ביקורת על "אחוות המתנקשים": הקריאה אינה מומלצת למאוהבים בסדרה
Assassins' Creed Brotherhood הוא המשחק הטוב ביותר בסדרה עד עכשיו. קבלו תיקון, הוא המשחק הכי פחות רע בסדרה עד עכשיו. איתי חורב מנסה להבין איך סדרה, שאפילו המשחק הכי חזק שלה הוא עדיין משחק רע, מצליחה כל כך. האמת, לא כל כך ברור לו
אם אהבתם את המשחקים הקודמים בסדרה, או אפילו רק את המשחק השני, סביר להניח ש- Assassins' Creed Brotherhood הוא בדיוק המשחק בשבילכם. אחרי הכל, הוא המשחק הכי פחות רע בסדרה עד עכשיו. וזה בערך הדבר הכי טוב שיש לי להגיד עליו.
לכן, לפני שאמשיך, אזהיר: אם מדובר באחת הסדרות האהובות עליכם בכל הזמנים, אולי כדאי שתעצרו כאן, לפני שאפגע בציפור נפשכם.
המשחק הראשון בסדרה קבע כמה תקדימים: הוא היה אחד ממשחקי המולטי פלטפורמה היפים ביותר מבחינה גרפית שיצאו בתקופתו - אם לא היפה ביותר. מצד שני, הוא גם קבע שיא עולמי חדש בטיפשות הבינה המלאכותית בו, ומי שהצליח להתמיד עד הסוף גילה שהדבר היחיד שמונע בעדו מלהיות המשחק עם הסוף הגרוע ביותר בהיסטוריה, היא העובדה הפשוטה שאין לו סוף.
מסיבות אלה זיכיתי את המשחק בתואר "המשחק הגרוע ביותר בדור הנוכחי", תואר בו הוא ממשיך להחזיק בכבוד עד היום. נכון, יש משחקים פחות
המשחק השני בסדרה היה שיפור עצום מהמשחק הראשון, אבל כשמדובר ב"משחק הגרוע ביותר בדור הנוכחי", שיפור עצום לא תמיד מספיק בשביל להפוך את המשחק לטוב. במקרה הזה הוא אכן לא הספיק.
המשחק כבר לא חוזר על עצמו כמו הראשון, העלילה יותר ברורה ויש הרבה יותר דברים לעשות. הסוף עדיין גרוע במיוחד, אבל הפעם לפחות היה מדובר בסוף הולם לחלק שני בטרילוגיה (בתקווה שהסדרה היא אכן טרילוגיה).
הדמות מהמשחק השני, אציו אודיטורה, ממשיכה להופיע גם במשחק החדש. המשחק מתחיל מיד עם סיום המשחק השני, כשאציו נמלט מהוותיקן אחרי המשימה האחרונה שביצע במשחק הקודם. אחרי משימה קצרה בטירה שהיוותה את בסיס הפעילות של אציו במשחק הקודם, הוא עובר לרומא, שם מתרחש רובו המוחלט של המשחק.
בכל רגע נתון פתוחה בפניכם משימה או שתיים שתקדם את העלילה, אבל תמיד פתוחות גם משימות אחרות נוספות - מטרות לחיסול, עזרה לליאונרדו דה וינצ'י, קרבות גלדיאטורים, שיקום חלקים בעיר, חיפוש אוצרות ועוד.
אפשר להתקדם במהירות דרך הסיפור ולסיים את המשחק תוך כמה שעות, אבל המשימות המרכזיות לא מהוות אפילו חצי מהמשחק, ואם תנסו לבצע גם את כל המשימות המשניות - תגלו שיש במשחק המון תוכן, ושהוא יכול לגזול מספר לא מבוטל של שעות.
גם במשחק הזה, כמו במשחק הקודם, תוכלו לשפר את הסביבה בה אתם חיים על ידי שיפוץ מבנים וחנויות או בניית מבנים של גילדות שתומכות בכם, מה שיגדיל את כמות התומכים בהם תתקלו בשיטוטים שלכם בעיר וגם יגדיל את ההכנסה הקבועה שלכם. כל זה דומה מאוד למשחק הקודם, אלא שהפעם במקום לנהל משימות במקומות שונים ברחבי איטליה ואז לחזור לכפר הקטן ולשפר אותו, הפעם הניהול הוא חלק הרבה יותר אינטגרלי מהמשחק.
יש לציין, כי כל פיתוח העיר מוגבל על ידי מבנים של משפחת בורג'יה, "הרעים" במשחק. כדי לפתח אזור מסוים תצטרכו למצוא את המגדל שממנו מתנהל הצבא המקומי, לחסל את הקצין האחראי ולשרוף את המגדל. לאחר מכן תוכלו לשקם מבנים באזור והמגדל עצמו יהפוך למבנה של גילדת המתנקשים, ממנו תוכלו לגשת לתפריט השליטה בגילדה.
גילדת המתנקשים היא אופציה חדשה שמופיעה במשחק הזה. אמנם גם במשחקים הקודמים הדמות השתייכה לגילדת מתנקשים - אבל ברומא אין גילדה שכזו, ועל כן זו אחריותכם לנהל אותה.
ברחבי העיר יופיעו משימות של עזרה לאזרחים, כשהמשימה פשוטה מאוד: ארבעה שומרים מציקים לאזרח - ואתם צריכים לעזור לאזרח להרוג את השומרים. ברגע שתעשו זאת, האזרח יצטרף לגילדה, שיכולה לכלול עד 12 חברים, כאשר כמות המגדלים שעדיין בשליטת משפחת בורג'יה משפיעה על כמות המתנקשים המקסימלית.
כשתגייסו מתנקשים יפתחו לכם שתי אפשרויות חדשות. הראשונה, היא לשלוח את המתנקשים למשימות ברחבי אירופה, כאשר לכל משימה יש תגמול כספי, תגמול בנקודות ניסיון ולפעמים גם פרס נוסף. לכל משימה יש דרגת קושי, וככל שתשלחו אליה יותר מתנקשים סיכויי ההצלחה יעלו. אורכה של משימה נע בין 2 דקות ל-20 דקות, תלוי בדרגת הקושי שלה, ובתום הזמן תתבשרו אם היא הצליחה או נכשלה. אם היא נכשלה, תאבדו את המתנקשים ששלחתם למשימה. אם הצליחה - תקבלו את התגמולים ותוכלו ללמד את המתנקשים שחזרו יכולות נוספות.
אבל המתנקשים הם לא רק תפריט של ניהול משימות, יש להם חלק ממשי במשחק. כל זמן שישנם מתנקשים בעיר (כלומר, הם לא נמצאים כרגע במשימה כלשהי), תוכלו לקרוא להם כדי שיסייעו לכם. ניתן לסמן מטרות ולשלוח מתנקשים לחסל אותן או לזמן מטר חיצים, שיחסל את כל האויבים הקרובים אליכם.
היתרון של המשחק החדש על המשחק הקודם הוא באינטרגרציה של החלקים. בזמן שהמשחק הקודם היה דומה לערימת רעיונות בלי קשר של ממש ביניהם, המשחק החדש נותו תחושה של יחידה אחת. הסיבה לכך היא שהוא מתנהל בעיר אחת גדולה, אותה לומדים להכיר, במקום להתנהל במספר ערים קטנות, דבר שמפריע להכרת סביבת המשחק.
אז מה כל כך רע במשחק, בעצם? התשובה היא: הבינה המלאכותית. השיפור שחל בבינה המלאכותית במעבר מהמשחק הראשון לשני לא היה מספק. במשחק הראשון אפשר היה לגשת לזוג שומרים שמסתכלים זה על זה, לרצוח אחד מהם, והשני לא היה מבין מה קרה, ניגש לבדוק את הגופה ושואל בקול "מישהו ראה מה קרה כאן?". החל מהמשחק השני ברוב המקרים האלה השומר החי יתקוף אתכם, וזה בערך כל השיפור שנעשה בבינה המלאכותית.
כך, למשל, הצלחתי במהלך המשחק לקפוץ לתוך ערימת קש מוקפת בשומרים שמחפשים אותי ולהתחבא מפניהם, כי אף אחד מהם לא היה מהסוג שמסוגל לחפש בתוך ערימות קש. הצלחתי לתקוף חזיתית קבוצות של ארבעה שומרים ולהרוג שלושה מהם, בזמן שהם מביטים בי בהשתאות. הצלחתי להרוג פקידי ממשל מול שומרים בלי שהשומרים יעשו לי דבר, מכיוון שרצח של פקידי ממשל באמצע רחוב הומה באור יום היא פעולה שהופכת את אציו למבוקש פחות על ידי השלטונות, במקום להוסיף עוד סעיף לכתב האישום נגדו.
מה עוד לא מוצלח במשחק? השליטה היא בעייתית, אפילו בעייתית מאוד. כשאציו רץ גם מערכת הטיפוס על קירות מופעלת, והרחובות הצרים הופכים את ההתנהגות שלו לבלתי צפויה. לפעמים תתקלו בקיר חלק במהלך מרדף, ואציו ינסה לטפס עליו ויבזבז זמן יקר. בפעמים אחרות ניסיון לקפוץ בין גגות יסתיים בקפיצת ראש למדרכה, שנמצאת כמה וכמה מטרים מתחתיכם. ברכיבה על סוסים אתם עלולים למצוא את עצמכם נתקעים בפינות שלא ברור איך אפשר לצאת מהן בלי לרדת מהסוס ולקרוא לו שיבוא אליכם.
כבר ציינתי שהמשחק הוא אחד היפים ביותר שניתן למצוא היום, אבל אפילו לכך יש מחיר כבד. נראה שמהנדס גנטי מופרע שיבט עשרה אנשים שונים עשרות פעמים ופיזר אותם ברחבי רומא. זה בערך כל המגוון האנושי שניתן לראות. הדבר מפריע במיוחד כשנתקלים בקבוצות של תומכים – מדובר בארבעה לוחמים, גנבים או זונות להם ניתן לשלם כדי שיצטרפו אליך, והם נראים זהים לחלוטין זה לזה. מזל לפחות שהקבוצות נראות שונות אחת מהשנייה.
יותר מכך, אתם והאויבים שלכם תראו כמו המון דמויות ממוחשבות שמסתובבות בשטח, והמטרה היא להבדיל בין הדמויות הזהות, למצוא את המטרה שלכם ולהרוג אותה. פשרות במשחק מבוסס רשת הן בעייתיות, אבל אפשר להתגבר עליהן. משחק מבוסס רשת שמבוסס על פשרות - זה כבר מביך ואפילו בלתי נסלח.
וכמובן, הסיום. הסיום תמיד היה נקודה חלשה במשחקים בסדרה, והמשחק הזה לא יוצא דופן. נראה שמבחינת הסיפור, היוצרים מתייחסים לסדרה כמו אל סדרת טלוויזיה, ולא כמו אל סדרת סרטים. אין בעיה עם התייחסות כזאת כשמדובר בתוכן אפיזודי והמשחק זוכה להרחבה בכל חודש או חודשיים, אבל כשמדובר בסדרת משחקים שמוציאה לכל היותר משחק בשנה, מדובר בסיום גרוע שמוריד הרבה מערך המשחקים. הבעיה האמיתית כאן היא שכל זמן שהמשחקים מצליחים מסחרית, אין למפיצת המשחק, אוביסופט, סיבה לסיים את הסדרה, וכל זמן שלא הסתיימה הסדרה - נמשיך לקבל סוף גרוע.
הביקורת על המשחק Assassins' Creed Brotherhood נעשתה באדיבות חנות המשחקים מדיה גיים בגבעתיים, והתפרסמה לראשונה באתר newsgeek
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם