יוניליוור בעקבות מולטילוק: תוציא את בייגל בייגל מהשטחים
כפי שפורסם לראשונה בעסקים: לאחר שנואש ממכירת חלקו בבייגל בייגל רכש תאגיד המזון הבינלאומי את חלקם של שותפיו. עתה מודים לראשונה ביוניליוור: בעקבות החרם האירופי אנו נערכים להוצאת המפעל מברקן ומחפשים אתר חלופי. בתחילת החודש הבא ייכנס לתוקפו גם החרם שהכריזה הרשות על עבודת פלסטינים בברקן
חברת יוניליוור הינה חברה בינלאומית ולכן היא נמצאת בבעיה דומה לזו של אסא אבלוי: מפעל בייגל בייגל שבבעלותה, ממוקם באזור התעשייה ברקן שבשטחים. יוניליוור רכשה לאחרונה את חלקה של משפחת בייגל (49%) בחברת בייגל בייגל לאחר ניסיון למכור את חלקה במפעל (51%) במשך כשנתיים ללא הצלחה.
ניסיונות המכירה באו מאותם שיקולים פוליטיים/כלכליים עקב ביקורת ואיומי החרמה על מוצרי יוניליוור מצד ארגונים חברתיים באירופה. בעקבות מעברה של מולטילוק והודעתה של יוניליוור, בחודשים האחרונים יותר ויותר מפעלים קטנים מתעניינים ואף רוכשים שטחים בגליל ובמקומות אחרים, כדי לעבור גם כן מהשטחים לתוך הקו הירוק.
בפברואר 2010 החליט בית המשפט האירופי בעקבות פנייה של חברת בריטה הגרמנית - השותפה בחברת סודה קלאב הישראלית, שמפעלה ממוקם באזור התעשייה אדומים מעבר לקו הירוק - כי על מוצרי סודה קלאב יחולו אותם חוקי המכס החלים על כל מוצרי ההתנחלויות. כלומר, הם אינם נכללים בהסכמי הסחר עם ישראל או עם הרשות הפלסטינית, הפוטרים מוצרים ממכס. פסיקה זו חוזרת למעשה על חוקי האיחוד האירופי בנושא זה מאוגוסט 2009.
במסגרת חוקי המכס החלים על התנחלויות, כל מוצר המיובא באזורים אלה מוטל עליו מס נוסף של 7% אותו אמורים לשלם היבואנים. עם זאת מי שבדרך כלל נושא בעלות זו, אלו המפעלים עצמם, אשר מקבלים פיצוי מממשלת ישראל בסך כ-15 מיליון שקל בשנה.
ואולם, מקורות במכון היצוא טוענים כי בפועל יש לא פעם העלמת עין של פקידי המכס האירופיים. במקרים רבים, סחורות ממפעלים בהתנחלויות מוסוות כסחורות הבאות ממפעלים בתוך הקו הירוק, כשעל תווית המוצר כתוב שהוא מיוצר בפתח תקווה, תל אביב (כפי שעושה לדוגמה מפעל אחווה הנמצא בברקן - ר.מ), ובא .ת אריאל או ירושלים. חברת יקבי ברקן כתבה במשך שנים על מוצריה המיוצאים לאירופה, שהם מיוצרים בקיבוץ חולדה, למרות שרק ב-2008 היא העבירה את המפעל שלה מאזור התעשייה ברקן לחולדה.
אבל לא רק הלחץ האירופי מטריד את המפעלים שמעבר לקו הירוק, ואפילו לא החרם הפלסטיני על מוצרי מפעלים אלה. הוראת ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, שהחל מ-1 בינואר 2011 לא יעבדו יותר פלסטינים במפעלים הממוקמים בהתנחלויות, העלתה סימן שאלה גדול על עתיד המפעלים האלה.
בלחץ התאחדות התעשיינים מלפני
רון נחמן, ראש העיר אריאל, אמר אתמול למעריב עסקים כי מי שיפסיד מכך הם הפלסטינים עצמם, ולכן הוא מאמין שהוראת פיאד לא תוכל להתממש: "יש הבדל בין לא לקנות חומוס של סלטי שמיר (שממוקם באזור התעשייה ברקן) לבין לא לעבוד בסלטי שמיר ולהפסיד פרנסה לכל המשפחה. אני חושב שפיאד טיפס גבוה מדי - הוא מתוחכם וערמומי וגורם לציפיות גבוהות מדי במערב. אבל אני מאמין שהוא ייכשל".
נחמן הוסיף כי הוא לא מבין כיצד ממשלת ישראל מנהלת משא ומתן עם פיאד. "הוא שולח נוער להחרים מוצרים בבתי עסק פלסטיניים ולשרוף אותם. זה מזכיר לי מה היה בגרמניה. אם ההוראה תתממש יהיו פה 200 אלף פלסטינים שלא יוכלו להתפרנס - זה נראה הגיוני?".
כנראה שגם לרשות הפלסטינית זה לא נראה הגיוני, משום שעל פי מקורות ברשות הפלסטינית לא מתוכנן קמפיין כלשהו לשבועות הקרובים, המורה לעובדים הפלסטינים לעזוב את המפעלים בשטחים. ניתן להניח כי גם אצלם הפנימו שפעולה מסוג זה תפגע יותר בפלסטינים מאשר במפעלים שבהתנחלויות.
גם בהתאחדות התעשיינים ובמשרד התמ"ת, מאמינים שההוראה תתמסמס. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, ובעלי מפעל הממוקם באזור התעשייה ברקן, אמר למעריב עסקים כי הנושא לא מונח על שולחן ההתאחדות בימים אלה, וכי הוא לא מאמין שהעובדים הפלסטינים יפסיקו לבוא למפעלים.
במשרד התמ"ת טוענים כי ישנה היערכות לקראת תחילת 2011, אם יתממש החרם הפלסטיני ולא יבואו עובדים פלסטינים למפעלים. ההיערכות היא בעיקר בהכשרת ישראלים וסבסוד העסקתם במפעלים שמעבר לקו הירוק. שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, ניסה להגיע להסכמות בנושא עם שר התמ"ס הפלסטיני, אך ללא הצלחה רשמית, לפחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם