אושר מקוון
חשבתם שגלישה רבה ברשת מנכרת, מדכאת ומבודדת בני-אדם? נכונה לכם הפתעה. מסתבר שהקשר בין גלישה ברשתות חברתיות לבין רמת האושר הוא מורכב יותר
מחקר בריטי חדש מגלה שהרשת עשויה דווקא להעלות את רמת האושר בקרב הגולשים. המחקר, שנעשה באמצעות מכון המחקר הבריטי בתחום טכנולוגיית המידע BCS, מגלה ששימוש ברשתות חברתיות (דוגמת פייסבוק) מסייע לשדרוג רמת האושר בקרב הגולשים.
המחקר הבריטי הראה שעבור אנשים מהמעמד הנמוך, נשים ובעלי השכלה נמוכה - בעיקר במדינות מתפתחות, מצליחה הרשת לשפר את איכות החיים ומספקת להם תחושה של חופש ושליטה על חייהם.
תוצאות המחקר סותרות לחלוטין מקרים ומחקרים אחרים המקשרים בין דיכאון לבין האינטרנט, אשר לוכדים בדרך כלל את תשומת ליבנו: לאחרונה פורסם מחקר שנערך באוסטרליה ובסין המראה דווקא כי בקרב צעירים, אשר נחשבים משתמשים כבדים ברשת, הסיכון לדיכאון גדל פי 2.5.
בנוסף, שני סיפורי ההתאבדות המקוונים שתפסו כותרות לאחרונה - האחד של סטודנט אמריקאי שקפץ מגשר וושינגטון לאחר ששותפו לחדר פרסם ברשת צילומי וידיאו שלו מקיים יחסי מין עם גבר, והשני של אדם שפירסם מכתב התאבדות מקוון של יותר מ-1,900 עמודים. אלה עשויים ליצור תחושה שהרשת מדכאת ומנכרת.
אך כנראה שהקשר בין גלישה ברשתות חברתיות לבין רמת האושר הוא מורכב יותר: בשנת 2008 פורסם מחקר באתר ה,Journal British Medical- לפיו תמונה עם חיוך בפרופיל ברשת החברתית שלכם מגדילה את הסיכויים לרכוש חברים רבים יותר ברשת, מאשר תמונה המוגדרת "עצובה". למעשה מדובר בשני שלבי מחקר שביצעו החוקרים ניקולאס כריסטאקיס וג'יימס
פולר - בחלק הראשון הם התמקדו בחיים הלא מקוונים ובדקו אם אושרו של אדם קשור באושרם של חבריו.
הממצאים הוכיחו שאושרו של אדם אכן תלוי באושרם של חבריו ואפילו באושרם של חבריהם של חבריו. בנוסף גילו החוקרים שאנשים מאושרים יותר מתמקמים במרכז המעגל החברתי שלהם ונמצאים בתוך מאגר גדול יותר של אנשים מאושרים.
עם הנתונים הללו חיפשו פולר וכריסטאקיס בשלב השני של המחקר, את מה שמתרחש ברשתות החברתיות באינטרנט. הם בחנו פרופילים של סטודנטים ברשת החברתית ובדקו אם תמונת הפרופיל שלהם "מחויכת".
כדי לבחון כמה חברים יש לאדם, בדקו החוקרים אם הוא תייג את התמונות באלבום שלו בפייסבוק. ההנחה של החוקרים היתה כי מי שצילם את עצמו עם חבריו בתמונה משותפת, העלה אותה לרשת ותייג את עצמו ואת חבריו - מקיים קשר קרוב יותר עם המצולמים מאשר עם חבריו בפייסבוק שאינם מתועדים בצילום עמו. כלומר, המתויגים נחשבו כ"חברים אמיתיים".
על פי פולר וכריסטאקיס, נמצאה התאמה בין המחקר המקוון למחקר שנעשה בחיים האמיתיים: הסטודנטים המחייכים נמצאו במאגרים של סטודנטים מחייכים נוספים, ואלה שחייכו פחות או כלל לא - מוקמו בשולי הרשת החברתית. במילים אחרות, למחייכים היו יותר חברים מאשר ל"לא מחייכים".
המחקר מחזק את הטיעון כי הרשת החברתית היא מוקד טוב לשדרוג רמת האושר וזאת בהנחה שתמונה מחויכת או סממני התנהגות חיצוניים ברחבי הרשת, מבטאים אושר אמיתי. ואולי כאן טמונה הבעייתיות כולה: אושר הוא מושג חמקמק. טכנולוגיה היא נייטרלית, וכאשר מנסים להקנות לה רגשות אנושיים עשויים לחטוא למטרה ולייחס לה משמעויות שאין להם קשר אמיתי למציאות. אושר הוא עניין מורכב ובעיקר אנושי.
מאושרים ברשת?
SXC
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם