משקיע סולידי: צבי סטפק מוביל את מיטב בעזרת עט ונייר ובלי מכונית
צבי סטפק מספר על הקריירה המוקדמת שלו כמורה להיסטוריה, מדבר על המהפך שעבר בעקבות המיזוג של בית ההשקעות מיטב, חושף את מערכת היחסים ההדוקה עם הבן אבנר ועוקץ את המשקיעים בגבעות עולם. כוח צביקה
התחום המקורי של סטפק, שייסד את בית ההשקעות מיטב עם שלמה סימנובסקי, הוא בכלל היסטוריה. אחרי שהשלים תואר ראשון בהיסטוריה, הפך סטפק לאחד המורים המובילים של המקצוע בבתי ספר אקסטרניים. "לימדתי לבגרות בבתי ספר אקסטרניים בבוקר ובערב. זו היתה תקופה של מיתון והיה קשה למצוא עבודה בהוראה. אנקורי הזקן אמר לי 'טוב, בחור צעיר, אמנם אין לך ניסיון אבל אני מהמר עליך'".
"היו המון קצינים בצבא שלא היתה להם בגרות, זה היה סוף שנות השישים. לימדתי לפי תוכניות שהיו במשרד החינוך. מאוד אהבתי את תקופת בית שני וכתבתי מדריך לבגרות לתקופת בית שני, שנמכר בחנויות. אהבתי מאוד את ההוראה. זה נותן המון סיפוק והייתי אהוב על התלמידים. כשאני פוגש אותם היום, הם מספרים לי שהמחברות שלהם עברו לבן ולנכד".
איך התרחש המהפך שהוביל אותך ממרד בר כוכבא לדוח רווח והפסד?
"זה בכלל לא היה מהפך. מלכתחילה הייתי מאוד חזק במתמטיקה. כל מי שפגשתי אחר כך נפל מהכיסא ואמר, 'מה לך ולהיסטוריה?'. בבסיס תמיד זוהיתי כריאלי ואנשים שפגשו אותי אחר כך לא האמינו שאני מורה להיסטוריה. הם התפלאו שצביקה הג'ינג'י עם הנמשים הוא מורה להיסטוריה. אני בגישה שאף אחד מאיתנו לא חד סטרי".
מה הממד הנוסף של צביקה הג'ינג'י?
"אהבתי מאוד היסטוריה אז אמרתי שתואר ראשון אעשה בהיסטוריה ואחר כך נראה מה יקרה. הוראה היא מקצוע שוחק. השתכרתי לא רע כי באקסטרני התגמול הוא לפי הצלחה ולא רציתי להיות שכיר. גם כשחיפשתי עבודה בשוק ההון, אחרי תואר שני במנהל עסקים, חשבתי אם להיות שכיר והלכתי לראיון עבודה בבנק איגוד. החלטתי שזה לא בשבילי והקמתי את העסק הפרטי".
לא הרגשת שאתה זקוק לרקע יותר ריאלי?
"שוק ההון הוא לא בדיוק תחום ריאלי. בכל תחום שאת עוסקת בו את צריכה ראייה רחבה, ראייה מערכתית. בשוק ההון זו ראייה שמאוד עוזרת, גם בפרספקטיבה היסטורית. הרבה מאנשי שוק ההון צרי מחשבה וזה לא טוב. צריך פרספקטיבה רחבה, יכולת ניתוח תהליכים דמוגרפיים, פוליטיים, דברים שיש להם השפעה בטווח הארוך. יש הרבה תהליכים פסיכולוגיים בשוק ההון, אז צריך להבין גם בזה".
"אפילו אהבתי לכתיבה עוזרת לי בשוק ההון, ואני כותב היום מאמרי דעות ומאמרי מערכת בכל העיתונים הכלכליים בישראל. כשאני כותב אני רואה דברים שאני לא רואה בלי לכתוב. עצם תהליך הכתיבה יוצר אצלי קו חשיבה שללא כתיבה לא הייתי מגיע אליו. זה שדרוג יכולות. אז המעבר מהיסטוריה לכלכלה לא כזה דרמטי. לא נהייתי פיזיקאי גרעין. אמא שלי רצתה שאהיה רואה חשבון וזה לא עניין אותי. שוק ההון כן עניין אותי".
העניין של סטפק בשוק ההון תורגם בשנת 1977 להקמת "צבי סטפק השקעות בע"מ", שעסקה בניהול תיקים עבור לקוחות. הבעלים ניהל את החברה מאחד החדרים בביתו ובהמשך שכר חדר במשרד שבו עבדה אמו, אסתר, שהיתה רואת חשבון. "כעבור שנתיים, אני והשותף שלי, שלמה סימנובסקי, שהיתה לו חברה משלו, מיזגנו את שתי החברות והקמנו את מיטב. זה השם שאשתי נתנה לחברה. אשתי היתה עולה חדשה אמריקאית ואמרה שצריך לקרוא לזה בשם הטוב ביותר, מיטב, דה בסט".
המשפחה היא יסוד חשוב בחייו של סטפק. את אשתו, אלן ("אני קורא לה אילנה אבל היא מתעקשת על אלן"), הכיר עוד בימיו כמורה להיסטוריה. "היא עלתה לארץ עם שתי חברות אמריקאיות למרות שבכלל לא היתה ציונית והיחידה מתוך השלוש שנשארה כאן. כשהכרתי אותה היא עבדה בבנק דיסקונט. הכרנו בשידוך שערכו הוריו של דודו טופז ז"ל. אמו היא בת דודה שלי ואביו הוא בן דוד של אבא של אשתי. הם לקחו אותה תחת חסותם בארץ והכירו לי אותה".
לסטפקים שלושה ילדים: אבנר, ,36 הבכור, שעובד עם אביו; אמיר, ,32 שחי בוושינגטון ועושה דוקטורט ביחסים בינלאומיים; רחל, ,28 שעושה דוקטורט בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב
סטפק נולד בשכונת מונטיפיורי בתל אביב לאסתר, שנולדה בוורשה והגיעה בגיל 10 לארץ, ולפנחס, שהגיע לארץ מכפר קטן באוקראינה בגיל .20 "אני ואשתי חזק מאוד בתחום השורשים. אשתי חיברה שני ספרים על שני ענפים במשפחה שלה. יש לנו כנסים משפחתיים של ענפים מסוימים. הגעתי לכפר שבו אבא שלי נולד, באזור ביצות. לקח לנו שלושה ימים להגיע לשם. עשיתי בדיקת די.אן.אי כדי לאתר קרובים. כל שנה יש כנס גנאלוגי בעולם שאנחנו נוסעים אליו. הגענו לבתי קברות במזרח אירופה וחפרנו כדי לגלות דברים".
במקומו הייתי נופל מהרגליים
הלכידות המשפחתית מתבטאת גם בחיי היומיום. אבנר סטפק, בנו של צבי, כיהן עד חודש מרץ השנה כמנכ"ל מיטב. בעקבות המיזוג עם גאון שוקי הון ועם ישיר בית השקעות, מונה סטפק האב ליו"ר הגוף החדש, ואבנר, שהוביל את תהליך המיזוג, מונה לסגן היו"ר והאחראי לפיתוח העסקי.
איך התכוננת למיזוג?
"הייתי צריך לעשות שינוי מחשבתי מאוד גדול, הייתי אומר אפילו מהפך. החברה עד אז היתה בעלת אופי משפחתי. החזקתי בה 60 אחוז, ושותפי שלמה, שהחזיק 40 אחוז, אפשר לי לנהל. יש לנו יחסי שיתוף פעולה ואמון שלא קיימים בשום מקום. היה מדובר בלהכניס שני שותפים חדשים שצריך להתרגל אליהם, לרדת ממצב שבו אני מחזיק 60 אחוז בחברה קטנה ל35- אחוז בחברה גדולה. עם שלמה, יש לנו, בהסכם הצבעה, 50.01 אחוז, כך שהשליטה עדיין אצלנו. בעבר זו היתה חממה. עכשיו אני שותף של שתי חברות ציבוריות בורסאיות שחייבות בדיווח מסוים ואני היום חייב לספק להן את הדיווח הזה".
אילו תגובות קיבלת על המיזוג?
"מישהו אמר לי לפני שנה: 'אם עוד שנתיים-שלוש לא יהיו לך פה מחנות כמו הפועל ומכבי, אז הצלחת'. אני מרגיש שעברנו את זה מאוד חלק. עשינו אירועים, היכרויות, עבדנו עם ייעוץ ארגוני, פיתחנו חזון עסקי של החברה וקוד אתי, תהליך שעוד לא הסתיים. זה התחיל בבעלי המניות, הדירקטוריון, ההנהלה והמנכ"ל אילן רביב. זו הראיה שזו חברה אחת".
"גם כשהחברה היתה קטנה יותר, התחלנו ב40- עובדים, גדלנו ל80- ואז ל,180- כל השנים מאוד הקפדתי שלא תהיה פוליטיקה בארגון. בגישה שלי אני טיפוס מאוד ענייני, שונא מניפולציות, ועובדים יודעים את זה ולכן לא מתחילים לנסות את זה. זה חלק מהתרבות הארגונית, שהיא חלק מהאלמנטים של הדי.אן.אי של מיטב, ששונה לטובה מחברות אחרות. הקפדה על אתיקה מאוד חשובה לי".
וכל זה מעורב ביחסי עבודה הדוקים עם בנך. אילו עצות נתת לו כשהוא התחיל לנהל את מיטב?
"אני לא חושב שהענקתי לו עצות. לא היתה לנו העברת מקל מסודרת ומובנית. אבנר התחיל לעבוד במיטב בגיל 6 וזו לא הגזמה. כל חופשת קיץ הוא היה מגיע עם חבר או חברה. זה התחיל בלהכניס דפים למעטפות. בני השני, אמיר, אמר לי כשהיה בן 10 שהוא לא נכנס לעסק. אבנר ידע מההתחלה שהוא יעבוד במיטב. כשהוא סיים את הצבא הוא ניסה לפתוח פאב באילת, הבין שזה לא בשבילו, התיישב פה ועבר כמעט את כל התפקידים".
"מ2003- הוא היה מנכ"ל בפועל, לא בתואר, לצדי, וב2007- הוא התמנה למנכ"ל בתואר ורצה את זה. אחרי שנתיים, שהיו מאוד קשות בשוק ההון, הוא החליט שמספיק לו. 2008 היתה שנה קטסטרופלית במשק. אבנר עבד שעות בלי חשבון, במקומו הייתי נופל מהרגליים. יש לו יכולת עבודה אדירה. הוא היה מנכ"ל ובו בזמן ניהל את המגעים עם גאון ישיר. הוא ניהל את זה ולא אני, מתוך חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, מתוך מחשבה ששוק ההון הולך לתהליך קונסולידציה, או שאתה קטן או שאתה הולך להיות גדול, וזה מה שהוא רצה כי הרגולציה מגבילה את היכולת שלך לפעול בשוק ההון כגוף קטן".
"תהליך הכניסה שלו למנכ"לות היה מאוד טבעי. הוא גם מאוד אהוב על העובדים, איש של אנשים. אני טיפוס מופנם יותר ממנו, הוא טיפוס יותר חביב על הבריות. אחרי שנתיים בתפקיד המנכ"ל, מהן שנה וחצי דרמטיות בשוק ההון, אבנר החליט שהוא רוצה להתמסר לפיתוח העסקי, שזה יזמות ופיתוח. כדי להרכיב משלושה בתי השקעות בית השקעות אחד, לקחנו את אילן רביב, מנכ"ל U-Bank לשעבר, לתפקיד מנכ"ל מיטב".
יש לך אי הסכמות עם אבנר?
"יש, ובדרך כלל אני מתיישר לפי מה שהוא אומר כי הוא מצליח לשכנע אותי. זו האמת. היום יש לנו קשר פחות יומיומי בענייני החברה, יותר החלטות אם כדאי או לא להיכנס לעסקה ובאילו תנאים. הרבה פעמים אני מקבל מידע מאילן רביב ולא מאבנר".
המשבר בכלכלה העולמית החזיר את מנהלי ההשקעות, שחלקם גזרו קופונים שמנים, לפרופורציות צנועות יותר. לסטפק, שמנהל אורח חיים צנוע יחסית ומודה שהוא "שונא סנוביזם", כל זה לא הזיז.
"זה לא אני וזה אף פעם לא יהיה אני. מדי בוקר אני מתעורר בשעה ארבע או חמש, מתחיל לקרוא עיתונים ומגיע למשרד בשעה שבע עם שלוש שקיות מלאות גזרי עיתונים. אני גם עוזב את המשרד עם שקיות מלאות גזרי עיתונים ויודע שצוחקים עליי בגלל זה אבל זה לא מעניין אותי. מותגים לא מדברים אליי בכלל. כשבני הבכור, אבנר, היה קטן והיינו הולכים ברחוב, הוא היה אומר לי 'זה רנו, זה מרצדס'. עד היום אני לא יודע לזהות מכוניות".
באיזה רכב אתה נוהג?
"אני לא נוהג. אשתי נוהגת בפולקסווגן פאסאט. הוצאתי רישיון בסוף שנות השבעים, נהגתי חצי שנה וראיתי שזה לא בשבילי. אני לא יכול לשאת את המחשבה שאדרוס מישהו. אני גר בשיכון ותיקים ברמת גן ומגיע לעבודה במונית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם