מנכ"ל דיסקונט פרש בזמן
פרשנות: 10 שנים בתפקיד מנכ"ל הן פרק זמן מכובד למדי. גיורא עופר נהג כראוי כשעמד בפיתוי להמשיך בתפקיד
מנכ"ל בנק דיסקונט הגיע למסקנה כי מיצה את עצמו. לדעתי הוא נהג כראוי כשעמד בפיתוי להמשיך בכהונתו עוד 4-3 שנים. מה היה יוצא לו מזה? עוד סכסוך עבודה? עוד מאבק מתוקשר על גיוס אלפי לקוחות מאחד הסקטורים הציבוריים? עוד קמפיין מוצלח של בר-און את קטורזה?
מה שגיורא עופר לא הספיק ב10- השנים האחרונות (והוא עשה כמיטב יכולתו), הוא כבר לא יספיק
ב3- השנים הקרובות. בנק דיסקונט של שנת 2010 שונה לחלוטין ממצבו הרעוע בשנת ,2000 ערב כניסתו לניהול הבנק.
עופר הבין כי מבחינתו הוא מיצה את האתגרים שבניהול בנק והחליט ללכת לדרך חדשה. לא ברור מי יצליח להיכנס לנעליו הגדולות (תרתי משמע) של המנכ"ל הפורש.
עובדי דיסקונט, הבנק וגם בעלי השליטה הולכים כעת לתקופה לא קצרה של אי-ודאות. טוב יעשה הבעלים אם תהליך מינוי המנכ"ל יהיה קצר ככל שניתן. טוב יותר הם יעשו אם לתפקיד ימונה מנהל מתוך הבנק המכיר את העובדים.
רק למנהל כזה, המכיר מבפנים את הדינמיקה הניהולית של הבנק, יש סיכוי סביר להצליח. ואולם על-פי ניסיון העבר של הבעלים, נראה כי תפקיד המנכ"ל יוצע למנהל חיצוני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם