במצינגן כבר ביקרתם? סיבוב שופינג בעירייה שכולה אאוטלטים
למצינגן לא באים כדי לראות את הכנסייה העתיקה או את המוזיאונים - למצינגן באים כדי לעשות שופינג. עשרות מותגי יוקרה בהנחות של 70% הפכו את העיירה הגרמנית השלווה למרכז קניות ענק, שמושך מיליוני תיירים ומתפקד כבירת האאוטלטים של אירופה
מי שמע על מצינגן? 22 אלף איש מתגוררים בעיירה הממוקמת כ-30 ק"מ מדרום לשטוטגרט, מרחק נסיעה קצרה מהגבול הצרפתי והשוויצרי, שמושכת אליה מדי שנה 2.5-3 מיליון תיירים. כמעט איש מהם לא מגיע לכאן כדי לבקר בכנסיית מרטין מהמאה ה-15, באחת משלל הטירות המפוארות שבאזור או בבית העירייה המעוטר בפיתוחי עץ של אנשי עסקים, סוחרים וחקלאים.
גם מוזיאון הגפן שהוקם ביקב בן 700 שנה מעניין רק מעטים, וכך גם הטיולים בגבעות הגפנים הירוקות בקיץ או הסקי באלפים השוואביים הסמוכים בחורף. המוני התיירים נוהרים למצינגן למסע קניות, בעיקר של מותגי אופנה במחירי מבצע - שניתנים בכל ימי השנה.
פעם היתה מצינגן סתם עיירה קטנה על גבעה. מי ששם אותה על מפת התיירות הבינלאומית היה יצרן האופנה הגדול בגרמניה, הוגו בוס. ב-1924 הקים שם בוס עסק לייצור בגדי עבודה לפועלים, לאחר כמה שנים הוא עשה הון מייצור מדים לתנועת הנוער "היטלר יוגנד", לפלוגות הסער, לחיילי הוורמאכט ולאס.אס.
כדי לעמוד בדרישות הלקוחות ולחסוך בעלויות, הוא העסיק גם עובדי כפייה ממערב אירופה וממזרחה - ולכן בית המשפט הכריז עליו לאחר המלחמה כעל משתף פעולה עם הנאצים. בוס מת ב-1948, והניהול עבר לחותנו אויגן הולי ולבניו (שהצטרפו בשנת 2000 לקרן הפיצויים לעובדי כפייה).
בשנות ה-70 התחילה חנות המפעל של הוגו בוס למכור בחצי המחיר פריטי לבוש עם פגמים קלים בצבע או במכפלת, ותושבי המחוז נהנו מהחידוש כל עוד הצליחו לשמור אותו לעצמם. אולם העסק עדיין לא נוהל בצורה יעילה. רוני זילברמן, מבקר ותיק במצינגן שהגיע לעיירה לראשונה בסוף שנות ה-80 לאחר ששמע שהמפעל של הוגו בוס נמצא שם, נזכר: "העסק נוהל בצורה ממש 'פרטאצ'ית' - החנויות היו פתוחות רק 4 ימים בשבוע עד שעות הצהריים, וניתן היה לשלם רק במזומן ולא באשראי".
לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי קיבלה מצינגן תנופה הודות לתושבי הגוש הקומוניסטי לשעבר, שחיפשו בגדים איכותיים וזולים. בעקבות הצלחת החנות של הוגו בוס, שבינתיים נקראה "אאוטלט" (OUTLET), החלו לפני כ-10 שנים עוד ועוד יצרני אופנה עילית למכור כאן סחורה באיכות מצוינת ובמחירי מבצע.
בשנת 2000 החליטה העירייה לפנות שטח במרכז העיר ל"עיר האאוטלטים" המתרחבת ולהעביר משם את המתנ"ס ואת תחנת המשטרה. "זהו שיתוף פעולה יחיד במינו בין העירייה לבין קבוצת משקיעים", אמר הממונה על תיק הכלכלה
מאז הפכה מצינגן ל"בירת ציידי המציאות", ואלפי תיירים פושטים מדי יום על מרכזי הקניות כדי לחטוף פריטי לבוש מהקולקציה של העונה ומהעונה הקודמת, שנשלחים לשם מכל רחבי גרמניה ונמכרים בהנחות גדולות. גם "המדריך לציידי מציאות 2011/2010", שנמכר בגרמניה ביותר מ-2 מיליון עותקים, הוכיח כי מצינגן עונה לתואר זה: 75 מתוך כ-1,000 החנויות המרוכזות בו מצויות במרכז העיר מצינגן. במקומות אחרים מוקמות חנויות מפעל מחוץ לעיר. אך ב"עיר הקניות", מצינגן, שמשתרעת על פני 70-80 אלף מ"ר, הקימו עבור הלקוחות מגרשי חניה וגם "מחנה ילדים" עם גננות ומגרשי משחקים.
אפשר להשאיר שם ילדים שגילם 3-12 ל-4 שעות בימי שישי ושבת בידיהן של מטפלות מנוסות תמורת 2.5 יורו לשעה לילד - ולהמשיך בראש שקט למסע הקניות, שכולל מותגים כמו אדידס, נייקי, יופ, דוקרס, ליווייס וברברי.
מי שמתעייף ממסע הקניות מוזמן לשבת במסעדה איטלקית מהודרת, במסעדה נוספת בשירות עצמי או להינות מחנות השוקולד, מדוכני הנקניקיות ומהאספרסו בר שבסביבה. לאלה שמעוניינים ללון במקום, העיירה מציעה מלון ברמת 4 כוכבים (מלון נוסף מעצב בימים אלה האדריכל מתיאו טון ממילנו). עכשיו גם מצינגן היא מותג תיירות בינלאומי.
בין החנויות המרווחות משוטטים תיירים ממוסקבה שבאו ליומיים ו"מרוקנים את כל המדפים", מגלה לערוץ של די צייט המוכרת אינגריד היינקל. "התיירים המבוססים מוציאים פה בקלות מעל 1,000 יורו", מוסיפה סנדרה לינדר, המנכ"לית של מרכז הקניות וינדזור. הם משוטטים שעות בין מאות קולבים שעליהם חליפות מהודרות, מדפים עם חולצות כפתורים מקופלות ושולחנות עמוסים בסוודרים.
גם לשכת התיירות המקומית ממוקמת בין חלונות הראווה. התייר מקבל מפה שבעזרתה הוא יכול למצוא בקלות את כל החברות, לנדוד שעות ארוכות בין הוגו בוס לאספריט, בין לקוסט לריבוק, בין אסקדה לפייר קרדן, בין טומי הילפיגר לראלף לורן ולקנות בגדים בהנחות של 30%-70%.
"רוב התיירים הם אנשי עסקים או צעירים מבוססים עד גיל 40", אומרת עובדת הלשכה שאינה רוצה להזדהות בשמה. "רובם באים ליום אחד ויודעים היטב מה הם מחפשים. אבל גם בני נוער מוציאים כאן את דמי הכיס שלהם על מותגים לצעירים".
האם הם באו כדי לחסוך כסף או כדי להוציא? "כדי להוציא", אומרת בהחלטיות צעירה אלגנטית בסרט "חיסכון כפייתי: שופינג בעיר המציאות". היא מגיעה לכאן פעמיים בשנה וקונה בכל פעם בגדים ב-100-200 יורו. "אפשר לקבל פה השראה כי המגוון עצום, אבל הוצאתי יותר ממה שהתכוונתי", מוסיף צעיר מזוקן שלראשו כובע גרב. צעירה נוספת במעיל אדום מתנצלת: "פשוט אי-אפשר לעמוד בפיתוי להוציא יותר כסף משתכננתי".
ואכן, ההוצאות על קניות ביום ממוצע במצינגן גבוהות ועומדות על כ-25 מיליון יורו. חלקן מנותבות לאופנה - ולדברי מנהלי הוגו בוס, רווחי 2010 עלו ברבעון השלישי ב-15% לעומת אשתקד והגיעו ל-92 מיליון יורו.
בזכות מס העסקים התפתחה מצינגן מאוד: בשנים האחרונות נסללו בה כמה כבישים עוקפים כדי להקל את הפקקים שיצרו התיירים והוקמו חניונים ובהם 3,500 מקומות חניה. כ-44% מהלקוחות גרים ברדיוס של 200 ק"מ משם, כשליש מהם באים משאר חלקי גרמניה וכ-15% מהם תיירים מ-185 מדינות. "הקבוצה הגדולה ביותר הם הצרפתים, אחריהם השוויצרים ובמקום השלישי הסינים, היפנים והקוריאנים", אומר קרומר.
"הישראלים עוד לא ממש גילו את מצינגן, למרות שפער המחירים לעומת ישראל מגיע ל-70%", אומר זילברמן ומספר כי נתקל במהלך השנים בקונים רבים מהמגזר החרדי בעיר האאוטלטים. בתחילת שנות ה-90 ניתן היה לרכוש חליפת הוגו בוס ב-280 מארק, כלומר 50%-70% פחות ממחיר חליפה בישראל באותם ימים.
לטענתו, גם הגרמנים לא מנצלים מספיק את האפשרויות שמציעה מצינגן. "שטוטגרט מרוחקת 20 דקות נסיעה בסך הכל. מכנסיים שעולים בשטוטגרט 100 יורו עולים במצינגן 60 יורו - ובכל זאת אתה לא רואה גרמנים ברחובות העיירה".
"הרבה בנקאים באים לכאן פעמיים בשנה", מוסיף וולפגנג באואר, יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת הולי שמנהלת את "עיר הקניות". לדבריו, זהו חלק ממסע העסקים שלהם באזור, "והם יודעים היטב שכשהם רוכשים שתי חליפות, הם חוסכים מאות יורו".
אבל הלקוחות באים לא רק כדי לחסוך, אלא גם כדי לקנות מותגים איכותיים במחירי מציאה. הסינים, למשל, באים בקבוצות וקורעים את עטיפות הצלופן כדי למשש את החולצות. לקוחות ערבים מחפשים פינה שקטה במרכז הקניות, למשל בחניון, שם הם כורעים על הברכיים לתפילה ואחר כך חוזרים לצוד מותגים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם