לא לעשירים בלבד: פסטיבל היאכטות בקאן סוגר רשמית את הקיץ
בפסטיבל בקאן מתעקשים שלא מדובר בצעצועים למיליארדרים - אבל תמיד מומלץ להצטייד בכמה מאות אלפי דולרים לפני שמגיעים. אנשי עסקים מכל העולם וגם מישראל בוחנים בין קוקטייל אחד למשנהו את הצעצוע החדש שאולי יקנו. אם לשפוט לפי התעניינות הישראלים, כמה מהיאכטות היקרות ביותר בדרך לחופי הארץ
בביתן של חברת פרינסס, חברת היאכטות המובילה בבריטניה הנחשבת לבנטלי של ענף היאכטות, אני פוגש את הנציג הישראלי בפסטיבל, טל הולנדר, ממנהלי אקווה מרינה שבהרצליה שחנוט במקטורן כהה של איש מכירות תחת השמש הבוהקת.
תשכחו מחליפות היאכטינג הזוהרות של ג'קי אונאסיס. כאן באים לעשות עסקים ולהיראות כמה שיותר רציניים וייצוגיים בעיני עמיתים מהמדינות האחרות ובייחוד בעיני קונים הפוטנציאליים שמגיעים לכאן - בעיקר כשמדובר בקונים ישראלים. ויש כאן לא מעט כאלה.
באחד מהביתנים, אנחנו פוגשים איש נדל"ן ישראלי שמעדיף שלא לחשוף את שמו מחשש לעין הרע. הוא התחיל להתעניין ביאכטות בגלל אשתו האירופאית שבאה, כמובן, מבית אמיד. בינתיים הוא משוטט בביתנים זרים ובודק את כל החידושים והפיתוחים האחרונים בתחום היאכטות. ועדיין להולנדר אין מה לחשוש: יאכטה לשימוש בישראל, קונים לרוב אצל מוכר ישראלי בעיקר מפאת טעמי שירות ואחזקה.
הולנדר (40), עורך דין ויוצא חיל הים, הקים עם שני שותפים ב-1995 את אקווה מרינה וכיום הם הסוכנים הישראליים של 7 יצרני יאכטות שונים.
השלושה מוכרים את היאכטות המפוארות של פרינסס, שהזולה שבהן נמכרת תמורת 400 אלף פאונד, אך גם סירות "בייליינר" עם מנועים קטנים או "מאליבו" אמריקאיות ב-100 אלף דולר, סירות דיג שהרוכשים הישראלים משיטים על הכנרת, לצד מפרשיות קטמרן צרפתיות ספורטיביות של "פונטאן-פיג'ו" שהטילו עוגן במרכז נמל קאן
הקונים שלהם, לרוב בטווח הגילאים של 40-75, רוכשים יאכטות החל מ-50 אלף ליש"ט ועד למעלה מ-
10 מיליון ליש"ט. כשהקימו את חברתם היה מדובר בעיקר באנשי היי-טק שרצו להשתחרר מהבועה. היום כשזו התפוצצה, עיקר הקונים הם דווקא אנשי נדל"ן או סתם בעלי חברות. הולנדר מאשר כי איש עסקים אכן רכש יאכטה ב-10 מיליון ליש"ט, אולם שמו של הקונה המאושר והעשיר נשאר, כמיטב המסורת, חסוי.
ל-4 החברות המוכרות יאכטות בישראל יש כמה עשרות עיסקאות בשנה, מה שמספיק בהחלט להמשך קיומן ושמירה על רווחיות נאותה. "אקווה מרינה" מכרה 7 יאכטות של "פרינסס" בכל המחירים ועוד 30 סירות "מאליבו" בצד כמה מכירות אקראיות נוספות.
לקוחות רבים של מוכרי היאכטות הישראלים הם יהודים שמתגוררים בחו"ל, אך מחזיקים בבית וביאכטה בארץ. בנקאים, מנהלים או סתם יהודים אמידים שבוחרים לבוא לישראל מדי תקופה ולשוט לאורך החופים. מספרן של היאכטות בישראל זינק בשנים האחרונות בקצב מסחרר, וכיום המרינות של הרצליה ותל אביב לא יכולות לקלוט יותר יאכטות חדשות, ואלו עוגנות בנמל אשדוד.
בניגוד למקובל בקרב חובבי הפלגות הנופש באירופה, הישראלים אינם שוכרים יאכטות - הם קונים אותן. בעוד שמשפחות צרפתיות ואיטלקיות מתכננות את השיט הבא ביאכטה, ודנות בסוגיות כגון איזו ספינה כדאי לשכור בהפלגה הבאה, הישראלים מגיעים לריביירה כדי לקנות את היאכטה אחת ולתמיד.
קבוצה הולכת וגדולה של רוכשי יאכטות מגיעה דווקא מהמגזר הדתי, וכוללת גם חרדים רבים. הסמל המסחרי שלהם הוא היאכטה של מכון צומת שנרכשה על ידי הרב רוזן מצרפת. רוזן מתגורר בספינה בעת שהותו בישראל והיא מחזיקה גם בתעודת כשרות. אם לא די בכך, כלל המכשור בספינה מופעל באמצעות חשמל, ופטנטים טכנולוגיים שונים מאפשרים את הפעלתה העצמאית גם בשבתות ובחגים.
דיוויד פאייל, מנהל המכירות של פרינסס ושותפו של המנכ"ל דיוויד קינג להקמתה ב-1955, הוא הדמות הקלאסית של ספן בריטי ותיק - נועז, אך ידידותי. כיום, אגב, נמצאת החברה בבעלות הקונצרן הצרפתי ל.ו.מ.ה (LVMH), המחזיק בין היתר בבעלות על מותג האופנה לואי ויטון.
בין השנים 1970-1969 ערך פאייל מסע מתועד סביב העולם ב-342 יום בסירה של 6 מטרים בלבד. גם היום הוא שומר על צניעות בממדי היאכטות החביבות עליו וטוען בתוקף שלא מדובר בבילוי של עשירים ("הנה, אני לא כל כך עשיר"), אלא בספורט ובבילוי משפחתי וחברתי.
אביו, אדמירל בצי של הוד מלכותה, קנה יאכטה עוד כשדיוויד היה בן 3. הוא המשיך את המסורת והיום בנו מצטרף אליו. פאייל מתעניין במיוחד בשוק הערבי והספיק למכור ספינות בלבנון, סעודיה, כווית ובאיחוד הנסיכויות. היעד החדש שלו הוא לוב.
תחילה אי אפשר היה לחשוב על סניף בג'ומהוריה (רפובליקה) הסוציאליסטית של מועמר קדאפי, אלא שבינתיים התאהב בנו של השליט ביאכטות ורכש כמה דגמים מפוארים, שאותם החזיק במלטה, והאבא הגאה החליט לפתוח את השוק גם לבעלי יכולת אחרים. הג'ומהוריה, לדברי פאייל, היא כבר לא מה שהיתה פעם ולפרינסס עוד יהיה סניף בלוב.
מצב המלחמה באזורנו אינו מפריע ליצרני היאכטות למכור את תוצרתם לכל הצדדים, גם אם לפעמים המנהיגים והמצביאים לא כל כך מתחשבים במצב הספנות. כאשר המצב מתוח עם ישראל מעדיפים בעלי היאכטות של ביירות וג'וניה להעביר אותן לטורקיה או לקפריסין.
ערב מלחמת לבנון הפליג קונה קבוע של החברה עם ספינתו לקפריסין ולאחר מכן, הוא לא יכול להחזירה לביירות. בסופו של דבר החליף הקונה את הספינה בטרייד אין לספינה חדשה - מה שלא הפריע לו להמשיך ולהישאר בקשרי ידידות גם עם הסוכן הישראלי של החברה.
ככה זה כשאהבת הים קודמת לכל. המקרה היחיד שבו מלחמה במזרח התיכון פגעה קשה בעסקי היאכטות היתה הפלישה העיראקית לכווית ב-1991. השייח'ים הכוויתים היו רוכשי יאכטות נלהבים, אולם הפלישה חיסלה את השוק לזמן ממושך.
המשבר הכלכלי העולמי האחרון, לטענת פאייל, לא השפיע במיוחד על שוק היאכטות למרות החששות והאזעקות. גם אלה שהפסידו קצת מהונם עוד יכלו להרשות לעצמם "צעצוע קטן" שכזה. היחידה שנפגעה מהמשבר היתה דובאי שבה הכלכלה המקומית הגיעה לפשיטת רגל, והשייח'ים לא יכלו עוד לממן את כלי השיט או את המגדלים המפוארים שהקימו.
התעשייה האירופית, מכל מקום, מקבלת בשורה טובה בפסטיבל: עד כה התעקשו הסוכנים האמריקאים לקרוא למודלים אירופיים שרכשו בשם משלהם, שכן עולם שיט התענוגות האמריקאי שונה מאד מהאירופי בטעמיו וגם בממדיו. השנה הם הסכימו לקרוא לפרינסס בשמה.
שר התעשייה הצרפתי כריסטיאן אסטרוזי, שהוא גם ראש עיריית ניס השכנה, ראה גם הוא סימנים מעודדים בתעשיית היאכטות בארץ המארחת: המלאי שנשאר במספנות הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה, ההתאוששות ניכרת בעולם וצרפת מייצאת כ-75% מהיאכטות שלה. שתי נקודות שחורות נותרו: מחסור במקומות מעגן והקשיים במימון חברות לשיט תענוגות.
הצרפתים גאים במיוחד ב"מפרשית המשוגעת" של בונה הספינות מניס, זאן פול דיק, שנקראת על שמו. עיצוב הספינה בוצע באופן מהפכני סביב יחידה מרכזית מסתובבת שכוללת שולחן קלפים מצד אחד ומטבח מהצד השני וניתן לעבור מאחד לשני בלחיצת כפתור.
ביום שישי עורכים כל ביתני הפסטיבל של קאן תצוגה לילית. פרינסס בחרו להציג לאורחיהם תצוגת אופנה של פנדי, (מותג של קונצרן הבית ל.ו.מ.ה.). האורחים, שהשאירו כנדרש את נעליהם על המזח, ישבו על ספינות הבית מול הדוגמניות שצעדו על המזח שהפך למסלול.
לרגע אפשר היה להרגיש קצת זוהר ויוקרה על רקע האווירה העניינית והכמעט ספרטנית של היריד. שמלות הערב והעקבים הגבוהים אולי לא נראו מתאימים במיוחד לתנאים של הפלגה, אבל עדיין הזכירו את היפהפיות שמגיעות לגאלה בפסטיבל הסרטים.
עיצוב היאכטה, כך מתברר, מהווה היום חלק בלתי נפרד משיקולי הרכישה של יאכטה, במיוחד מן הדרג הגבוה. מבחינה זו לפרינסס יתרון יחסי מהשתייכותה לקונצרן שכולל מותגי עיצוב ואופנה. סירות החברה כוללות גג נפתח, 3 מפלסים, עמדת נהיגה בסלון, חדרי שינה ואורחים ביתיים, עיצוב עץ ועור על פי דרישת הקונה - הכל כדי ליצור אווירה משפחתית נינוחה.
דרישה אופיינית נוספת של הרוכשים החדשים הם מייצבים שימנעו ככל האפשר את תנודות הספינה ומחלות ים אפשריות. מה שמראה על הצטרפותה של אוכלוסייה חדשה ובעיקר על הטמעת הקונספט המשפחתי.
עכשיו מגיעות יאכטות האם-קלאס המשודרגות שכבר הוצגו בקאן. כמה ביתנים משם נופלים לתוך צבעי האדום-לבן העזים של יאכטות אזימוט ודגמי הפאר המשודרגים שלהם בנאטי. כאן אנחנו בעולם אחר שונה בתכלית.
היצרן האיטלקי הוא המוביל בעולם היאכטות מ-35 ועד 120 רגל, אך מצטיין במיוחד בהשקעה בתחום העיצוב. אין אצלו סדרות של ספינות. יש רק "קולקציות". כמו בעולם האופנה. 11 הדגמים שראינו בקאן נחלקו ל-4 קולקציות.
הפלייברידג' שבו מצטיינת גם פרינסס, האס-מודלים הספורטיביים, גראנד - ספינות מעל 100 רגל, ומגלאנו, המיועד להפלגות רחוקות לאלה שלא ממהרים לחזור לעבודה. דגמי "בנאטי", סוף סוף היאכטות שאנחנו "מכירים" מהסרטים, המיועדות למיליונרים, הדגישו השנה את הקריסטל ועיצוביו.
השנה, ה"טרנד" בפסטיבל קאן ובעיצוב היאכטות בכלל הוא חללים גדולים ופתוחים. חדרים גדולים, מודולרים הניתנים לחלוקה ומוצפי אור. "כדי להתמודד עם המשבר היה צורך במציאת פתרונות. איכות גבוהה, פתרונות טכנולוגיים, חללים גדולים יותר במיוחד בקבינות במפלס הנמוך", מסביר פאולו ויטלי, מנכ"ל אזימוט-בנדטי, ואנחנו מהנהנים.
על הסיפון שרה לנו להקה מובחרת שירי נשמה, ועם כוסית שמפניה ביד, דמיינו כיצד אנחנו מפליגים איתם כדי לפגוש את רומן אברמוביץ בלב ים ולהראות לו ששלנו יותר גדול מ-170 המטרים שלו. הצרה שהיאכטות של קאן לא זזות מהמקום, אז נשארנו בנמל והקסם פג.
הולנדר קיבל שיחת טלפון מקניין גדול במיוחד שיבוא למחרת ויצא לשנן שוב את פרטי המוצרים שיהיה עליו להציע. את כל העולם המופלא שסביבנו נוכל לראות שוב בקרוב במונטה קרלו ואחר כך בגנואה. הכיוון הוא מזרחה ואולי מתקרב היום שבו נראה את היאכטות היפות ביותר בעולם חוסמות בהמוניהן את הים מתל אביב ועד הרצליה. בינתיים אפשר להסתפק במציאות שכבר עולה על מה שמקימי מדינת הים שלנו יכלו אי פעם לדמיין.
הכותב היה אורח חברת אקווה מרינה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם