כמה תשלמו כדי לגור בחדר זבל? סיור בבני ברק חושף תוספות בנייה יצירתיות
הצפיפות בבני ברק הפכה לבלתי נסבלת, ותושבי העיר נאלצים לאלתר קורות גג. קומות עמודים שנסגרו, תוספות בנייה רעועות, חדרי אשפה שהוסבו לדירות ומרפסות יצירתיות - כל אלה מאכלסים אלפי דיירים, שמשלמים אפילו 2,800 שקל בחודש לחדרון. איש נדל"ן בעיר: "העירייה אובדת עצות"
תוספת מאולתרת לדירות קיימות, השתלטות על חצרות הבניינים, בנייה על הגג, הסבת שטחי חניה לדירות דחק ואפילו הסבת חדרי זבל ליחידות דיור, המושכרות באלפי שקלים.
על פי הערכות של גורמים רשמיים, מדי שנה נוספים לעיר שטחי מגורים השקולים להקמת 6,000 דירות חדשות, ורבים מהם נוספים בצורה מאולתרת. סיור ברחובות העיר ממחיש את ממדי התופעה. אין כיום רחוב או בניין מגורים בעיר שלא יימצאו בו תוספות בנייה. בניינים משותפים על עמודים מצמיחים עוד ועוד תוספות בנייה, רובן מאולתרות ובניגוד לחוק.
חזיתות הבניינים וצדם עמוסים בתוספות בנייה מסוכנות לעתים ולא אחידות, וכניסה לשטחי החניה של הבניין חושפת יחידות דיור רבות, בהן מתגוררות משפחות בתנאים קשים.
"בעירייה מכירים את הבעיה, במקרים קיצוניים פועלים נגד התוספות ובמקרים אחרים מעלימים עין", טוען גורם נדל"ן תושב העיר. "הם אובדי עצות נוכח הפניות הרבות של התושבים והתלונות על מצוקת הדיור בעיר", הוא מוסיף.
סיור ברחובות העיר ממחיש היטב את ממדי התופעה שנמצאת כמעט בכל בניין בעיר, ובולטת בעיקר בקומות העמודים שמכילות דירות מאולתרות רבות.
מי שיבקר באחד הבניינים הישנים ברחוב יצחק מאיר הכהן ייתקל במסדרון צר וחשוך בקומת העמודים - לא פחות מ11- דירות קטנות ודחוקות נמצאות בצמידות זו לזו, כמעט ללא חלונות או זרימת אוויר בשטח, ששימש פעם חלק מחניית הבניין.
"לרוב כאן אין מכוניות, וחלק מהדיירים הם ילדים של המשפחות המתגוררות בבניין. אחרים שוכרים", מסביר אברהם להב, קבלן תושב העיר ויו"ר ועדת קרקע בהתאחדות הקבלנים. "אלה דירות של 20 מ"ר ופחות, שמושכרות בסכומים של 2,000-2,500 שקל בחודש. לפעמים מתגורר בהן זוג צעיר, אבל תמצא בהן גם כאלה עם ילד או שניים", הוא מסביר.
לא מדובר בתופעה יוצאת דופן. כמעט בכל בניין בעיר ניצבות דירות מאולתרות בשטחי חניה, לעתים לצד מכוניותיהם של בעלי הדירות. רחוב משה פרדו שליד בית החולים "מעייני הישועה" בעיר, נראה על פניו כרחוב סטנדרטי עם בנייני מגורים בני 5 קומות.
ככל שנכנסים לעומק הרחוב מבחינים בתוספות הבנייה. באחד הבניינים לקחה אחת המשפחות חלק מהמבואה והפכה אותו למרפסת משחקים, ואף התקינה בו ברז וכיור כאילו היא חלק אינטגרלי מהבית.
בכל הבניינים, ללא יוצא מן הכלל, מנוצלת גם קומת הגג. החוק מתיר בניית חדר על הגג בשטח של עד 40 מ"ר ובמרחק מקו הבניין.
בפועל, בבניינים רבים מגיעה הבנייה על הגג עד קו הבנייה והופכת ליחידת דיור נפרדת. בעלי דירות רבים אף מפצלים אותן לשתי יחידות דיור ומתקינים כניסות נפרדות. עבור יחידת דיור על הגג בשטח של 20 מ"ר ובקומה חמישית או שישית (ללא מעלית), גובים בעלי הדירות 2,800 שקל בחודש.
"זו תופעה שרק הולכת ומתעצמת", מעיד שעיה איצקוביץ', איש פרסום ותושב העיר, "לפעמים סוגרים חניות שלמות והופכים אותן לדירות, לפעמים זה קורה בתוך יום-יומיים. יותר מזה, יש גם מקרים שלוקחים את חדר הזבל של הבניין, מנקים אותו, משפצים אותו והופכים אותו ליחידת מגורים", מעיד איצקוביץ'.
זה אולי נשמע
את האשפה מפנים השכנים לצפרדעים או לפחים שכונתיים גדולים מחוץ לבניין. מי שמעוניין במגורים בחדר האשפה, ישלם בין 2,000-2,500 שקל בחודש, תלוי בשטח חלל המגורים ומיקומו.
ברחוב פרדו בלבד, שאינו ארוך במיוחד, ניתן להבחין בעשרות דירות מאולתרות בקומות העמודים - זאת מבלי לקחת בחשבון את הדירות הרבות שנוספו לגגות הבניינים ולהרחבת הדירות מצדי הבניינים.
לטענת להב, האוכלוסייה המתגוררת ברחוב מאופיינת בחתך סוציואקונומי גבוה יחסית בעיר, ובכל זאת מסת הבנייה המאולתרת ותוספות הבנייה אינן שונות בו מרחובות אחרים בעיר.
התוספות של יחידות הדיור ברחובות העיר יוצרות עומס על התשתיות השונות בעיר, שממילא סובלת מצפיפות, ומה שנפגע פעמים רבות אלו השטחים הירוקים והפתוחים. הגינות הציבוריות המעטות בעיר, שחלקן קטנות ומוזנחות, אמורות לתת מענה למאות משפחות מרובות ילדים בכל רחוב. במציאות, זה כמובן רחוק מלספק.
בבני ברק יודעים שמי שמבקש מעט מרחב להתאוורר בו, ימצא אותו בעיקר בגינות הציבוריות ובפארקים של הערים השכנות - רמת גן וגבעת שמואל.
"יש בעיר גינות אבל זה לא מספיק", מעיד תושב בני ברק, "על כל גינה יש התנפלות המונית של מאות ילדים בשעות אחר הצהריים. לכן משפחות רבות הולכות לפארק של שכונת מרום נווה ברמת גן או לגבעת שמואל. מי שמוכן להרחיק מעט יותר, כבר הולך לפארק הלאומי ברמת גן".
לדברי להב, "יש מחסור בשטחים פתוחים ומי שיש לו אמצעים נוסע לערים אחרות. לפעמים כמה משפחות לוקחות טנדר ונוסעות לגנים מחוץ לעיר, למרום נווה, גבעת שמואל, פארק הירקון או הפארק הלאומי".
המשפחות הרבות שגדשו את הפארק הלא גדול של שכונת מרום נווה הפכו לבעיה, שפוגעת באיכות החיים של תושבי השכונה - בשל העומס על הגינות הציבוריות והשטחים הפתוחים.
לפני כ5- שנים פנה ראש עיריית רמת גן, צבי בר, במכתב לאחד הרבנים החשובים והמשפיעים בבני ברק. במכתב הביע בר טרוניה על כך שתושבי בני ברק משתמשים בגינות של העיר - ושאל מדוע לא מקימים גינות בבני ברק.
הבנייה החדשה בעיר אינה מצליחה להדביק את קצב הגידול של האוכלוסייה, וגם מחירי הדירות בה יקרים מאד. "על כל דירה חדשה שנבנית ישנן 3 דירות שעוברות שיפוץ והרחבה - זה מגיע ל-5,000-6,000 דירות בשנה", מספר אדי קורן, לשעבר מנכ"ל חברת הבלוקים איטונג, שמכיר היטב את שוק הבנייה בעיר.
ומחירי הדירות בעיר רק הולכים ועולים. "היום דירת 3 חדרים בבניין חדש, בשטח של בערך 75 מ"ר, לא תמצא בפחות מ-1.15-1.2 מיליון שקל - וזו דירה שמספיקה לזוג צעיר, רק ל4- השנים הראשונות. מחירי דירות 4 ו5- חדרים בהתאם, כלומר 400 אלף שקל לחדר. וביד שנייה המחירים לא נמוכים בהרבה - זה שוק קשה מאוד", מעיד להב.
לדבריו, העומס על התשתיות העירוניות מורגש בכל תחום - מהשטחים הפתוחים ועד מוסדות התפילה והקהילה. "חלק מהתופעה זה שאתה הולך לבית הכנסת ורואה ציבור ענק. בית הכנסת דחוס ואין מקום גם בעמידה, על מקום ישיבה אין בכלל מה לדבר, אז אנשים נאלצים להתפלל בחוץ", הוא מעיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם