אומרים "לא" ללאומי ללא גרעין שליטה - אבל מתכוונים בעצם לדיסקונט
לו "חוק מראני" היה בתוקף, משפחת ברונפמן היתה יכולה להיפרד מאחזקותיה בדיסקונט באמצעות מכירת מניות בבורסה. לא מן הנמנע כי זה התסריט שמפחיד את הפיקוח על הבנקים
במשבר, שחייב את הבנקים להגדיל את הונם, התברר כי בעלי שליטה כמו שרי אריסון ב בנק הפועלים ומשפחת ברופנמן בבנק דיסקונט אטמו את אוזניהם ולא הקשיבו לבקשות להגדלת ההון. למעשה, משפחת ברונפמן לא הגדילה עד היום את הונו של דיסקונט, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של המפקח, וספק אם תעשה זאת.
גם המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, הסכים כי במצב זה אין סיבה שבנק לאומי ינוהל ללא בעל שליטה מוגדר. השאלה הגדולה היא מדוע חזקיהו קיבל לפתע לקראת סיום כהונתו "רגליים קרות". במערכת הבנקאית מכחישים את ההערכה כי שינוי העמדה קשור לכך שחזקיהו, שיסיים את תפקידו בסוף 2010, שואף להחליף בעתיד את גליה מאור בניהול הבנק.
סיבה אפשרית נוספת היא החשש שכמה בעלי מניות גדולים בלאומי יתאגדו, כדי להכתיב בצורה עוינת
את מבנה הדירקטוריון. ייתכן שזה באמת מה שמפחיד את בנק ישראל. אולם בדיוק לשם כך קיים הפיקוח על הבנקים, שבידיו עוצמות פיקוח מכאן ועד להודעה חדשה.
אבל קיימת אפשרות נוספת שלא הובאה בחשבון: משפחת ברונפמן רשאית החל מפברואר 2011 להיפרד מאחזקותיה בבנק דיסקונט. היא יכולה לעשות זאת באמצעות איתור משקיע פוטנציאלי חדש, אך לו "חוק מראני" היה בתוקף - היא היתה יכולה לעשות זאת באמצעות מכירת מניות דיסקונט בבורסה. לא מן הנמנע כי זה בדיוק התסריט שמפחיד את הפיקוח. זו אולי הסיבה שהם אומרים "לא" ללאומי ללא גרעין: הם מתכוונים בעצם לבנק דיסקונט.
אז מה האוצר יכול לעשות? האם הוא חייב "להיתקע" עם המניות? האוצר יכול לומר שעם כל הכבוד לעמדת בנק ישראל, הוא מעוניין להפריט את לאומי משיקולים של מדיניות מאקרו-כלכלית. הנגיד, במקרה זה, לא יוכל לעשות הרבה - אף שהוא יכול לנטרל את המהלך בצורה פוליטית: די שחברי הכנסת ישמעו שגורו הכלכלה העולמי, סטנלי פישר, מסתייג מהמהלך - כדי לטרפד את אישור ההפרטה בהצבעה בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם