רנו פלואנס החדשה: מהירה וחסכונית
בימים שבהם מחירי הדלק עולים לשיאים חדשים, צריכת הדלק הופכת לשיקול חשוב יותר בעת רכישת מכונית. רנו פלואנס עם מנוע דיזל קטן של 1.5 ליטר ותיבת הילוכים ידנית - מוכיחה שאפשר ליהנות ממכונית נוחה וחזקה, וגם לחסוך בדלק
גם מבלי להיכנס לשאלות שנוגעות לטובת הציבור, קל לסמן את המרוויחים והמפסידים. אלה שכמובן הרוויחו מכל העניין הם יצרני הרכב היפנים והאמריקאים שלא מתמחים בדיזלים. אלה שהפסידו הם כל יצרני הרכב האירופים והקוריאנים שיודעים לייצר מנועי דיזל מתקדמים וחסכוניים מאוד. ויש לזכור כי יש עוד מפסיד אחד מהחיסול של הדיזל - והוא הלקוח הישראלי, ובמיוחד זה שצובר קילומטראז' שנתי מכובד.
הישראלי למעשה מפסיד את האפשרות לחסוך כמויות גדולות של הנוזל היקר והמזהם, אותו נוזל (בנזין או סולר) שמופק מנפט ומשגע לנו את האקלים. כבר יותר מעשור תופסות מכוניות בעלות מנועי דיזל בשוק האירופי כמחצית מסך המכירות של מכוניות חדשות בממוצע רב-שנתי ורבמדינתי. לעומת זאת, בשוק הישראלי היתה להם רק אפיזודה קצרה וחולפת.
רנו, יצרנית אירופית בכל רמ"ח מפעליו, מייצר מנוע דיזל קטן (1.5 ליטר) וסימפטי, שמניע מגוון מכוניות ומשודך לתיבת הילוכים ידנית. תיבה ידנית היא לא ממש חביבת הקהל הישראלי המפונק - למרות שבאמצעותה מושג חיסכון הדלק הוא אינו מושג זניח. לעומת זאת, כל מי שסבל מפגעיה של התיבה האוטומטית המקוללת של רנו (ופיג'ו-סיטרואן) - ולמרות הסבל החליט להישאר נאמן למותג הצרפתי (או שלא היתה לו ברירה) - לא יתייחס לתיבה ידנית כאל קו אדום ואולי דווקא להיפך.

ליבואני רנו לישראל יש ביד את אחד המוצרים הטובים ביותר מבין כל מתחריהם: מכונית קומפקטית בסגמנט המכוניות המשפחתיות הגדולות: רנו פלואנס החדשה. אולם כרגיל לרנו אליה וקוץ בה: המכונית אמנם משכמה ומעלה, אבל מנוע הבנזין 1.6 ליטר די חלשלוש, והוא משודך לתיבת ההילוכים המזוכיסטית שתוארה לעיל.
בשנה הבאה תוכל רנו להציע את המכונית הזאת גם עם תיבה רובוטית בעלת מצמד כפול, ואולי אז יבוא גואל לציון. אבל בינתיים האופציה העדיפה היא דווקא מנוע 2 הליטר שמשודך לתיבת הילוכים רציפה (מבית ניסאן). אך ליודעי ח"ן ולאלה שמתגלגלים הרבה על כבישי ישראל וצורכים בהתאם הרבה דלק, יש גם אופציה נוספת: רנו פלואנס 1.5 ליטר דיזל, ידנית.
חלקה הראשון של המשוואה כמעט ולא השתנה: פלואנס, כאמור, היא אחת הבולטות לטובה והמומלצות בקבוצתה. היא ניחנת בממדים נדיבים מאוד: זאת אחת המכוניות הארוכות והרחבות בקטגוריה שלה, היא "יושבת" על בסיס גלגלים (מרחק בין סרן קדמי לאחורי) ארוך במיוחד ואינה קצרה בהרבה ממכוניות חשובות בפלח שוק המכוניות המשפחתיות הגדולות כמו מאזדה 6 או טויוטה אוונסיס.
מי שרגיל לנהוג עם 3 נוסעים מאחור, יגלה שזאת אחת המכוניות הקומפקטיות הבודדות שאפשר להושיב את הנוסעים במושב האחורי
הפלסטיקה שממנה בנוי הקוקפיט די בסיסית. היא אמנם לא סגפנית ולא משדרת את מלוא תחושת האיכות של מכוניות מקבוצת פולקסוואגן, אופל, סיטרואן C4 החדשה או יפניות כמו מאזדה 3, אך בכל זאת נראה שהמכונית הזו תשרוד באופן מיטבי את פגעי הזמן. מאפיין חיובי וחשוב נוסף של פלואנס הוא רמת נוחות גבוהה מאוד שמושגת באמצעות מתלים בעלי מהלך ארוך שמשדרים נטייה מעט מוגזמת לגלגול גוף.
גרסת הדיזל מצליחה לנטרל חלק נכבד מן התחושה הקופצנית של גרסאות הבנזין, זאת בזכות חרטום כבד יותר - ובסך הכל מתקבלת מכונית שמתמודדת טוב מאוד עם פגעי מע"צ. למעשה, ברוב מצבי הנסיעה פלואנס דיזל היא הנוחה ביותר מבין כל בנות משפחתה. שיכוך הרעשים במכונית הוא טוב באופן כללי - למעט שיכוך רעש המנוע, באופן מאכזב ביותר. מנוע הדיזל מייצר הרבה המולה ורעש מכני ביחס למנועי דיזל מודרניים, ומעצבי האקוסטיקה של רנו לא טרחו מספיק, או לא הצליחו, לנטרל את הרעש הזה.
נהיגה עם מנוע דיזל שונה באופיה מנהיגה עם מנוע בנזין, בעיקר כאשר הנהג צריך לבחור את ההילוכים המתאימים. הטורבודיזל הקטן הזה לא משדר מספיק עוצמה בסל"ד מאוד נמוך ולא משדר כמעט כלום בסל"ד מוגזם. לכן צריך להשתמש בתבונה ב-6 יחסי ההעברה של התיבה כדי להגיע לתפוקת מנוע אופטימלית - אם כי כל זה נכון בעיקר עבור מי שמנסה לקחת את המכונית הזאת במהירות, למהירות.
מבחינת תחושת הכוח, הדיזל משדר תחושה שקולה לרוב מנועי הבנזין 2 ליטר הקונבנציונליים, ואולי אפילו עדיפה על פניהם . כלומר, כל מי שרגיל למנועי 1.6 הליטר יחוש מיד בשדרוג. בנהיגה מנהלתית - בטווח המהירויות שבין 60 קמ"ש לבין המהירות המקובלת על כביש 6 - המנוע מייצר תחושת מומנט (כוח) טובה מאוד עד שלעיתים קשה להאמין שכל זה בא ממנוע בנפח 1.5 ליטר בלבד.
גרסת הדיזל היא לא הבחירה האידאלית לנהיגה מהירה על כבישים מפותלים, גם מפני שהחרטום הכבד מייצר יותר תת-היגוי מהרגיל וגם מפני שהמנוע לא מייצר מספיק מומנט בסל"ד מאוד נמוך. מי שרגיל לנהוג אך ורק בתוך מדינת גדרה-חדרה ומבלה חלק ניכר מיומו בעומסי תנועה, ייתכן שיעדיף דווקא את גרסת ה-1.6 ליטר בנזין, אפילו בגרסת הליסינג.
מי שנוהג הרבה על כבישים בין-עירוניים, ומכוניתו מאכלסת 3 או 4 נוסעים לעתים מזדמנות, יתלבט בין גרסת הבנזין 2 ליטר עם תיבת ההילוכים הרציפה לבין גרסת הדיזל. מי שרגיל למדוד מכוניות לפי נתוני הספק המנוע שלהן עלול לחשוב בטעות שגרסת ה-2 ליטר בנזין "חזקה" יותר מן הדיזל, מפני שהיא מספקת 143 כ"ס לעומת 110 כ"ס בדיזל. אולם למעשה ההספק העודף אומר שזאת מכונית מהירה יותר, וזה נכון, אבל את תחושת הכוח העדיפה מספקת דווקא דיזל עם 24.5 קג"מ מומנט לעומת מעט פחות מ-20 קג"מ בבנזין.
שתי המכוניות עולות 135 אלף שקל, שתיהן מספקות די כוח לנהיגה בין-עירונית רגועה, אבל גרסת הדיזל חסכונית יותר בדלק במידה משמעותית. משמעות הוצאת הסולר מפיקוח היא ניפוח מחירו של הדיזל באופן מלאכותי לסכומים מטורפים - עשרות אחוזים יותר ממחיר הדלק - מהם "מעניקים" הנחות נדיבות. מבחינה כלכלית, החיסכון בדלק (בליטרים) ישתלם רק עבור מי שקשור לאחת מחברות הדלק בהסכם הנחות ידוע מראש, הסכם שמנחית את מחיר הסולר פחות או יותר לרמת המחיר של בנזין.