על טעויות ההפרטה וחוסר התחרות במשק
מטעויות העבר ניתן ללמוד כיצד לא להפריט חברות, ואיך הופכים מונופול לאוליגופול. הגיע הזמן ללמוד כיצד עושים דברים נכון
אבל האם למדנו משהו מהניסיון שהצטבר מאז? על סף עונת הסיכומים, לקראת ראש השנה, אפשר לומר כבר עכשיו שלפחות חלק מהאמונות שהיו בלב הקונצנזוס של הכלכלנים בישראל, צריכות להיבחן מחדש.
ההפרטה: קדחת ההפרטה אחזה בישראל בסוף שנות ה-80, כאשר הממשלה החלה למכור בזו אחר זו חברות ממשלתיות שלא היה להן מקום בסל השירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה. "הממשלה אינה יודעת לנהל חברות ופעולתן של חברות ממשלתיות בשוק הפרטי פוגעת בעקרות התחרות והשוויון", הסבירו לנו, "בניהול פרטי יהיו החברות רווחיות יותר, יעילות יותר וגם קופת המדינה תרוויח מהמכירה".
בזו אחר זו נמכרו חברות נדל"ן, שירותים ותעשייה. המדינה הצליחה במכירת חברות קטנות ובינוניות, אבל כאשר הגיעה לחברות הגדולות, העסק הסתבך: קונצרן כימיקלים לישראל הופרט לאחר שהעיסקה נתפרה על פי מידותיו, צרכיו ודרישותיו של הקונה היחיד - שאול אייזנברג.
מכירת השליטה בבנקים היתה בעייתית אף יותר. שניים
מ-3 הבנקים הגדולים הופרטו לכאורה, אולם לאחר ההפרטה התגלו בהם בעיות ניהול קשות. הבנק הרווחי והמצליח ביותר בקבוצה הוא עדיין בנק לאומי, שלא הופרט.
טעות קשה ויקרה מאד נעשתה בהפרטת בזק: מהלכי ההפרטה עיכבו את תהליך ההתייעלות ושיפור השירותים של החברה. כאשר הוחלפה הבעלות הוצאה תוכנית ההתייעלות לפועל, אבל היא איפשרה שאיבה של מיליארדי שקלים מקופת החברה כדיווידנד, בעוד שאזרחי המדינה - ששילמו עבור החגיגה - לא נהנו מכל שיפור בשירותים או הפחתה בתעריפים.
המדינה לא למדה את הלקח ומשרד האוצר ממשיך במאמציו להפריט מונופולים כמו חברת הדואר ובנק הדואר. למרבה הצער, נראה שאיש באוצר אינו מנסה לקבוע כללים חדשים ומעודכנים יותר להפרטה.
התחרות: איש אינו אוהב מונופולים, השולטים בשווקים שלמים ומספקים שירות ירוד במחיר גבוה. אנחנו נוטים להאמין שריבוי מתחרים גורם להגברת התחרות, הפחתת מחירים ושיפור במוצרים והשירותים שמקבל הצרכן.
לכן עודדנו כניסת מתחרים חדשים בכל תחום שבו זיהינו מונופול או תחרות כושלת: כך יש לנו שני בתי זיקוק מתחרים במקום אחד, 3.5 חברות סלולריות, למעלה מ-10 חברות ברוקרים וביטוח לניהול כספי גמל ופנסיה, מספר יצרני חשמל, 4 חברות גז ו-5 חברות המציעות תקשורת טלפונית קווית.
אבל היום אנחנו יודעים שריבוי המתחרים לא שיפר במרבית המקרים את רמת התחרות, והמונופולים הפכו לאוליגופולים - חברות המחלקות ביניהן את השוק מבלי להתחרות ביניהן על ליבו של הצרכן. ייתכן שהגיע הזמן לזהות את האוליגופולים (זה לא קשה במיוחד) ולהתחיל לטפל בהם ברצינות: אם האוליגופול מתנהג כמו מונופול-אין סיבה שלא להטיל עליו פיקוח מחירים בדיוק כמו על מונופול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם