רופרט מרדוק בראיון בלעדי: "כך אציל את העיתונות"
עולם הפרינט מקרטע, אבל לטייקון התקשורת החזק בעולם יש את כל הסיבות להמשיך ללגום מהשמפניה. "הוול סטריט ג'ורנל" הוא העיתון היחיד שעלה בתפוצה בארצות הברית, "הסאן" הבריטי מפציץ עם שלושה מיליון עותקים ביום, פוקס ניוז מלבלבת והמהפכה החדשה שלו כבר בעיצומה: גביית תשלום תמורת התכנים המקוונים של העיתונים שלו. "אני בסך הכל מנסה להשתמש באינטרנט"
"את מהדוברות של מרדוק?", שאלתי את הצעירה שהגיעה ללובי. "לא", השיבה. "אני אמורה ללוות אותך במעלית". אחר כך נעמדה בפתח המעלית ונתנה לי הסבר מפורט ומדוקלם משהו, על כך שבעצם צריך ללחוץ על הקומה הרצויה כבר מחוץ למעלית וזו תיפתח לבדה בקומה המיועדת. מאיפה היא חושבת שאני מגיע, חשבתי לעצמי. מעליות כאלה עולות ויורדות בארץ כבר שנים. היא המשיכה לדקלם גם בתוך המעלית והפעם נתנה לי הסבר מפורט איך לצאת מהבניין בתום הפגישה.
הנאיביות הזו נמשכה גם בתוך לשכתו של רופרט מרדוק. הוא הצביע לעבר האייפון שלי, שהקליט את הראיון, ואמר "הילדים מומחים בזה. אני עדיין תקוע עם הבלאקברי שלי". אבל אל תיתנו לטון הנאיבי הזה במעלית של ניוז קורפ או במשרדו של מו"ל העיתונות החזק בעולם להטעות אתכם. אפשר להגיד על רופרט מרדוק הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר שהוא נאיבי. בפעם המי יודע כמה מכין מרדוק עוד מהפכת עיתונות - והפעם, גם הפעם, היא עוברת דרך החידושים הטכנולוגיים הכי מעודכנים שיש. לצורך כך הוא באמת לא צריך להכיר כל גיק או גאדג'ט חדש.
העיתונות הכתובה, בעיקר האמריקאית, עוברת את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה. יותר ויותר עיתונים נסגרים, אחרים עברו למהדורות אינטרנטיות בלבד, והיתר פשוט נלחמים על חייהם. רופרט מרדוק, האיש שירש ב-1953 עיתון מקומי אחד באוסטרליה, חולש היום על אלפי גופי מדיה מאיי פיג'י, דרך הונג קונג, לונדון ועד לשדירה השישית בניו יורק, שם נמצא מטה אימפריית התקשורת שלו.
למרדוק, באופן אישי, יש דווקא כמה סיבות טובות לחגוג בימים אלה. הצהובון הבריטי שלו, "הסאן", חוגג שיאי פופולריות מקומיים. ההודעה על פרישתו של לארי קינג בשבוע שעבר רק מדגישה את הצרות של סי.אן.אן מול רשת הכבלים הימנית-שמרנית והמצליחה שלו, פוקס ניוז. אבל יותר מכל, יש להניח, חוגג מרדוק את ניצחונו של "הוול סטריט ג'ורנל". לפני כשלוש שנים קנה את החברה-האם של העיתון, דאו ג'ונס, לפי שווי של 5.6 מיליארד דולר - הרבה מעבר לשווי בבורסה. השנה הפך "הג'ורנל" לעיתון הנפוץ ביותר בארצות הברית ועקף את "יו-אס-איי טודיי". זהו גם העיתון היחידי בארצות הברית שתפוצתו עלתה השנה.
"רוב העיתונים בארצות הברית הם מקומיים", אומר מרדוק. "'וול סטריט ג'ורנל' הוא עיתון ארצי. 'יו-אס-איי טודיי' הוא עיתון ארצי. 'ניו יורק טיימס' מנסה להיות ארצי, אבל מחצית מהתפוצה שלו היא באזור ניו יורק".
זו הייתה הכנסה קטנה ליריב הגדול של מרדוק בעיתונות האמריקאית, "הניו יורק טיימס". יהיו עוד. "'הג'ורנל' הוא לא רק העיתון הכי נפוץ", הוא מדגיש, "אלא גם בעל ההכנסות הגבוהות ביותר במדינה".
מהי הנוסחה להצלחה?
"פשוט עשיתי את העיתון טוב יותר. אנשים מדברים עליו יותר. הקוראים אוהבים אותו".
יותר חדשות כלליות, פחות כלכליות?
"שיפרנו גם את החדשות הכלכליות, אבל אני אומר את זה ללא היסוס: יש לנו את העמודים הטובים ביותר בארצות הברית - יותר טובים מכל עיתון אחר באמריקה - בתחום החדשות הבינלאומיות. אנחנו כמעט הכי טובים בסיקור החדשות בוושינגטון וברמה הארצית. שיפרנו גם את תחום הצרכנות, הוספנו השוואות מוצרים חדשים, מכוניות חדשות, העמקנו בלייף סטייל, הגברנו את הסיקור של תעשיית הקולנוע והשבחנו את עמודי הפיצ'רים בסוף השבוע. אנחנו באמת טובים".
וכל זה לא היה לפני שרכשת את העיתון? זה חדש?
"הרוב כן. האמת היא שגם קודם היו עמודים שסיקרו את החדשות הבינלאומיות, אבל הכתבות היו ארוכות מדי, והתפרסמו באיחור של יומיים-שלושה. הכתבות אמנם היו כתובות היטב, אבל אף אחד לא קרא אותן מהסיבה הפשוטה שהקוראים נחשפו אליהן כבר יום-יומיים קודם בטלוויזיה או במקומות אחרים. אני חושב שהעיתון היום הרבה יותר טוב".
בדיעבד זו הייתה עסקה כדאית - יותר מחמישה מיליארד דולר?
"בוודאי. כבר מכרנו נתח מהחבילה - את מדדי הדאו ג'ונס. אנחנו אמנם ממשיכים להפעיל אותם, אבל מכרנו את הבעלות עליהם".
לפני כחודשיים חנך מרדוק מקומון חדש בניו יורק, "גרייטר ניו יורק", המצורף כמוסף ל"וול סטריט ג'ורנל" ואמור להתחרות ב"ניו יורק טיימס". "החלק הזה הולך
אתה ממש לא אוהב את החבר'ה מ"הניו יורק טיימס"?
"הם בסדר, אפילו נפגשנו אתמול".
אתה מתכוון למו"ל של העיתון, ארתור סולצברגר?
"כן. הוא אמנם לא אוהב אותי, אבל לי אין שום דבר נגדו".
כחלק מהקרב נגד "הניו יורק טיימס" דווח לאחרונה כי "הוול סטריט ג'ורנל" הפיל את מחירי המודעות ביותר מ-80 אחוז בניסיון לכופף את "הטיימס". "זה לא נכון", מתרעם מרדוק וחוזר על ההכחשה שוב. "לחלק המקומי בעיתון יש מחירים שונים מאלה שאנחנו מוכרים מודעות בעיתון הארצי. המחירים נקבעים כמובן לפי התפוצה ולכן בחלק המקומי המחירים נמוכים יותר. אני אומר שזה דווקא הם (הניו יורק טיימס, ר.ר) שהורידו את מחירי הפרסום שלהם בחצי, ואני יכול גם להוכיח זאת".
ממרום 79 שנותיו נהנה רופרט מרדוק מכל רגע בקרב הזה נגד הליברלים של "הניו יורק טיימס". הוא אוהב לנהל קרבות. מאז נכנס למקצוע, כמעט לפני 60 שנה, עברה התקשורת תהפוכות רבות, והוא ידע לנהל קרב בכל עת.
בתחילת שנות החמישים נאלץ מרדוק להפסיק את לימודיו באוקספורד לאחר שאביו נפטר באוסטרליה והוריש לו מקומון בעיר אדלייד. מרדוק הצעיר, בשנות העשרים המוקדמות לחייו, לקח על עצמו את ניהול העיתון, והרחיב את עסקי אביו. הוא גם היה הראשון שהוציא לאור עיתון ארצי באוסטרליה - "אוסטרליאן".
מהר מאוד גיבש את תפיסת העולם המו"לית שלו שכללה קריצה לקהלים רחבים, רכישות של עיתונים לרוב, התייעלות ארגונית ומלחמות תפוצה מול יריבים. ב-1969 היה מספיק אמיץ לצאת את גבולות היבשת ורכש בלונדון עיתון בינוני ונטול חן של מעמד הביניים בשם "הסאן".
חברת מחקר בריטית המליצה למרדוק להתמקד בתכנים עממיים - רכילות, ספורט, חתיכות ותמונות גדולות. מרדוק הלך עם ההמלצות עד הסוף - והשאר היסטוריה: "הסאן" הפך מעיתון בעל תפוצה של כמה מאות אלפי עותקים לצהובון הנפוץ בבריטניה ועם עמוד 3 המפורסם בעולם. בשנות השבעים שוב חצה את האוקיינוס - הפעם האטלנטי - ורכש בארצות הברית כמה עיתונים ומגזינים, ביניהם את "הניו יורק פוסט".
במקביל , הגביר את אחיזתו בבריטניה ורכש את "הלונדון טיימס" ואת "הסאנדיי טיימס" המכובדים ותכנן את מהפכת העיתונות הגדולה בממלכה מהאוחדת. קרוב ל-300 שנה שכנה העיתונות הבריטית בפליט סטריט, וב-1986 לקח מרדוק את חבילת העיתונים שלו וחצה איתם את התמזה. הוא הקים שם מערכות חדשות וממוחשבות ובעיקר בתי דפוס משוכללים. המהלך הזה הביא לפיטורהם של קרוב ל-6,000 עובדים וגרם להפגנות ענק של האיגודים המקצועיים בחוצות לונדון.
כבר אז שם מרדוק לב לשינויים בהרגלי הצריכה במדיה העולמית ונכנס לעסקי הטלוויזיה בתחילת שנות השמונים. באותן שנים ויתר על האזרחות האוסטרלית לטובת האמריקאית, כיוון שהחוק בארצות הברית לא התיר לזרים להחזיק תחנות טלוויזיה. בבריטניה הקים את הטלוויזיה בלוויין סקאי, בארצות הברית רכש את דירקטי.וי, חברת הלוויין הגדולה ביותר, חנך את רשת פוקס, ובמזרח, בהונג קונג, רכש, תמורת מיליארד דולר, את חברת הלוויין סטאר טי.וי. שנים אחדות אחר כך הכיר בתחנה את אשתו הנוכחית (השלישית) וונדי דנג.
ב-1996 נכנס מרדוק ראש בראש בערוץ החדשות בכבלים סי.אן.אן והקים את פוקס ניוז. פחות מעשור אחר כך כבשה התחנה תשע מתוך עשר התוכניות הפופולריות בערוצי החדשות בכבלים בארצות הברית. על הדרך רכש מרדוק עוד ועוד עיתונים ומגזינים ותחנות, אבל גם אולפני הסרטה (פוקס המאה ה-20), חברות תקליטים (מאשרום רקורדס), הוצאות לאור של ספרים (הארפר קולינס), ובשנים האחרונות השקיע גם בחברות טכנולוגיה ואינטרנט.
ב-2005 רכש את הרשת החברתית מייספייס תמורת 580 מיליון דולר, אבל מאז שרכש אותה היא הולכת ומסתבכת בעיקר מול הדומיננטיות של פייסבוק. מרדוק הוא גם בעליה של החברה הישראלית המצליחה אן.די.אס, מהמובילות בעולם בתחום ניהול ואבטחת תוכן דיגיטלי בטלוויזיה.
בגילו המתקדם היה יכול מרדוק להישען לאחור על כיסא הקפטן ביאכטה שלו יחד עם וונדי, אשתו הצעירה, ושתי בנותיהם גרייס (8) וקלואי (5), אבל הוא לא עושה זאת משתי סיבות עיקריות. האחת, עוד לא הוכרע מי יהיה הבוס הבא של האימפריה מבין ילדיו הבוגרים - וה? שנייה, יש לו עוד קרב אחד גדול לנהל.
רופרט מרדוק לא מתבלבל לרגע מהנתונים המרשימים של "הוול סטריט ג'ורנל". הוא מודע לשעת החירום של העיתונות המודפסת. יש לו מספיק עיתונים אחרים שצונחים בתפוצה ויורדים בהכנסות כדי להותיר אותו מודאג.
למה שהגולשים ישלמו על מוצר שהתרגלו לקבל בחינם?
"אני חושב שהם יהיו מוכנים לשלם על כך. הם משלמים על העיתונים שלהם. הם לא באמת חושבים שהם משלמים על התכנים בטלוויזיה שלהם, אבל הם משלמים בפועל הון: התכנים האלה מגיעים דרך הכבלים, ולהם משלמים הצופים 80-100 דולר לחודש. אני מאמין שיש לנו כעת הזדמנות עצומה לחייב בתשלום תמורת התכנים באינטרנט, ואין לי ספק שנוכל לעשות זאת: נשפר את המוצר ונוסיף תוכני וידאו. אבל הדבר האמיתי הוא האייפד. זהו הכלי שמשנה את כללי המשחק. אנחנו היחידים, בינתיים, שגובים כסף על התוכן שלנו באייפד - ב'וול סטריט ג'ורנל', ב'לונדון טיימס' וב'סאנדיי טיימס' - וגם ב' סאן'.
"עד האייפד מכרנו על הקינדל (הקורא האלקטרוני של אמזון, ר.ר), 35 אלף עותקים של העיתונים שלנו. אנשים מוכנים לשלם כדי לקרוא את התוכן שלהם על מכשירים ניידים. אני חושב שזה יקרה לא רק על האייפד של אפל אלא על עוד ועוד קוראים אלקטרוניים של מוטורולה, HP, סמסונג וגוגל. יהיה מבחר מאוד גדול של טכנולוגיות כאלה. נוכל לשים כל אפ (קיצור של אפליקציה) שלנו, כך קוראים לזה, על כל מכשיר כזה. נוכל לעשות את העיתון קל יותר לקריאה, יותר אטרקטיבי, יותר מצולם, ויהיה בו גם וידאו. תאר לעצמך שמודעת העמוד שבעיתון תהפוך בלחיצת כפתור לפרסומת מהטלוויזיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם