביגואר שלו בעצמו. במסגרת זאת הוא חובב שיט נלהב, והיאכטה שלו, שעגנה עד לא מזמן במרינה בהרצליה, מחכה לו כעת במלטה.
בדצמבר התקבלה בישרוטל החלטה להשקיע במהלך 6 החודשים הראשונים של 2011 כ-45 מיליון שקל בחידושים ובשדרוגים שונים בבתי המלון שלה ברחבי הארץ. כך, למשל, ישופצו חדרי המלך שלמה, ים סוף ואגמים, יחודש הפאב מאנקיס בטיילת, ייבנה בר יין מהודר ביערות הכרמל ויירכש ציוד חדש למטבחים.
אגב, לאחרונה נפגע בשריפה הגדולה בכרמל חלק קטן מיערות הכרמל. מנכ"ל ישרוטל, ליאור רביב, אף נאלץ לכבות במה ידיו מוקד קטן של אש, לאחר ששמשייה במרפסת חדר האוכל התלקחה יחד עם חלק מהדק. רביב חזר למלון עם סגנו שלומי טחן לאחר שכל האורחים והעובדים פונו, ונעזר בצינור של כבאית ישנה שעמדה בסמוך. כיוון שהצינור לא היה ארוך מספיק, הוא עמד על גג המלון וכיבה את האש מלמעלה. למעשה, בזכותו ניזוק המלון הספא הידוע באופן מינורי ביותר. ברשת כבר ניצלו את המצב על מנת לסגור את המלון לשיפוצים, והוא ייפתח מחדש ב-27 בינואר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם