זכותם של הבעלים להחליף את נציגם בדירקטוריון
לבעלי השליטה בבנק אין הרבה זכויות, והזכות לקבוע מי יכהן כדירקטור או מי ישמש כיו"ר הדירקטוריון היא אחת המשמעותיות שעדיין נותרו להם בבנקאות שלאחר תקופת המשבר
עם זאת, אין זה עניין שבשגרה לסיים את כהונתו של דירקטור בעיצומה. לכן לעתים יש צורך לחפש תירוצים, שנתפסים לפעמים כמלאכותיים, כדי להפסיק את הכהונה.
דיסקונט נמצא בחודשים האחרונים ממילא באור הזרקורים. זה קרה כתוצאה מהחלפתו של יו"ר הבנק הקודם, שלמה זהר, ובהמשך כתוצאה מפרישתו של המנכ"ל, גיורא עופר. זו הסיבה שבגינה לא הסתפקו הבעלים בהודעת פרישה שגרתית, אלא נאלצו לאתר מניעים נוספים שיביאו לפרישת אותם דירקטורים.
מניעים אלה חשובים גם בעיני הפיקוח על הבנקים, הרואה במוסד הדירקטוריון את אחד האמצעים לפקח על פעילות ההנהלה בבנק והתוויית מדיניותו העסקית ארוכת הטווח. על
רקע זה גילו, לדוגמה, בפיקוח על הבנקים רגישות רבה למתרחש הן בדירקטוריון בנק הפועלים והן בדירקטוריון בנק לאומי.
כשפרופ' אמיר ברנע נאלץ להתפטר מדירקטוריון בנק הפועלים, ביקשו בפיקוח על הבנקים להבין מה גרם לכך והאם מישהו מבעלי השליטה ניסה להצר את צעדיו. בסופו של דבר ההתפטרות אושרה בלית ברירה. גם בבנק לאומי אמור הפיקוח על הבנקים לאשר את זהות יו"ר דירקטוריון הבנק, ובכוונתו לאשר את מינוי דוד ברודט כבר בימים הקרובים.
המתרחש בדירקטוריון בנק לאומי יהיה בעתיד הקרוב חשוב במיוחד, כיוון שללאומי לא יהיה גרעין שליטה, וזהות הדירקטורים ותפקודם יהיו חשובים מאין כמותם.
ובחזרה לדיסקונט: סביר מאוד שמשפחת ברונפמן, בעלת השליטה בבנק, תמנה במהלך החודשים הקרובים דירקטורים נוספים מטעמה. אבל לא מן הנמנע שלאורך זמן תחליט המשפחה למכור את גרעין השליטה שבידה, ואז יתנהל דיסקונט ללא גרעין שליטה, בדומה לבנק לאומי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם