צה"ל תוקף: "האוצר כשל. יכול היה לחסוך 58 מיליארד שקל"
כלכלני משרד הביטחון תוקפים את האוצר: "אין גוף שהתייעל כמו צה"ל. האוצר לא צלח במשימתו. היה ניתן לחסוך עשרות מיליארדים אם היה נוהג כמונו". לגיבוי הטענות הם מציגים שורה של נתונים - אולם, בדיוק כמו עמיתיהם באוצר, גם במשרד הביטחון משחקים במספרים כדי להציג את התמונה הנוחה להם
ההערה ה"קרבית" שהשתילו אנשי אגף התקציבים של משרד הביטחון מסמלת סיבוב נוסף במאבק הבלתי נגמר והמחזורי בין משרד האוצר לבין מערכת הביטחון. הפעם יוצאים הביטחוניסטים להתקפה, מבקשים לקעקע את התדמית שיצאה להם כבזבזנים וטוענים כי דווקא כלכלני משרד האוצר הם אלה שכושלים בביצוע הרפורמות.
עם זאת, בדיקה של נתוני משרד הביטחון מעלה כי כלכלני משרד הביטחון, בדומה למה שנוהגים לעשות עמיתיהם באוצר, "שיחקו עם מספרים" בחלק מהמקרים, כדי להציג תמונה שמתאימה לעמדתם.
הפרק הרלוונטי מתחיל עם הטענה: "צה"ל הינו הארגון האיכותי, הכלכלי והיעיל ביותר במגזר הציבורי". הערה זו אינה מופיעה כלאחר יד, אלא חוזרת על עצמה שוב ושוב במהלך הפרק בו מתפארים במשרד הביטחון ברפורמות, הקיצוצים והתיקונים אותם ביצע הארגון בשנים האחרונות. זאת לעומת סטגנציה ניהולית והתנפחות יחסית של המגזר הציבורי, שבו מונהגות הרפורמות על ידי האוצר.
במשרד הביטחון טוענים כי בצה"ל בוצעו בשנים האחרונות תהליכי ייעול נרחבים, במסגרתם הוצרו תנאי השכר, ירדו היקפי כוח האדם בכל החזיתות והועלה גיל הפרישה. אי לכך, טוענים באגף, הצליח צה"ל "לפגר בסיבוב" אחר המגזר הציבורי: בעוד ב-2009-2003 נרשמה עלייה של 28% בהוצאות השכר של הסקטור הציבורי, הרי שבצה"ל נרשמה עלייה
החלת אמות מידה דומות על המגזר הציבורי ושיעור עלייה דומה גם על המגזר הציבורי מעלה כי במידה שהמדינה היתה מתייעלת "כמו צה"ל", היו נחסכים בתקופה זו כ-53 מיליארד שקל, כפועל יוצא של הצמצום היחסי בתקציבי ההוצאה על השכר.
בצבא שבים ומציירים גרף "אילו המדינה היתה מתייעלת כמו צה"ל" - שאיננו קשור כלל לעניין ניהול החשבון הלאומי אלא לחשבונות קטנים - ומצביעים על חיסכון רטרואקטיבי של 5.2 מיליארד שקל בכספי גמלאות אותו היו מצליחים להשיג באוצר, במידה שהיו משכילים לפעול בצורה הנמרצת בה פועלים כביכול במגזר הביטחוני. בסך הכל טוענים במשרד הביטחון לבזבוז של כ-58 מיליארד שקל בשל דשדוש יחסי של האוצר אחרי התנהלותו של משרד הביטחון.
בצה"ל מבקשים להראות כי תנאי השירות של משרתי הקבע הורעו בשנים האחרונות באופן יחסי לעומת המגזר הציבורי והפרטי, וכדי להוכיח זאת הם אף מוכנים לשחק מעט עם המספרים.
כך לדוגמה מציינים במשרד הביטחון כי בעוד שכרם של אנשי הקבע עלה ב-12.1% בלבד בין השנים 2008-2003, הרי שהשכר בשירות המדינה עלה ב-18.4% והשכר הממוצע במשק ב-22.3%.
אלא שכאן יש לציין את הבחירה הסלקטיבית וההשמטה התמוהה (ואולי לא כל כך תמוהה) של שנת 2009, אשר בה נחתך השכר הממוצע במשק בכ-2.9% על רקע המשבר הכלכלי העולמי, ממנו לא נפגעו כמובן המשרתים בצבא הקבע.
כך מציינים בצה"ל גם השכר הממוצע של משרתי הקבע כנמוך ב-9.1% מהשכר בשירות המדינה. בעוד שבשירות המדינה משתכרים בממוצע כ-12,654 שקל , הרי שבצבא מכניסים לכיסם משרתי הקבע כ-11,504 שקל בממוצע בלבד. "אילו שכרם הממוצע של משרתי הקבע היה שווה לשכר הממוצע של עובד מדינה, ההוצאה על השכר בצה"ל היתה גבוהה בכ-800 מיליון שקל", כותבים בזעף באגף הכספים הביטחוני.
באגף מציינים כי צה"ל הינו הגוף היחיד הכפוף למדינה אשר מפחית רכיבי שכר מיוזמתו באופן עצמאי ועקבי, צעדים אותם הוא מכנה "מהפכניים ותקדימיים". הם כוללים בין השאר מודל חדש לתשלום לנגדים בו התואר האקדמי איננו תנאי מספיק לקבלת תוספת שכר אלא חייב להיות רלוונטי לתפקיד, קביעת גילאי מינימום לקידום, הגבלת חופשות ואף דחיית הפרשות לקרנות השתלמות.
עם זאת, באגף הכספים הביטחוני שוכחים לציין את ההטבה העצומה לה זוכים המשרתים, בדמות שנות פרישה ארוכות הממומנות על ידי המערכת הצה"לית, אשר שוויין כמרכיב שכר עולה לאין ערוך על פער של כ-9%.
נקודה חשובה, אם כי לא חדשה, המתייחסת לתנאיהם של אנשי הקבע - נוגעת למעמדם אל מול המעסיק (הצבא). הצבא, כידוע, איננו כפוף לחוקים, לדינים ולערכאות של בתי הדין לעבודה, ולפיכך יכול לנהוג בפקודיו בשרירות לב גבוהה יחסית לזו הנהוגה במגזר הציבורי.
כמו כן מציינים בצה"ל כי חלק הולך וגדל מבין חיילי הקבע מסיימים את שירותם בתקופת "הקבע הראשוני" - תקופת הקבע עד גיל 28 נחשבת לתקופת הכשרה ובחינה לקראת הקביעות. דבר זה חוסך לצבא עלות משמעותית מהפנסיה הצבאית - מאחר שהמערכת יכולה לנפות אנשים לפני שהם מקבלים קביעות, מה שאומר שפחות אנשי קבע יקבלו פנסיה. כזכור, תקופת הפרישה הצבאית ארוכה בלמעלה מפי 2 מתקופת פרישה רגילה ומתחילה סביב אמצע שנות ה-40 של המשרת.
כיום מציינים בצה"ל כי כ-50% בלבד מהחיילים בקבע מצויים במסלול "מובהק", לעומת 66% בשנת 1998. הם מבקשים להוסיף כי "זאת לעומת כ-100% בקבע מובהק במגזר הציבורי". הכוונה בכך היא שלטענת הצבא, כ-100% מעובדי המגזר הציבורי נהנים מקביעות במקום העבודה.
בצה"ל מצביעים גם על עלייה של 0.7% בעלויות על רקע דחיית הפרישה לגמלאות, אל מול קפיצה של 7.7% ו-17.4% בהתאמה במשטרת ישראל ובשב"ס.
עם זאת, יש לציין כי הנתונים הנוגעים לגידול בפנסיה ניתנים אף הם לטווחי זמן תמוהים ושרירותיים של השנים 2009-2007, בניגוד לסדרות הנתונים האחרות הניתנות מ-2003. עובדה זו מעלה את החשש כי גם כאן בחרו בצה"ל חלון זמן נוח שיסייע להם להקצין את הרושם שנוצר.
בנוסף בוחרים במשרד הביטחון לתקוף במסמך רשמי החלטות ממשלה שכבר התקבלו: ההחלטה הקובעת כי גיל הפרישה הממוצע העתידי מצה"ל יעמוד על 50, וכן את הסיכום אליו הגיעו עם האוצר לקביעת גילאי מינימום לפרישה משירות הקבע הצבאי, על פי סוג המערכים אליהם השתייך החייל.
בצה"ל רואים בהסדר זה לא פחות מסיכון "לפגיעה ביעילות צה"ל", בשל פגיעה בגמישות הניהולית וכן באטרקטיביות הרבה אותה מעניק כיום השירות הצבאי על רקע גיל הפרישה המוקדם, המאפשר לפצוח בקריירה שנייה.
בצה"ל טוענים כי קביעת גיל רצפה מלאכותי לפרישה יוביל לכך שחיילים "שעשו את שלהם" יזכו בעוד מספר שנים שבהן יגדילו את זכויותיהם הפנסיוניות, אם בשל עלייה בדרגה או צבירת זכויות. כך, לטענת משרד הביטחון, הם יעלו למערכת סכום גבוה יותר.
טענה זו היא בעייתית במידת מה, הן בשל מעבר של חלק מהותי מהפנסיה למסלול צובר, בו הצבירה של החייל היא שקובעת את גובה הגמלה שלו. כן היא בעייתית בשל הירידה בהיקף שנות הפרישה עצמן, ובפרט אלו הפרושות עד גיל הפרישה הרשמי (67-65), בו אמורה "להיכנס לפעולה" הפנסיה הצוברת של העובדים עצמם.
טיעון נוסף אותו מעלים במשרד הביטחון נוגע לחשיבותו של גיל הפרישה המוקדם לפיתוח קריירה שנייה, ומציינים כי בשל כך תיפגע בצורה משמעותית יכולתם של הפורשים לפצוח בקריירה שנייה ובכך "ייגרם הפסד תוצר עצום למשק".
באוצר בוחרים שלא לסתור את הטענות אותן מעלים במשרד הביטחון ומציינים רק כי "אנחנו לא נתייחס לאמירות האלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם