הכנסת הסינים למכתשים אגן היא הבחירה המועדפת
לו העיסקה עם הסינים היתה מתבטלת, הנהלת אי.די.בי חייבת היתה להפשיל שרוולים ולגייס מאמץ יוצא דופן לחיזוק מעמדה של מכתשים אגן בשוק הבינלאומי
לפני שנה וחצי השקיע הקונצרן כ-400 מיליון דולר עבור השליטה בבניין הנהלת בנק HSBC בניו יורק. קודם לכן בוצעה השקעת ענק בקרדיט סוויס, וערב המשבר ב-2008 נכנסת אי.די.בי לשותפות עם יצחק תשובה בפרויקט תיירות ענק בלאס וגאס. אסור כמובן לשכוח את ההשקעה בסך 250 מיליון דולר שבוצעה לפני 3 חודשים בקרן ההשקעות של קרדיט סוויס בשווקים המתעוררים.
כשכבר ניסו
באי.די.בי לבחון אפשרויות השקעה בשוק המקומי, כמו רכישת חברת הנסון, הם קיבלו על הראש וחזק: הטענה היתה שהם מגדילים את הריכוזיות ופוגעים בתחרות בשוק המלט.
אז אם הם לא משקיעים לפחות ניתן להשביח את תיק ההשקעות הקיים - מה שאכן נעשה. לחילופין רצוי לממש אחזקות אחרות במחירים מצוינים: אי.די.בי נפרדה ב-3 השנים האחרונות בין השאר מחברת אזורים (המועמדת כיום למכירה במחיר כ-50% מהמחיר שקיבלה), מחלק מאחזקותיה בקרדיט סוויס, מאי.סי.איי ומנתח ממניות שופרסל.
נוסף על כך בוחן הקונצרן בימים אלה אפשרות למכירת השליטה בכלל ביטוח. אם היה יכול נוחי דנקנר - גם היה מוכר נתח ממניות סלקום. עיסקת המכירה של מכתשים-אגןשסוכמה השבוע ראויה להתבוננות מצד מחצית הכוס המלאה. נכון שדנקנר אולי יכול היה לקבל לפני שנתיים מחיר גבוה יותר, אבל זו חכמה שבדיעבד. בעיתוי הנוכחי, העיסקה עם הסינים מצוינת ולכן חייבת להתקבל במחיאות כפיים על ידי בעלי המניות.
לו העיסקה עם הסינים היתה מתבטלת, הנהלת אי.די.בי חייבת היתה להפשיל שרוולים ולגייס מאמץ יוצא דופן לחיזוק מעמדה של מכתשים אגן בשוק הבינלאומי. זה היה מסתיים אולי בעוד שנתיים-שלוש, ולא בטוח שהתמורה המתקבלת היתה ראויה למאמץ שהושקע. לכן נראה כי מבין שתי החלופות הכנסת הסינים לחברה היא הבחירה המועדפת.
נוחי דנקנר נהנה במסגרת העיסקה מהפריבילגיה ללכת עם ולהרגיש בלי. רק בעוד 7 שנים הוא יוכל להחליט אם הוא נפרד לשלום ממכתשים-אגן עם 960 מיליון דולר בכיס. לחילופין, הוא יוכל לפרוע את ההלוואה, להישאר עם 40% ממניות מכתשים ולפסוע איתן יד ביד לעולם עסקי שכולו טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם