מה דרוש כדי לפרוש עשירים?
הפנסיה ואני - פרויקט מיוחד: משכורת ממוצעת, משפחה ממוצעת,דירה ממוצעת. גם עם נתוני פתיחה כאלה אפשר להגיע לגיל הפנסיה עם 5 מיליון שקל, שימקמו אתכם בעשירון העליון במשק. אז מה דרוש כדי לפרוש עשירים? סבלנות, אומץ, איפוק והתמדה
החדשות הטובות הן שזה לא מופרך לחלוטין, ויש לזה אפילו תג מחיר: כל מה שאתם צריכים לשם כך הוא פנסיה בגובה 5 מיליון שקל. הסכום הזה, בהנחה כי לא יחול שינוי במקדם ההמרה הנהוג היום, יניב לכם הכנסה של 21 אלף שקל.
הכנסה חודשית של 21 אלף שקל בחודש היא ההכנסה הנחוצה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) כדי לספק את המשאבים הדרושים לחיים נוסח העשירון העליון - בלי לעבוד עוד יום אחד בחייכם.
והחדשות אפילו טובות יותר: גם זוג בעל הכנסה ממוצעת של כ-8,500 שקל בחודש יכול באמצעות חיסכון קפדני להגיע לרמת חיים שצפויה להיות אפילו גבוהה יותר מזו של העשירון העליון. סביר להניח כי משק הבית שלכם כבר אינו כולל ילדים החולקים איתכם הוצאות מזון, חשמל, אינטרנט, ביגוד, תקשורת, ובידור. לפיכך, בהיותכם ככל הנראה שתי נפשות (לעומת 2.5 נפשות במדגם הלמ"ס), תוכלו לחיות ברמת חיים הגבוהה מעט מזו של העשירון העליון.
לפי דוח הלמ"ס, העשירון העליון מקצה בממוצע כ-2,400 שקל לחודש לרכישת מזון. כ-700 שקל מתוכם מוקצים לארוחות מחוץ לבית, כך שאם אתם "מתקשים" להגיע לרמת הוצאות כזו, תוכלו להגביר את תדירות הבילויים במסעדות.
הוצאות הדיור החודשיות שלכם יכולות להגיע ל-4,200 שקל, והן מהוות כמעט כ-20% מהכנסתכם "הפסיבית". בניגוד לילדיכם שמשתוקקים לגור בתל אביב אך נאלצים לוותר על החלום, אתם דווקא תוכלו להרשות לעצמכם דירה בעיר היקרה ביותר בישראל: שיטוט מהיר באינטרנט מגלה כי דירה בת 3.5 חדרים ברחוב יהודה המכבי במרכז תל אביב עומדת בתקציב המוצע.
טיולים בחו"ל יהפכו אף הם למצרך זמין למדי. עם הוצאה של כ-16 אלף שקל לשנה תוכלו לדאוג לעצמכם לכמה גיחות לאירופה במהלך השנה. במקרה שתעדיפו טיול ממושך לארה"ב, תוכלו לוותר על הטיסות למשך שנה-שנתיים או לחילופין לקצץ את ההוצאות בסעיפים אחרים.
במצב כזה החיים לא רעים בכלל, ולמעשה העושר היחסי הזה הוא מה שרובם המוחלט של הישראלים היו מאחלים לעצמם. אך האם זה אפשרי? האם החוסך הממוצע שעדיין לא הגיע לגיל הפנסיה יכול לקוות או לחלום על פרישה כזאת? התשובה חיובית, כל עוד אתה צעיר ומתאמץ למען מטרה זו.
גם משפחה הכוללת שני הורים עובדים עם משכורת ממוצעת (כ-8,500 שקל) יכולה לחסוך ולהגיע לפרישה בתנאים טובים. מדובר במצב לא קל, שמצריך לקיחת סיכון והקרבה חומרית לא קטנה שאף עשויה להיות מוגזמת - אולם אם תחליטו כי אתם רוצים להתחיל את חייכם בגיל הזהב, תוכלו לעשות זאת.
חיסכון ארוך טווח עובד במידה רבה נגד האינטואיציה: אנחנו רגילים לחשוב במונחים של כאן ועכשיו, מחר והחודש הבא אולם עלינו לזכור כי מטרתנו הסופית - פרישה נטולת דאגות - תתרחש רק בעוד עשרות שנים, ולכן היא בלתי נתפסת.
עובדה זו יוצרת מצב שבו רבים אינם מקדישים מחשבה או תכנון לנושא, ועוד לפני כן נוטים להקריב את העתיד הרחוק לטובת הטווח הקרוב ו"לאכול" את הכסף היום במקום "לזרוע" ולאכול את הפירות בעתיד. זו גם הסיבה שהמדינה ומשרד האוצר כופים על הציבור חיסכון חודשי זה ואינם מאפשרים לחוסך להשתמש בכסף עד הגעתו לגיל הפרישה.
למרות זאת, אם ברצונכם לפרוש בשיבה טובה ועשירה
לדוגמה, אם הפקדתם סכום זהה בגיל 37-27 או בגיל 67-57 וכספכם נהנה מתשואה ריאלית ממוצעת של כ-4%, הרי שהסכום שחסכתם בשנותיכם הראשונות צפוי להיות גבוה פי 2.2 מהסכום שצברתם על סף הפרישה עצמה. אם בחרתם לקחת סיכון גדול יותר והשקעתם את הכסף באפיק מנייתי, הרי שאם תזכו לתשואה ריאלית כפולה של כ-8% - הפער עשוי לצמוח עד פי 9.
לפיכך, אם גילכם נושק ל-30, עליכם להתעורר. תכנון מוקדם הוא התנאי הראשון, ולמרות שכוחכם עודנו במותניכם, אתם מצויים שנים ספורות בלבד מהחמצת רכבת העושר של גיל הזהב.
הסיבה שכספכם גדל בצורה כה משמעותית לאורך הזמן היא שגוף ההשקעות המנהל בעבורכם את החיסכון משאיל אותו לגורמים עסקיים או ממשלות, בצורה של הלוואה או שותפות בהון מנייתי. הכסף שלכם למעשה "הולך לעבוד," וככל שהוא עובד בתנאים קשים ו"מסוכנים" יותר - כך התשואה שהוא עשוי להניב צפויה להיות גבוהה יותר.
לפיכך, גובה התשואה שלכם תלוי בפעילותו של מנהל ההשקעות. ישנם אפיקי השקעה בעלי רמות סיכון שונות שמספקים תשואות קבועות לאורך זמן, לצד אפיקים שמספקים תשואות תנודתיות.
למשל, הלוואת כספים לממשלת ישראל בדמות רכישת אג"ח ממשלתית עשויה להיות אופציה סולידית להשקעת כספכם, אך בטווח הארוך היא לא תעניק לכם תשואה הגבוהה מ-4%-3%. מאידך, אם כספכם יושקע בשוק המניות, הוא עלול לעבור טלטלות כשהוא נישא על גבי מחזור הגאות והשפל הכלכלי והעסקי. החדשות הטובות הן שבטווח הארוך - בתנאי שישראל לא תיקלע למשבר כלכלי עמוק וחסר תקדים - התשואה שאתם צפויים להשיג תהיה גבוהה הרבה יותר.
בעשור האחרון השיג מדד תל אביב 25 תשואה ממוצעת של כ-9.5% בכל שנה, וכיוון שלא מדובר במדגם מייצג, ושוק ההון הפכפך, הרי שההנחה כי אפיק זה יספק לאורך עשרות השנים הקרובות תשואה ריאלית של 6% היא סבירה. המשקיעים באפיק זה צפויים להיות עדים במהלך חייהם לעליות, ירידות, מפולות, זינוקים ובועות, אך בסופו של דבר התנודתיות צפויה להשתלם.
תשואה של 6%, כשמדובר בחיסכון חודשי במנות קבועות מגיל 27 ועד לפרישה, צפויה להניב סכום כפול מזה שיניב אפיק חיסכון סולידי - שיניב תשואה ממוצעת של 4% בלבד. "מומלץ להתאים את רמת הסיכון ללקוח", מבהיר איל. "ככלל, עדיף להפקיד שיעור גבוה יותר מהכספים באפיק המנייתי ככל שהגיל צעיר יותר, אך ישנה גם הטיה הקשורה באופיו של המשקיע. אלה שמעוניינים לפרוש כעשירים, נדרשים לירות בתותחים הכבדים ולהפנות את כל החיסכון הפנסיוני שלהם לאפיק המנייתי".
רבים מהמעסיקים מאפשרים לשכירים ליהנות מהפקדה לחיסכון בקרן השתלמות, כאשר לעובד מותר להפריש עד 2.5% ממשכורתו ולמעסיק עד 7.5%. בניגוד לקופת גמל, לקרן פנסיה ולביטוח מנהלים, כלי חיסכון זה מיועד לטווח הבינוני, והשכיר רשאי לפדות את הכסף כעבור 6 שנים ולהשתמש בו לצרכיו. עם זאת, "החוסכים לעושר" יימנעו מכך ויאפשרו לכסף שבקרן ההשתלמות לעבוד עבורם עד הפנסיה.
בנוסף מומלץ לבדוק מהו גובה ההפרשה שלכם לקרן הפנסיה. "ניתן ומומלץ בהחלט להעלות את ההפרשה האישית לקרן הפנסיה עד לרף המרבי", אומר גיל אורלי, מנכ"ל חברת יובלים לייעוץ פיננסי. "קרנות הפנסיה עובדות לפי ברירת מחדל של 5.5% הפרשת העובד ממשכורתו ו-6% הפרשת המעסיק. ניתן להעלות את הפרשת העובד עד 7% ממשכורתו ובכך להגדיל את הסכום שיעמוד לרשותו עם פרישתו".
גורם נוסף שמשפיע על גובה החיסכון הוא פיצויי הפיטורים: אם עברתם לעבודה אחרת, אתם זכאים למשוך את כספי הפיצויים שלכם - אולם אתם יכולים לבחור להפקידם כחלק אינטגרלי מהחיסכון הפנסיוני.
במקביל, כדאי מאוד להילחם על גובה דמי הניהול, משום שדמי ניהול נמוכים שווים הרבה מאוד כסף. ההבדל בין דמי הניהול המרביים של 2% מהצבירה בקופת גמל לבין דמי ניהול של 0.7% ברמות התשואה לאורך שנות החיסכון של הזוג - הוא ההבדל בין פרישה עשירה לבין העשרת מנהלי קופת הגמל וסוכן הביטוח.
חיים במערכת זוגית הם חסכוניים יותר ומאפשרים ליהנות מרמת חיים גבוהה יותר. בני זוג חרוצים, שחוסכים יחדיו, הופכים את המשימה לקלה יותר. בני זוג שהפקידו את המשכורת הממוצעת במשק מגיל 27 עד גיל פרישתם, השתמשו בהמלצות, השקיעו באפיק מנייתי ונמנעו מפדיון, צפויים לקבל עם פרישתם לגמלאות סכום צבירה של 5.25 מיליון שקל, שצפוי להעניק להם את ההכנסה הרצויה.
עם זאת, יש להוסיף כמה הסתייגויות לחישוב זה. לתוצאה זו אחראית תשואה גבוהה יחסית, המבטאת סיכון גבוה וכזו שלמעשה איננה מובטחת. אם התשואה הריאלית הממוצעת תרד בשלב זה ב-3% בלבד בעקבות מאורעות שאין אפשרות לצפותם ותגיע ל-3.8% (4.5% לאחר דמי ניהול) - הרי שהסכום שיעמוד לרשות הזוג יצטמק ל-3.4 מיליון שקל, שיספקו להם הכנסה חודשית צנועה יותר של כ-18 אלף שקל (ברוטו) וימקמו אותם בין העשירון העשירי לתשיעי. עדיין מדובר בסכום לא רע ולמעשה בתוספת קצבת זקנה מהמדינה, הוא כמעט מספיק לפרישה נטולת דאגות.
כל אזרח במדינת ישראל זכאי לקבל מביטוח לאומי קצבת זקנה בגובה של כ-17% מהשכר הממוצע במשק. כיום הקצבה עומדת על 1,384 שקל ליחיד ועל 2,078 שקל לזוג. לפיכך, גם ברמות תשואה אלה החיסכון הזהיר מצליח להביא את הזוג להכנסה של 20 אלף שקל בחודש.
פרט לכך, חשוב לזכור כי יש חשיבות מכרעת גם לעיתוי. אם התשואה בשנים הראשונות באפיק החיסכון תהיה גבוהה מאוד ובשנים המתקרבות לפרישה תהיה נמוכה מאוד או שלילית התשואה הממוצעת עשויה לשקר.
חלקים גדולים מן הציבור אינם יכולים לממש את התנאי הראשוני שדורשת תוכנית החומש לפרישה. הדבר לא תלוי רק ברצונם או ברצינותם - אלא בתנאי עבודה שאינם מאפשרים להם להגיע לרמות החיסכון הנדרשות ואף בהוצאות שהופכות את "שמירת החיסכון" ובעיקר את שמירת קרן ההשתלמות מחוץ לתחום למטלה קשה מנשוא.
ואם לא די בכך, יש להביא בחשבון גם את העלייה בתוחלת החיים. הסברה הרווחת היום היא כי העלייה בתוחלת החיים תכפה על קרנות הפנסיה להמשיך להעלות בעשרות השנים הקרובות את מקדמי ההמרה, כדי להבטיח כי כמויות הכסף הצבורות יספיקו לחיי פרישה ארוכים יותר.
במקרה זה תהווה העלאת מקדם ההמרה גלולה מרה-מתוקה לחוסכים ה"מעושרים", שמצד אחד ייאלצו להסתפק במקדם גבוה יותר (למשל 202 במקום 188), שיגרע אלפי שקלים מהכנסתם החודשית - אך מאידך יזכו ככל הנראה לחיות לאורך פרישה ארוכה יותר, שבה יחיו חיי רווחה לאחר שכל חייהם חסכו שקל לשקל למען אותה פרישה המצויה הרחק באופק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם