בפריז לא סתם מתפלחים למטרו - התחמקות מתשלום זו אידיאולוגיה
תנועת ההתנגדות האנטי-קפיטליסטית מבטחת את חבריה - ותמורת 7 יורו בלבד בחודש תממן את הקנסות של אלה שייתפסו ללא כרטיס. הקואופרטיב שהיה עושה את מרקס גאה?
ובכן, במדינה שהביאה לעולם את הסיסמה "כולם למען אחד ואחד למען כולם" - התשובה לכך צרפתית ומתוחכמת למדי: קבוצה של סרבני תשלום במטרו התאגדה והקימה מעין קרן ביטוח של פורעי חוק, וגם דאגה לתבל אותה בקורטוב של להט מהפכני. השיטה פשוטה: תמורת 7 יורו בחודש הנוכלים שמצטרפים לקרן יכולים להסיר דאגה מליבם - אם ייתפסו משום שסירבו להיות בורגנים ולשלם עבור הנסיעה, הקרן תפצה אותם בסכום הקנס.
אך עבור רבים מהרמאים האלה, הקמת הקואופרטיב המיוחד הזה, שמנסה לדפוק את השיטה, נועדה לא רק לחסוך כסף: הקמת הקרן נועדה גם לתקוף את המדינה הקפיטליסטית, שמעדיפה את אלה שיש להם על פני אלה שאין להם. גנבי כל העולם (או לפחות אלה שמתגנבים לרכבת ללא כרטיס) - התאחדו!
"זו דרך להתקומם יחדיו", מצהיר גילדס בן ה-30, מנהיג תנועת ההתנגדות המוזרה הזו. לדבריו, "אנחנו יכולים ליצור סולידריות". אנו משוחחים בשעת בוקר מאוחרת בבית קפה פריזאי. גילדס, שלוגם להנאתו מיץ תפוזים, מסרב למסור את שם משפחתו ופרטים אישיים נוספים ("אנחנו לא אוהבים שאלות כאלה").
אפשר להניח שאבות המהפכה הצרפתית, שהתקוממו בשם "החירות, השוויון והאחווה" לפני יותר מ-200 שנה, לא התכוונו לנסיעה בחינם במטרו. אולם בעיני גילדס, מורד לא מגולח וארוך שיער עם משקפי ג'ון לנון, יש קשר ישיר בין עקרונות השמאל והאידיאלים של המאה ה-18 לבין ימינו אנו. "צרפת מספקת בחינם שירותים כמו חינוך ובריאות - אז מדוע לא תחבורה?", הוא תוהה, "זו לא שאלה של כסף אלא עניין פוליטי".
אבל קשה להתעלם לגמרי מהכסף. לדברי סבסטיאן מביל, דובר איגוד התחבורה STIF, מדי שנה נדרשים 7.5 מיליארד יורו על מנת לתחזק ולהפעיל את מערכת התחבורה הציבורית באזור פריז - כולל רכבות, רכבות תחתית, חשמליות ואוטובוסים. הוא מוסיף שאם הנוכלים "רוצים לנסוע בחינם, הם צריכים למצוא פתרון" למימון 3.25 מיליארד יורו מהתקציב, שמקורם במכירת כרטיסים.
על כך משיבים באיגוד הנוכלים, כי הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לבטל את כל הלוגיסטיקה הכרוכה במכירת הכרטיסים ובאכיפה - צעד שלדבריהם יחסוך לממשלה המון כסף. כמובן שמבחינתם גם העלאת המסים לעשירים היא דרך מתבקשת לכיסוי הגירעון שייווצר.
גילדס נוסע ברכבת התחתית לפחות 3 פעמים ביום, ולדבריו אינו משלם "כאקט פוליטי". חוץ מזה, הוא אומר, "זה גם נורא קל".
"הרשת לביטול התחבורה בתשלום", שראשי התיבות שלה בצרפתית זהים לאלה של החברה שמנהלת את המטרו, הוקמה על ידי גילדס וחבריו לפני כעשור. "זה היה בתחילת המאבק שלנו", הוא נזכר. התלונות שהשמיעו איש באוזני רעהו על הדיכוי באמצעות קנסות סיפקו את ההשראה - ולפני כמה שנים הקימו כ-10 מהם את קרן הביטוח הראשונה. כיום פועלות ברחבי פריז 6 או 7 קרנות כאלה, שחלקן נמצאות באוניברסיטאות ואחרות מחולקות לפי רובעים.
בקרן הראשונה חברים כיום 20-30 איש, בעיקר בגילאי 20-40, ובהם סטודנטים, פועלים ואף כמה מובטלים. לדברי גילדס, הם נפגשים פעם בחודש.
אולם למרות הרוח האנרכיסטית, הקרן נאלצה לקבוע כמה כללים: את התשלום יש להעביר מדי חודש, ללא דחיות; לחברים שנתפסו על חם וספגו קנס, הקרן ממליצה לשלם את הקנס מיד אם הם יכולים, על מנת להימנע מהגדלתו; מי שמעוניין לקבל בחזרה את הסכום ששילם כקנס צריך להגיע אישית למפגש החודשי.
הקרן מכסה 2-4 קנסות בחודש בממוצע. בכל מפגש נפתח ספר החשבונות של הקרן כדי שכולם יוכלו לראות מה מצבה, מתוך שאיפה לשקיפות מרבית בקרב קבוצת הגנבים. "המערכת הזו מבוססת על אמון", מסביר גילדס - ולא נראה שהוא ער לאירוניה.
כל הניסיונות של הרשויות להילחם בתופעת ההתחמקות מתשלום במטרו, שמסבה למערכת נזק של 84 מיליון יורו בשנה, עלו בתוהו. ואיך מגיבים הנוסעים הישרים - אלה שמקפידים לשלם עבור הנסיעה? בקרב נוסעי תחנה במזרח פריז שבה העליתי את השאלה, התגובות נעו בין אדישות לתמיכה ברמאים.
"אני פותחת להם את השער", אומרת אנייס סיה, אנליסטית בת 22 שמשלמת עבור "חופשי חודשי" 62 יורו בחודש. מי שלא קונה כרטיס חודשי צריך לשלם 1.6 יורו לנסיעה. "הנסיעה במטרו יקרה מאוד", היא אומרת, "ולא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם".
כעת, כשהקרנות הן כבר עובדה קיימת, גילדס מעוניין לשדרג את ההתחמקות מתשלום במטרו לרמה אחרת. אחד הרעיונות הוא להקים מאגר מידע ובו טיפים לביצוע מוצלח של התפלחות: למשל, באילו תחנות הכי קל להיכנס בלי להיתפס, ובאילו יש סיורים תכופים של פקחים ומומלץ להתרחק מהן כדי "למנוע פגיעה בקרן".
לדברי גילדס, העצות האלה יחזקו את תחושת השיתוף והעזרה ההדדית שעל בסיסן הוקמה הקרן. הן גם יכולות למשוך חברים חדשים, במיוחד כאלה שחוששים להתחיל להתפלח לבד.
גילדס מוסיף שיש כיום כמה וכמה חברים בקרן שפעם היו ביישנים כאלה. אולם כעת, כשהם מרגישים שאינם לבד, הם לא רק עוברים על החוק - אלא גם אמיצים מספיק כדי לצאת במתקפה פוליטית, אם וכאשר הם נתפסים. "פעם הם פחדו מהמערכת", אומר גילדס, "אבל הקרן מעניקה להם תחושת סולידריות".
גילדס מסיים את המשפט, לוקח שלוק אחרון מהמיץ ונבלע שוב בתוך המטרו. בלי לשלם, כמובן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם