הכירו את וייטנאם: הכלכלה הצומחת הבאה
המדינה השכנה מדרום לסין הצליחה לצמוח כלכלית, בזמן שרוב המדינות באזור עדיין מחפשות דרך להתמודד עם המשטר הקומוניסטי. עם כח עבודה זול, ממושמע, ומשכיל יחסית, יש לוייטנאם למודת הקרבות סיכוי להיות המדינה הצומחת הבאה
לפני פחות מעשור, כל הגורמים הצביעו על כך שמקור המשיכה הסיני, הנובע מכח אדם זול ועצום בהיקפו, יגרום לכך שרוב מדינות העולם המערבי יפנו לסין בכל הנוגע לייצור, מה שייפגע כמובן בתעשיות במדינות השכנות.
אך וייטנאם מצאה דרך. במקום להתחרות בממלכה העצומה, העדיפה להיצמד לסין והצטרפה להמראה הכלכלית. אוכלוסייה של 87 מיליון בני אדם שממשיכה לגדול במהירות, לצד תכנית "שיפוץ" כלכלית והסכם סחר חופשי בינה לבין סין, איפשרו למדינה להפוך לחלק משרשרת האספקה העולמית שמזינה את מכונת הייצור הקומוניסטית.
לאחר שהלכה אחרי סין ואימצה מאפיינים קומוניסטים אחרי מלחמת העולם השנייה, מצאה עצמה וייטנאם חזרה לצידה של המעצמה הכלכלית. ההתקרבות למעצמה הייתה קלה יותר כעת כששתי המדינות הן בעלות מנהיגות עם השקפה דומה - וייטנאם הפכה ל"כלכלת שוק בעל אופי סוציאליסטי", על פי הגדרת הממשל שבהאנוי, עיר הבירה, מה שמקרב אותה למשטר קומוניסטי מובהק.
"אם סין לא היתה מה שהיא", מנתח ג'ונתן אנדרסון, כלכלן בחברת UBS בהונג קונג, "וייטנאם לא היתה נפתחת לעולם". וייטנאם הותירה כניסת משקיעים זרים באופן פורמלי כבר ב-1986, אך רק ב-1994, לאחר שארה"ב הסירה את האמברגו שהטילה עליה עקב משקעי העבר, הצליחה המדינה לבסס
הסכם הסחר עם ארה"ב אותו חתמה בשנת 2000 נתן דחיפה לתעשייה הוייטנאמית, במיוחד בתחום הטקסטיל והביגוד. יצרניות מדרום קוריאה ומטייוואן העבירו את מפעליהן לוייטנאם על מנת לנצל את היתרונות במדינה, המאפשרים את הוזלת הייצור.
לאחר מכן החלו שאר הענפים לצמוח גם הם, כמו שוק הרכבים הדו-גלגליים ומוצרי החשמל הביתיים, וגם תחום נוסף אשר היה בשליטה מוחלטת של סין עד כניסתה של וייטנאם - ענף הריהוט. "התעשייה כולה פשוט החלה לעבור בהדרגה לוייטנאם", אמר פרדריק בורק, עו"ד במשרד "בייקר ומקנזי" אשר מייעץ לממשל במשך יותר מעשור בהו צ'י מין סיטי, הקרויה על שם אבי האומה.
כשסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי ב-2002, רבים חששו כי וייטנאם, יחד עם מדינות נוספות באזור, תאבד את מקומה כיצרנית. כלכלנים אף הזהירו כי המדינה עלולה להפוך ללא יותר מספקית חומרי גלם ומוצרים בסיסיים למעצמה ההולכת וגדלה.
לאחר שסין חתמה על הסכם סחר חופשי עם וייטנאם, כמו גם עם עוד תשע מדינות בארגון המדינות הדרום מזרח אסיאתיות ב-2002, הפחדים גברו אף יותר, מכיוון שכעת יכלה סין להשמיד כמעט לחלוטין את הכלכלות על ידי הורדת מחירים שכמעט ולא תשפיע עליה.
אך ההסכם התברר כברכה עבור וייטנאם, שהפכה ליצואנית של אורז, פלפל, קפה, ובעיקר נפט. בעוד שאר המדינות באזור מחפשות דרך להתחרות בסין, אם על ידי שיפור טכנולוגי ואם על ידי מציאת נישה אליה המכבש הסיני עדיין לא הגיע, וייטנאם הפכה למזווה של סין, מה שאיפשר לה להתפתח בקלות יחסית, בלי צורך להיכנס לתחרות אבודה מראש.
לצד ההתפתחות של וייטנאם, בסין דווקא לא הכל עבד בצורה חלקה. גניבת טכנולוגיה, הפגנות נגד המדינה הקומוניסטית ברחבי העולם ומחסור בכח אדם מיומן, הביא חברות רבות, בעיקר מיפן, להחזיר את מפעליהן הביתה.
גרוע מכך, המשכורות בסין עלו בקצב מסחרר. "בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, ניתן היה להעסיק כח אדם בלי הגבלה. כולם רצו לעבוד בכל מחיר. כעת מדברים על עלייה במשכורת", אומר אנדרסון.
ובזמן זה יושבת בצד וייטנאם ומחכה לשעת הפעולה, אשר לא איחרה להגיע עקב כח אדם משכיל, ממושמע ובעיקר זול יותר לעומת סין. משכורת המינימום בשתי הערים הגדולות ביותר בוייטנאם הוא 75 דולר לחודש בלבד, כחצי מהמשכורת של פועל בערים פרובינציאליות בסין.
אינטל היתה אחת הסנוניות הראשונות לזהות את הפוטנציאל בוייטנאם, והיא בתהליכי בנייה מתקדמים של מפעל חדש קרוב להו צ'י מין בהשקעה של מיליארד דולר, אשר יחליף מפעלים דומים בסין, במלזיה ובפיליפינים. מפעל הדפוס של חברת קנון מוקם גם הוא בוייטנאם ליד האנוי, בו עובדים 18 אלף פועלים, והוא המפעל הגדול ביותר של החברה.
כמובן שהמגמה לא התהפכה לגמרי, ונראה כי יעבור זמן מה עד שוייטנאם תפסיק לשמש כ"מזווה של סין", אך השיפור הכלכלי והתפיסתי בהחלט ניכר.
סין עוברת תהליך של שינוי, ומתחילה לייצר נקי יותר, סביבתי וחברתי יותר. השאלה הגדולה היא האם וייטנאם מסוגלת לנוע יחד עם סין לעבר העתיד. רבים מעריכים כי התשתית הגרועה במדינה תמנע ממנה להתקדם בקצב הנדרש על מנת להמשיך וליהנות מגדילתה המתמשכת של סין, אך צריך לזכור כי מדובר במדינה שמצאה פתרון לבעיה הסינית בזמן שכל שאר מדינות אסיה עדיין מחפשות אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם