התפוח שנפל רחוק מהעץ: ראיון בלעדי עם האיש שוויתר על אפל
הוא מכר את חלקו בחברה ששווה היום מאות מיליארדים תמורת 2,300 דולר בלבד - והוא אפילו לא מצטער על זה. ראיון אופטימי עם רון ויין, השותף לשעבר של סטיב ג'ובס, שחי היום מקצבת ביטוח לאומי, מעביר כמה שעות בקזינו ומוכר בולים
ג'ובס, כפי שוויין נזכר, לא ויתר. הוא חיפש אחר מקורות מימון לטיול, שנתפס באותה תקופה כלא פחות מהתקף שיגעון. "למזלו, אטארי ניסתה אז לפתור בעיות טכניות במעגלים מודפסים (PCB - לוח שעליו מונחים רכיבים אלקטרוניים היוצרים מעגל חשמלי, צ.י) שהיא מכרה לחברות באירופה", הוא ממשיך.
"ג'ובס, שהיה טכנאי מדהים, הציע לצאת לאותן מדינות בשליחות החברה - אבל בתמורה הוא דרש לקבל כרטיס בכיוון אחד בלבד, ושאת שווי הכרטיס חזרה ייתנו לו במזומן. מיד לאחר שסיים את המשימה באירופה, הוא נעלם לכמעט 3 חודשים. לאף אחד בחברה, מלבדי, לא היה מושג איפה הוא. ואז הוא נחת יום אחד במשרד, שדוף כפי שלא היה מימיו, והסביר לי שלא היתה מחלה מתחת לפני השמש שהוא לא נדבק בה. מיד הוא הוסיף שזו היתה התקופה הטובה בחייו".
הודו כמשל. 35 שנה לאחר אותו טיול נזכר ויין במסע התרמילאות של ג'ובס כהוכחה לאופיו הבלתי מתפשר של מי שנחשב למנהל החזק בעולם ולאחד האנשים המשפיעים ביותר על האנושות ב-20 השנים האחרונות. משל לנחישות הגדולה, למרדף אחר כוח ולתאבת הצלחה בלתי ניתנת לסיפוק - שהפכו את מעבדת המחשבים שהקים במוסך בביתו לענקית מחשבים בשווי 222 מיליארד דולר, עם עדת מאמינים הכוללת מאות מיליונים שרק מחכים למוצר הבא שלה, ועם טקסי פולחן הכוללים שהייה של לילות שלמים מחוץ לחנויות החברה ברחבי העולם.
ויין היה איתו באותם ימים, הצלע השלישית והלא ממש מוכרת במשולש שכלל את ויין, ג'ובס וסטיב ווזניאק. המשולש, חשוב להדגיש, היה רחוק מלהיות שווה צלעות. ווזניאק וג'ובס היו המוח שמאחורי החברה, מי שמכרו את רכושם - כולל החיפושית של ג'ובס, שעבורה קיבל 1,300 דולר - בדרך למימוש חלומם הגדול לפיתוחו של המחשב האישי הפשוט והנגיש ביותר שידע העולם עד 1976.
ויין, לעומת זאת, היה על תקן המבוגר האחראי - מבוגר ב-16 שנה מווזניאק וב-21 שנה מג'ובס. כה אחראי הוא היה, שהשניים החליטו להעניק לו שי צנוע של 10% מהחברה. ג'ובס ווזניאק החזיקו כל אחד ב-45%, ויחד השלושה היו רשומים כמייסדיה הרשמיים של חברת אפל.
למה הם היו צריכים אותך?
"סטיב רצה אותי על תקן של שובר שוויון: בינו לבין ווזניאק היו לא מעט ויכוחים, על רקע ההבדלים הניכרים בין היכולות הטכניות המדהימות של ווזניאק לבין הגישה העסקית של ג'ובס. באחד המקרים ווזניאק רצה לנצל את המעגל המודפס שהם פיתחו לדגמים אחרים שהוא עבד עליהם, וג'ובס התעקש שהדרך היחידה שזה יעבוד היא שכל מה שהם עושים יהיה מיועד לאפל בלבד".
"היה ויכוח גדול, וג'ובס ביקש שאתערב. בסוף הזמנתי את שניהם לביתי והסברתי לווזניאק שהדרך היחידה שזה יעבוד היא אם הוא ינצל את הפיתוחים באופן בלעדי לאפל, וכך הוא עשה".
לוויין חשוב להדגיש שמעמדו בחברה לא היה על תקן מגשר חברתי בלבד. "ג'ובס הכיר אותי מעבודתנו המשותפת באטארי. הצטרפתי לחברה זמן קצר לאחר שנוסדה והייתי אחראי לעיצוב של לא מעט משחקים. הייתי גם מעצב גרפי וגם מעצב תוכנה, כך שכאשר ג'ובס ביקש שאצטרף לאפל, הוא רצה אותי קודם כל בגלל
ג'ובס, שהיה אז רק בן 21 וללא כל ניסיון עסקי, חשב שוויין יכול לעזור לו להגשים את חלומו הגדול ולסייע לו ולווזניאק לבנות את המותג, שהיה אז בראשית דרכו: לקשר את השניים עם האנשים הנכונים, לכוון כשצריך, לבנות מערך שיווקי ו"לתת רגליים" למה שנהגה במוחם וטרם החל ללכת באופן עצמאי.
אין זה מקרי אם כן שוויין, שהיה הכי פחות מעורב ביצירת המחשב, היה זה שבסופו של דבר חיבר את המפרט הטכני הראשון של החברה ואף עיצב עבורה את הלוגו - לוגו שעבר מאז שינוי קיצוני. "הלוגו שלי התאים אולי למאה ה-19", הוא מודה היום, "ולא היה יכול להיות שימושי בעידן המודרני".
במסמכי הייסוד הרשמיים של החברה מאותה תקופה הוא מופיע כאחד מ-3 הבעלים, מעל ג'ובס ומתחת לווזניאק. 11 ימים לאחר הקמתה הרשמית של אפל, באפריל 1976, ולאחר חודשים ארוכים של עבודה משותפת, הוא החליט למכור את חלקו.
דפי ההיסטוריה מלאים באנשי עסקים וביזמים תמימים שהפסידו מיליונים במחי החלטה שגויה אחת. ריצ'רד ומוריס מקדונלד, שמכרו את רשת ההמבורגרים שלהם מקדונלד'ס ב1961- עבור קצת יותר ממיליון דולר כל אחד, הם רק דוגמה אחת לכך.
ויין, לעומת זאת, אפילו את הסכום הזה לא קיבל. מי שהיה רב בשנים התגלה אז כרך בחוכמה, לפחות בכל הנוגע לחוכמה עסקית: אף שזיהה את הפוטנציאל הגדול הגלום בעסקי המחשבים, הוא מיהר להיפטר מחלקו היחסי בחברה - שהיה שווה היום קצת יותר מ20- מיליארד דולר, אך הוא קיבל עבורו 800 דולר בלבד.
כעבור כמה חודשים נשלח אליו מכתב ובו צ'ק על סך 1,500 דולר נוספים, בכפוף לחתימה על מסמך שמאשר כי אין לו כל דרישה כספית מהחברה. ויין חתם על המסמך ומיהר לפדות את הצ'ק.
למה מיהרת ל כך לצאת מהחברה אחרי שאמרת לג'ובס, כפי שאתה מעיד, שהכסף הגדול נמצא בעולם המחשבים?
"שנתיים לפני שהצטרפתי לאפל היתה לי חברה לעיצוב מכונות הימורים. צריך להבין שכבר הייתי בן ,43 עם ניסיון עסקי שלא נגמר טוב. אף שחלק מהמכונות שפיתחתי זכו לאישור רשות ההימורים של מדינת נוואדה, מהר מאוד הבנתי שאין לי חשק להיות בעל עסק".
"לא היה לי מושג בשיווק, בייצור המוני, במינהל עסקים או בכל מה שנדרש כדי להצליח. לכן שנה וחצי אחרי שהקמתי את החברה פשטתי את הרגל והפסדתי 15 אלף דולר. בשנתיים שלאחר מכן עשיתי הכל כדי להחזיר למשקיעים את הכסף שהשקיעו בחברה, דולר לדולר. עבורי זאת היתה חוויה טראומתית מאוד, והזיכרון עדיין היה טרי מכדי שאכנס להרפתקה נוספת. ידעתי שזה יכול להצליח - אבל ידעתי גם שאם לא אזהר, אני עלול לגמור כאיש הכי עשיר בבית הקברות".
כלומר כל חייך עסקת בעיצוב מכונות הימורים, ודווקא בהימור הגדול של חייך הפסדת?
"זה לא מדויק. לרגע לא היה לי ספק שמדובר בעסק שהולך להצליח בגדול. אבל הצלקת מקריסת העסק הקודם שלי עדיין היתה טרייה, ולא רציתי להיכנס לעוד הרפתקה. ידעתי שבסוף הם יצליחו, אבל זאת היתה רכבת הרים שבדרך היתה יורדת ועולה עוד כמה פעמים, ולא הייתי בשלב שיכולתי להרשות זאת לעצמי".
"לנסות לבנות משהו יחד עם ג'ובס ווזניאק היה כמו לנסות להחזיק נמר בזנב - לא היה לך מושג מה הם הולכים לעשות. בנוסף, נודע לי אז שג'ובס החליט למכור 100 מחשבים לחנות שהיתה ידועה בכך שהיא לא משלמת, ולצורך כך הוא אף לווה 15 אלף דולר בלי להתייעץ איתי. צריך לזכור שהיינו אז חברה, וכל חוב של החברה היה באופן טבעי גם חוב שלי. עבורי, זה היה סיכון שלא הייתי מוכן לקחת באותה תקופה".
גם כאשר שנתיים לאחר מכן ג'ובס הציע לך לחזור לחברה, שהיתה שווה אז כמעט 10 מיליון דולר?
"נכון. כל חיי סירבתי לעבוד עבור חברות גדולות. סגנון העבודה שלי שייך למאה ה:19- אני מעצב ומהנדס בסגנון ששייך לתקופה שבה מהנדסים היו אחראים לפיתוח המוצר מהשלב הראשוני ועד השלב הסופי".
"אם הייתי עובד באפל, כנראה הייתי יושב כל היום במשרד והייתי אחראי לפיתוח של חלק אחד; לא הייתי מכיר אף אחד אחר ולא הייתי יודע מה קורה סביבי. כשאני מפתח מוצר או תוכנה, חשוב לי להיות בקשר עם האנשים שעובדים איתי, להיות מעורב בכל שלב ולראות את המוצר מתפתח מא' ועד ת' - ואת זה לא יכולתי לעשות בחברה".
מה לגבי הכסף הגדול?
"ב45- שנות עבודתי מעולם לא הייתי מובטל במשך יותר מ3- שבועות. תמיד מצאתי עבודות, ועבודות רווחיות. אחרי שעזבתי את אפל עבדתי במשך 16 שנה כמהנדס הראשי של ,Thor Electronic כך שאף פעם לא הייתי זקוק לכסף באופן נואש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם