להקטין ב-300 אלף שקל: נסיעת מבחן למיני החדשה של ב.מ.וו
היא נראית כמו משהו שיצא מסרט מצויר - ומרגישה בדיוק כך. "קאנטרימן" של ב.מ.וו, הגרסה המנופחת של המיני קופר, לא מתאימה לכל אחד: רק למי שמתעקש להיות צעיר, מעודכן, בועט ואוהב את החיים. אה, וגם ארנק תפוח לא יזיק
לרוב שורת המחיר היא זו שמסכמת מבחני דרכים - אלא שהמחיר המופרך של מיני קאנטרימן בישראל ולמעשה של כל דגמי מיני בישראל גורם לכך שרוב האנשים שהיו רוצים מכונית כזאת יכולים לכל היותר לשאול לגביה, אבל לא להרשות אותה לעצמם.
אז כאן, כבר בפסקת הפתיחה, זה המקום להיפרד מרוב האנשים שהיו רוצים לקנות מיני קאנטרימן בישראל - ולהישאר עם המעטים שיכולים להרשותה לעצמם ועם ההמונים שישמחו לפנטז עליה.
"מיני" הוא המותג היחיד שב.מ.וו נאבקה על שימורו בעת שברחה מרובר, אחרי שקברה מיליארדי דולרים באימפריית הרכב הבריטית הקורסת. לאחר 10 שנים ושני דורות של "מיני החדשה", כעת ב.מ.וו יכולה להביט בגאווה באחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בתעשיית הרכב ובהצלחה המסחרית הגדולה ביותר של יצרן רכב בתחום הרטרו.
עם "מיני החדשה" המקורית, שהדור הראשון שלה הושק בשנת 2001, נגעה ב.מ.וו בעצב החשוף של הנוסטלגיה ובראה מכונית מודרנית מתוקה ביותר, שמנסה להיראות כמו מיני של שנות ה-60 המוקדמות. 3 תורמים ברורים יש להצלחתה המסחררת של מיני החדשה בעולם: הראשון הוא עיצוב מתוק, ששימר את הפרופורציות של המכונית המקורית אבל ניפח אותה למשהו עגלגל ונאהב; והשני הוא מלאכת השיווק הגאונית של אנשי חטיבת מיני.
ברבות מעשרות המדינות שבהן נמכרת המכונית, השקיע היצרן במותג וב"שפת הסמלים" שנגזרת ממנו לא פחות מאשר במכירת המכוניות. לשם כך נערכים סוגים מגוונים מאוד של פעילויות בתחומי סגנון החיים והאופנה - ואלה סייעו רבות להפיכת המכונית הזאת לאביזר חובה עבור כל חובב עיצוב, אופנה, מוזיקה ובילויים עירוניים.
התורם השלישי להצלחתה הוא התנהגות הכביש שלה, שאותה אפשר להגדיר כ"קארטינג למבוגרים" - מדויקת, זריזה, חדה ומעל הכל מהנה לנהיגה - זה הייחוד של מיני בעידן שבו שאר המכוניות מתאמצות להיות נוחות ובטוחות, אך למעשה תקועות רוב הזמן בפקקי תנועה.
מיני, ככל אהבה אמיתית, תובעת מבני זוגה מחיר - ובמקרה שלה מדובר בעיקר בתא נוסעים צפוף, בכפתורי הפעלה שמקריבים את נוחות השימוש על מזבח העיצוב, וברמת שימושיות נמוכה באופן מופגן ומכוון.
הדור השני של מיני, שהושק ב-2007, ליטש כמה מפגמי הדור הראשון ובמיוחד בכל הקשור למנועים ולאיכות המתלים.
קאנטרימן שהושקה השנה נראית כמו מיני שעברה ניפוח. הפרופורציות נותרו דומות מאוד למקור, וכדי לשמר אותן הוגדל כל מה שאפשר היה להגדיל: חישוקי הגלגלים (18 אינץ' במכונית המבחן שלנו), הפנסים הקדמיים ואפילו מד המהירות הענק במרכז הקונסולה של לוח המכשירים. כעת, עם קופסה גדולה יותר, אפשר היה להוסיף שתי דלתות ולהצית ויכוח בין חובבי הנוסטלגיה לבין מי שסבורים שמכונית צריכה להיות גם שימושית.
אגב, יכול להיות שאנשי מיני לא בטוחים עדיין מהי מידת ההצלחה שצפויה למכונית הזאת, או שהמפעל שלהם באנגליה - שם מיוצרת המיני - פשוט חנוק מרוב הזמנות. העובדה היא שהקאנטרימן מיוצרת באוסטריה, לא באנגליה, וגם לא על-ידי קבלן של ב.מ.וו אלא על-ידי קבלן משנה, חברת מגנה-שטייר.
הקאנטרימן שנטלנו למבחן היא בגרסת קופר אס (Cooper S), מה שאומר שמתחת למכסה המנוע שלה מותקן מנוע 1.6 הליטר, שפותח בשיתוף עם פיז'ו וקיבל בגרסה הזאת גם מגדש טורבו וגם סעפת יניקת אוויר מסוג "וולווטרוניק" - פטנט של מנועי ב.מ.וו שמשפר מאוד את יכולת ה"נשימה" של המנוע.
מבט ראשון במכונית מחלק את הצופים לכמה מחנות, ואף שאני יכול להזדהות עם מי שיאמר שזאת לא מכונית אמיתית, אלא משהו שלקוח מסרט מצויר או מסדרת מדע בדיוני - אני מאוהב בה ובכל מה שהעיצוב שלה משדר. תקראו לה קרוס-אובר, תקראו לה מקסי, מצידי תקראו לה ג'יפון; מבחינתי זאת מקסי-מיני מקסימה, ששמרה על העגלגלות הסימפטית של "מיני", מסוג המכוניות שלעולם אי-אפשר לכעוס עליהן.
ישיבה ראשונה במיני מעוררת תחושה משונה: תנוחת הישיבה גבוהה מהמקובל במכוניות סופר-מיני או קומפקטיות, אבל זקופה ושונה מישיבה בג'יפון; המושב תומך היטב בצידי הגב, אבל התמיכה לישבן ולירכיים לא מספקת; סביבת הנהג דומה מאוד לזו של מיני הרגילה, ועברה מקצה שיפורים שכלל חומרים מעט יותר איכותיים וגם מסילה שנמתחת במרכז המכונית, מחלקה המרכזי של הקונסולה ועד לאחורי המושבים האחוריים.
המסילה, שעליה אפשר להניח איי-פוד ולחברו למערכת השמע, מכילה אמצעי תאורה נעימים ואפשר להצמיד לה מגוון אביזרי אופנה, למשל קופסה לאחסון משקפיים ושאר גימיקים שמעצבי הפנים חולים עליהם. המסילה היא גימיק חביב, אלא שמעצבי המיני לא באמת התאמצו להפוך את המכונית לשימושית מדי: תאי אחסון סגורים אין בה, ורוב המתגים נותרו מעצבנים לשימוש ומאוד לא נוחים בחיי היום-יום.
גג השמש הגדול הוא אופציונלי, וכיוון שאי-אפשר לאטום אותו לגמרי מקרני השמש הישראלית, מומלץ מאוד שלא להזמין אותו כלל. צמד המושבים האחוריים הנפרדים ניתנים להזזה קדימה ואחורה ומציעים מרחב נוח מאוד לשני מבוגרים, עם מרווח ראש מכובד. גם הכניסה והיציאה מהדלתות האחוריות נוחות מאוד.
אגב, במקום סידור המושבים הזה, אפשר להזמין את המכונית עם מושב אחורי קונבנציונלי יותר ל-3 אנשים, אך אז צריך לוותר על חלקה האחורי של המסילה המרכזית. בכל מקרה, תא המטען הוא בעל נפח מכובד לא רק יחסית לתא הסמלי של מיני, אלא גם ביחס לרוב מכוניות הסופר-מיני השגרתיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם