יד ראשונה מעטלף: הבאטמוביל ברחובות שטקוהולם
ללא השכלה ובלי חשבון בנק מנופח, האמן השוודי לייף גארווין ניסה (והצליח) לבנות גרסה אמיתית של ה"באטמוביל" מסרטי "באטמן". ההיסטריה לא איחרה לבוא: "בכל מקום שבו אני עוצר, אנשים מוציאים מצלמות, רצים אחרי האוטו, רוצים לגעת, לראות. לא מאמינים שזה שם", הוא אומר
אני פוגש את גארווין בקפיטריה של "המוזיאון הטכני של שטוקהולם", שם עומד כרגע הרכב במרכזה של תצוגה גדולה. גארווין, אמן שוודי בן 44, מעוטר בחיוך רחב. יש לו שיער בלונדיני ארוך והוא לובש ז'קט עור, מראה שכמעט לא מסתדר עם האווירה המוזיאונית. על השאלה הראשונה, שעולה כמעט באופן טבעי, "איך מגיעים לפרויקט כזה?", הוא עונה בחיוך מלא התלהבות, כאילו זו הפעם הראשונה שהוא שומע את השאלה.
"זה שילוב של כמה דברים", הוא מסביר. "אני אמן בנפשי, תמיד רציתי ליצור. פיסול, ציור, מוזיקה. במקביל, אבא שלי היה מאוד מעורב בענייני 'מכוניות שרירים', כך שגדלתי בסביבה שהושפעה גם מאמנות וגם ממכוניות".
גארווין עשה דברים רבים ומגוונים בחייו. כבר כנער הוא התקיים מציור ומכירה של פורטרטים. בתחילת שנות השמונים הוא החליט, ללא כל ניסיון משחק קודם, להפוך לכוכב קולנוע. הוא חבר לכמה יוצרים והשתתף בסרט מד"ב שיצא לאקרנים בשוודיה בשנת 1985. "זה היה פלופ רציני, אבל כיף לא נורמלי", הוא נזכר.
לאחר מכן עזב את שוודיה וטייל בעולם עד שלבסוף הגיע לגמביה באפריקה, בה החליט להקים עסק מוניות. "מצאתי שותף, אמריקאי בוגר מלחמת וייטנאם, והתחלנו לרוץ. אחרי כמה שנים הבנתי שבאקלים חם שכזה אני לא יכול לשרוד. מכרתי את חלקי לשותף וחזרתי הביתה לשוודיה".
במה שנראה כמו סימן משמים, גארווין חזר לשוודיה כמעט ביום של הקרנת הבכורה של "באטמן" במדינה בשנת 1989. הוא השיג כרטיסים לבכורה והלך לראות את הסרט. עיניו של גארווין מצטעפות כאשר הוא נזכר ברגע שראה לראשונה את ה"באטמוביל". "אז הגיעה הסצנה שבה נוסע באטמן עם המכונית במהירות ברחובות גוטהאם והעלים מתעופפים מסביב", הוא משחזר. "פתאום נפל האסימון. אני חייב לעשות את זה, אני חייב לבנות לי אחת".
בשנים שחלפו מאז לא הפסיק גארווין לחשוב על המכונית המדהימה שראה ועל רצונו לבנות אחת משלו. בינתיים עבד למחייתו כזמר וכמוזיקאי, ואף הקים להקת רוק. "הקדשתי יותר ויותר זמן לתכנון. איך אני משיג את החלום הזה", הוא אומר. "לבסוף אשתי אמרה לי שהיא לא מסוגלת יותר, או שאפסיק עם הרעיון הזה או שניפרד. אז נפרדנו".
גארווין היה ממוקד במטרה, אבל עדיין לא ברור כיצד אמן ללא כל השכלה בענייני עיצוב ובניית מכוניות ובלי חשבון הבנק של ברוס ויין, הצליח לבנות מכונית כזו. השאלה לא מפתיעה אותו, גארווין רגיל לאתגרים.
"בשנת 1999 הייתה לי סדנה ששכרתי, בה היה סטודיו להקלטת מוזיקה וסטודיו שבו עבדתי על ציור ופיסול. רציתי להתחיל לבנות שם את האוטו, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל", הוא מספר. "פגשתי במקרה סוכן נדל"ן בשם בוסה היימר, וסיפרתי לו על הרעיון שלי לבנות את האוטו. הוא חשב שאני משוגע, אבל השתכנע מספיק כדי לנסות ולעזור לי. הוא הסביר לי שאין סיכוי להכניס מכונית לסדנה והציע לעזור במימון שכירת סדנת רכב מתאימה, דבר שהמשיך לממן
הסיפור הזה טיפוסי לגארווין, שמצליח ליצור קשר עם אנשים, לשכנע אותם בחזון שלו ולגייס אותם למשימה. "קניתי עשרה לוחות קלקר גדולים, שחתכתי ועיצבתי לצורה של האוטו בגודל טבעי", הוא מספר על ההתחלה. "פגשתי אז את וילה טיקינן, פיני שהגיע לשוודיה ומתמחה ביצירת תבניות ליציקה. שכנעתי גם אותו לעזור, וביחד יצרנו את התבניות שנדרשו בשביל ליצוק את חלקי הרכב החיצוניים. בעזרת התבניות בנינו גוף מאפוקסי ומסיבי פחמן".
"בינתיים, יצרתי קשרים נוספים ומצאתי בחור שהסכים לעזור לבנות את המנוע על ידי שחזור ושיפוץ מנוע וי 8. השגתי מכונית לינקולן קונטיננטל משנת 1973, ובחור אחר עזר לי להאריך את שלדת הרכב. כך זה נמשך עד שלבסוף, בשנת 2003, יכולנו להציג את הרכב השלם בתצוגת רכבים".
התיאור הזה נשמע מוזר, אולי אף הזוי, לולא עמדה המפלצת לא רחוק משם. המוצר הסופי הוא מכונית במשקל 1,750 ק"ג ובאורך של יותר משישה מטרים, בעלת מנוע המסוגל להביא אותה ללא פחות מ-260 קמ"ש, עם מנוע סילון יורק אש בחלקה האחורי ומקלעים מתרוממים מהמרכב בחלקה הקדמי. 20 אלף שעות עבודה הושקעו בבניית ה"באטמוביל" השוודית, ולפי ההערכה הושקעו בה יותר ממיליון דולר.
"אנשים חשבו שאני משוגע ובסוף עמדו, הסתכלו על האוטו, גירדו בראש ושאלו 'איך זה קרה'?", אומר גארווין. המימון הגיע גם הוא בזכות יכולת השכנוע שלו. "כמעט אף פעם לא קיבלנו כסף, פשוט פגשנו חברות ואנשים ושכנענו אותם להצטרף. הם תרמו לנו ידע, חלקים, כלים ועזרה".
לאחר שהסתיימה מלאכת הבנייה עבר גארווין לפרויקטים אחרים. הוא התמקד בעיצוב מכוניות ובקריירה המוזיקלית שלו, ומדי פעם הציג את ה"באטמוביל" בהופעות ובתצוגות. הכל השתנה בספטמבר 2009, אז החליט לקחת את הרכב לטיול בשטוקהולם והחנה אותו ברחוב. עובר אורח צילם את הרכב והעלה את הסרט ל"יוטיוב". הקליפ הפך ללהיט, ובתוך זמן קצר התחקו מאות מעריצים אחר מקור ההופעה המסתורית של ה"באטמוביל" ברחובותיה השקטים של בירת שוודיה.
הרכב זכה לפתע לתשומת לב אדירה בכל פעם שגארווין נסע איתו ברחובות. "זכור לי מקרה אחד שבו אדם שרכב לידי על אופניים ליד האגם פשוט בהה באוטו, לא הסתכל לאן הוא נוסע ועף למים", הוא מספר. "בכלל, בכל מקום שבו אני עוצר, אנשים מיד מוציאים מצלמות, רצים אחרי האוטו, רוצים לדבר, לגעת, לראות. לא מאמינים שזה באמת עומד שם".
תשומת הלב הזו הביאה את גארווין לרעיון הבא - הפיכת יצירת ה"באטמוביל" לסדרת טלוויזיה. וכיוון שהאוטו כבר היה מוכן וגמור, הוחלט לבנות אחד חדש. "החלטנו ליצור סדרת אינטרנט שבה אנו מתעדים את התהליך שעובר על קבוצת חברים שמנסה, בלי הרבה מימון, לבצע פרויקט כזה. בדיוק כמו ברכב הראשון.
הקמנו את האתר http://www.batmobilesweden.com/ ואנחנו מצלמים פרקים שבועיים, באיכות הפקה טלוויזיונית, בהם אפשר לעקוב אחרי יצירת האוטו והאתגרים שעומדים בפנינו. אנחנו גם משתדלים ליהנות כמה שיותר במהלך העבודה".
האתר הפך להצלחה מסחררת. עשרות אלפי גולשים עוקבים אחרי תהליך היצירה של ה"באטמוביל" החדש, וראשי תחנות טלוויזיה מאירופה בדקו את האפשרות לקנות את הזכויות לסדרה. "אנחנו מעדיפים לא להתקשר עם אף אחד כדי לשמור על החופש הכלכלי והאמנותי", מסביר גארווין.
כחלק מהמאמץ ליצור מודעות לשמירה על הסביבה, המכונית החדשה נבנית עם מנוע חשמלי. השלב הבא הוא יצירת סדרה תיעודית, בה גארווין ייסע עם ה"באטמוביל" ברחבי ארצות הברית, מניו יורק עד לוס אנג'לס, במשך שישה שבועות. "מצלמות יוצבו בתוך האוטו ומבחוץ, ונהפוך את כל הסיפור להפנינג אחד גדול. יהיה בלוג חי, אפשר יהיה לשאול אותי שאלות במהלך הנסיעה ועוד". מעריצים רבים באמריקה ממתינים לגארווין וה"באטמוביל" שלו. בחלק אחד מהמסע אף תתארגן שיירת העתקים של רכבי באטמן, כדי לנסוע יחד איתו.
גם זווית ישראלית יש לסיפור. גארווין מספר שלפני כמה חודשים, כאשר נסע ב"באטמוביל", ראה בחור ובחורה שכל כך התרגשו מהמראה עד שהחליט לעצור לידם. התברר שהם זוג תיירים מישראל המבקרים בשטוקהולם. הוא הציע להם סיבוב קצר במכונית, והישראלים המסתוריים זכו להגשמת חלום ילדות.
גארווין מסביר לנו שפרויקט שאפתני כמו בניית ה"באטמוביל" יותר מכל הוא חלק מהשקפת חייו בכל הקשור להגשמה עצמית ולשאיפה להגשמת חלומות. הוא לא רק מסתובב עם הרכב, אלא גם מרצה על הנושא בפורומים שונים. "אני רוצה לעשות את זה אחרת. להפיץ שמחה, ליהנות מהחיים ולהגשים חלומות. אני מאוד רוצה שעוד אנשים יחיו את חלומותיהם ויגשימו אותם, וזה מה שאני מנסה לקדם. כאשר אני מראה את האוטו לצעירים ומספר להם את הסיפור, הם מקבלים השראה שאפשר להשיג מה שרוצים אם באמת מאמינים ומתאמצים".
גארווין אומר כי בהחלט ירצה להגיע לישראל ולהפיץ את משנתו. "קצת קשה להעמיס את האוטו ולנסוע, אבל אם יזמינו אותי, אשמח מאוד לבוא. לפי מה שאני מבין, ישראל היא ארץ יפהפייה. אני אמנם לא מתחבר לדת, אבל אני מאוד אוהב היסטוריה, ואת זה יש לכם בשפע".
למרות העניין בפרויקט ה"באטמוביל", גארווין כבר נמצא בחזון הבא. "כבר 25 שנים אני חולם על צלילה ב'נאוטילוס', הצוללת הקלאסית מהסרט '20 אלף מיל מתחת לפני המים' עם קירק דגלאס משנת 1954. אני מתכנן להתחיל לעבוד על זה ברצינות כאשר נחזור מארצות הברית, והמטרה היא לבנות דגם עובד בגודל מלא". אם לשפוט לפי ההיסטוריה, יש סיכוי לא רע שהוא גם יצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם