פרטיות ברשת? את מי זה מעניין בכלל
בעידן של רשתות חברתיות דוגמת פייסבוק וטוויטר, המושג "יותר מדי מידע" מקבל כבר משמעות אחרת. אם בעבר היו דברים שהשתיקה יפה להם, הרי שהיום נהוג לשתף בכל - גם דברים שלא בטוח שאנחנו רוצים לדעת. סטטוסים כגון "לידיעת הבנות: יש לי מחלת מין" או "זו השעה להפלה" הם רק ההתחלה. ראו הוזהרתם
עם פייסבוק בחזית, נראה שמודלים עסקיים, הרעבים למידע אישי ולדור צעיר שגדל על האינטרנט, מובילים את המאה ה21- לעבר תרבות "שקופה" יותר, כדברי מייסד פייסבוק, מרק צוקרברג בן ה.26- ובאמת, המשימה המוצהרת של פייסבוק היא: "לתת לאנשים כוח לשתף ולהפוך את העולם למקום פתוח ומחובר יותר". המטרה, מוסיף צוקרברג, היא ליצור רשת שבה חוויות אישיות וחברתיות הן הנורמה, לא משהו חריג.
דבריו של צוקרברג מגיעים בתקופה שבה מנהגים ורגישויות חברתיות שהתפתחו במשך דורות, מתערערים בעקבות כמה טכנולוגיות מעמק הסיליקון. חוץ מפייסבוק, שבסיסה בפאלו אלטו שבקליפורניה, גם אתרים כמו טוויטר ויוטיוב מעודדים מאות מיליוני בני אדם לשתף אחרים במידע ובתמונות שלהם.
גאדג'טים מהלפטופ ועד האייפד גרמו לכך שכיום למשתמשים קל ליצור, להעביר ולהגיע לכמות אדירה של מידע דיגיטלי. גוגל, יאהו, מיקרוסופט וחברות אחרות גרמו לכך שיהיה קל הרבה יותר למצוא את כל המידע הזה.
"אין ספק שפייסבוק שינתה את מושג הפרטיות באינטרנט, משום שהיא מעודדת אנשים לחשוף בצורה מקסימלית את המידע האישי שלהם, מבלי להתייחס להשלכות אפשריות של מעשיהם", אומר רוברט אליס סמית, המוציא לאור של פרייבסי ז'ורנל, כתב עת שמאז שנת 1974 עוקב אחר השפעת הטכנולוגיה על הפרטיות. "בפייסבוק משתמשים המון צעירים, שאינם מבוגרים מספיק או שאין להם די ניסיון חיים כדי שיוכלו להבין את ההשלכות של מסירת המידע".
אין ספק שראשי התיבות שיכולות להגדיר את תקופתנו הן - TMI הקיצור לביטוי “Information Too Much" (יותר מדי מידע). בתוך 6 שנים בלבד הפכה פייסבוק את שירותי ה"שיתוף" שלה לתופעה גלובלית, המתקרבת כבר לחצי מיליארד משתמשים. מחיפוש בעיתונים מובילים עולה כי במהלך התקופה הזו היתה עלייה של 2,000% בשימוש במושג "שיתוף יתר".
הסכנות הכרוכות ב"יותר מדי מידע" הן מגוונות: החל ממבוכה ומפיטורין ועד להונאות. האתר PleaseRobMe.com ("שדוד אותי בבקשה") למשל, המשתמש ביכולות החיפוש של טוויטר, הוקם כדי להראות כיצד הנכונות של אנשים לחשוף מידע על מקום הימצאם מזמינה פורצים לבקר בביתם.
מחוקקים רבים ופעילים למען זכויות הצרכן אומרים שפייסבוק, טוויטר וחברות אחרות חייבות לעשות יותר כדי להגן על המשתמשים, שייתכן כי אינם מודעים להיקף הפצת המידע שהם חושפים.
יש הטוענים שחוקים להגנה על זכויות הפרט באינטרנט צריכים גם לצפות את ההשלכות הלא מכוונות של שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. כך, למשל, השיפור ביכולת לזהות פנים עלול להוביל לזיהוי אנשים בתוך הים האדיר של תמונות וסרטי וידאו ברשת - אם הם חפצים בכך או לא. במצב כיום, אנשים אינם יכולים למנוע הפצת תמונותיהם ברשת או ביקורת שמעבירים עליהם אנשים אחרים.
החברות שמובילות את תופעת ה"יותר מדי מידע" טוענות להגנתן, כי משתמשים חושפים את המידע מרצונם החופשי. אולם לדברי מומחים, בדיקה לעומק של השימוש באינטרנט מגלה כי אין מתאם בין ההצהרה של המשתמשים על עמדתם בעניין הפרטיות, לבין מעשיהם בפועל.
"במחקרים אנשים אומרים שאכפת להם מאוד מהפרטיות שלהם", אומר ריאן קאלו מהמרכז לאינטרנט
המסקנה המתבקשת היא, שמה שקובע אלו המעשים ולא ההצהרות. אבל המסקנה של רוב החוקרים והפעילים להגנת זכויות הצרכן היא אחרת, ולפיה הבורות של משתמשים משרתת אינטרסים כלכליים של חברות אינטרנט רבות. "כיום, חברות רבות מנסות להשיג כמה שיותר מידע משום שהוא כל כך יקר ערך", מוסיף קאלו.
לדבריו, אילו צרכנים באמת היו קוראים את "כללי השמירה על פרטיות שאיש לא טורח לקרוא", הם היו לפחות עוצרים לרגע וחושבים. יתרה מזו, מחקר שהוביל כריס הופנגל מהמרכז לחוק וטכנולוגיה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ברקלי מגלה שהמונח "מדיניות ההגנה על הפרטיות" מעניק לאנשים אשליה של ביטחון.
על פייסבוק, הכוח הדומיננטי ברשתות החברתיות ברשת, נמתחה ביקורת בעקבות מדיניות ההגנה על הפרטיות שלה, שאחד המומחים מכנה "מוכן, תירה - ואז תכוון". מאז שהוקמה עבור קהילות סטודנטים בקמפוסים, הלכה פייסבוק והרחיבה בעקביות את ברירות המחדל של הגדרות הפרטיות, בדרך שחושפת ברשת כמה שיותר מידע מהמשתמש, אלא אם המשתמש שינה את ההגדרות.
צוקרברג ואנשיו טוענים, מצידם, שהפיקוח באתר יוצר איזון ראוי. הם מוסיפים שיותר ממחצית המשתמשים בפייסבוק השתמשו בהגדרות להגביל מידע או להפוך אותו לפתוח יותר.
השורשים האוניברסיטאים של פייסבוק סייעו לטפח את ההשקפה הרווחת, לפיה לצעירים שגדלו על ברכי האינטרנט פחות אכפת מפרטיותם מאשר למבוגרים יותר. אך מחקרים חדשים הראו שאין ממש הבדל בין הגילאים, ונמצא כי צעירים נוטים יותר "לנהל" בצורה פעילה את מידע האונליין שלהם, ולא מסתפקים בברירות המחדל בהגדרות בפייסבוק. לעומתם, מבוגרים נוטים יותר להתרחק מרשתות חברתיות בכלל, ואם הם כן משתמשים ברשת חברתית - הם פעילים פחות וצוברים פחות "חברים" ברשת.
מומחים מצביעים על כך שפרטיות הוא מושג משתנה, שהמשמעות שלו שונה בעיני אנשים שונים בנקודות שונות בחייהם. סמית והופנגל מדגישים כי לעתים קרובות, ניסיון החיים גורם לאנשים להיות זהירים יותר. אמינה בסלג‘יץ וסדינה ג‘וסיץ ,(22) שלומדות באוניברסיטת סנטה קלרה שבקליפורניה, מספרות שהן דאגו להדק את הגדרות הפרטיות שלהן, כדי לוודא שהמידע שלהן יהיה נגיש רק בפרופילים האישיים שלהם, הכוללים יותר מ200- חברים. אלא שכמה מהחברים ומקרובי המשפחה שלהן הצעירים יותר, פתוחים ומוחצנים יותר מהן בפייסבוק. "הילדים הצעירים יותר, לא ממש אכפת להם", מסבירה בסלג'יץ.
לדבריה, תקרית במקום עבודתה גרמה לה להדק את הפרופיל שלה עוד יותר. עמית לעבודה, שאותו מעולם לא פגשה באופן אישי, הציץ בפרופיל שלה בפייסבוק. למרות שלא היה שם שום מידע שאפשר להגדיר כמביך, בסלג'יץ חששה שהוא יגיע לפרופילים של חברים שלה ויראה תמונות שלהם "שותים וכל מיני דברים שקשורים לזה". לכן היא החליטה להגביל את הזיהוי של חבריה.
בספריית מרטין לותר קינג ג'וניור שבסאן חוזה מספרת ג'סיקה קפלין (23) שיש לה 222 חברים בפייסבוק, ושלדעתה עובדה זו מסייעת לה לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה במקומות רחוקים כמו הוואי וגואם. קפלין מוסיפה כי היא מאוד נזהרת עם הגדרות הפרטיות מאז החלה להשתמש בפייסבוק לפני שנתיים: "זה פתוח אך ורק בפני החברים שלי", היא מבהירה.
ליד מחשב אחר בספריה יושב אנתוני סימס .(50) לדבריו, יש לו 30 חברים בלבד ברשת, ונוח לו עם הגדרות ברירות המחדל. "זה לא שיש לי מה להסתיר", הוא אומר. הוא מעריך שמשתמשים מבוגרים יותר כמוהו כנראה זהירים יותר עם כל מה שהם כותבים אונליין.
"יותר מדי מידע" זה משהו שיכול להיות תוצאה של בורות או של תאונה. משתמשים רבים בפייסבוק בוודאי מכירים את "עדכוני הסטטוסים" של הפעילים ברשת, שלרוב מיועדים לשתף את החברים בלבד. אלא שבמהלך התחקיר לכתבה הזו, ערכנו חיפוש כללי בפייסבוק למילה "הפלה", ועלינו על הודעה קצרה של אישה שכתבה בפרופיל שלה כי היא במרפאה ומרגישה "כל כך עצובה".
לא הצלחנו לאתר את אותה האישה, אבל סביר להניח שכוונתה לא היתה לפרסם את תחושתה בפני החברים של החברים שלה ברשת, או בכלל בפני כל משתמש בפייסבוק שערך חיפוש, וייתכן כי לא היתה מודעת לפרסום המסיבי של הודעתה. האישה הזו לא לבד: משתמשים רבים חושפים מידע מאוד אישי, כמו למשל אישה אחרת ששלחה הודעה המכריזה כי הרגע היא גילתה שאחותה בהריון וש"הגיעה השעה לבצע הפלה".
קשה לקבוע את ההקשר ואת מידת המהימנות של הודעות כאלה כשמגיעים אליהן בדרך זו. בעוד שכמה "הודעות הרפס" יכולות להיות סתם מעשה קונדס, אחרות דווקא מהימנות לגמרי. יצרנו קשר עם תלמיד תיכון מקנטקי, שדיווח על הדיאגנוזה שלו ליותר מ500- איש. הוא הדגיש שלא מדובר בבדיחה, וציין שיש לו "הרפס בדרגה חמש".
במערכת הבריאות הציבורית יש האומרים שגילוי לב כזה באינטרנט עשוי לסייע להילחם בסטיגמות ולעצור התפשטות של מחלות המועברות ביחסי מין. אולם אחרים מצביעים על כך, שיש אנשים שעוד יצטערו מאוד כשיגלו כיצד רגע אחד של חוסר שיקול דעת חוזר ורודף אותם בדרכים שכלל לא העלו בדעתם. מקרה של הרפס, מציין הופנגל, יכול להוביל לתביעה משפטית - והערה בפייסבוק יכולה להפוך לראיה בבית המשפט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם