מחקר חדש: פסיקות בג"ץ עולות למדינה 14 מיליארד שקל
מיוחד למעריב עסקים: מכון ירושלים לחקר שווקים חושף את העלות הכלכלית של החלטות בג"ץ וקובע: "יישום מלא של ההחלטות היה עולה למדינה 29 מיליארד שקל". "כדי לעמוד בעלויות מקיימת המדינה במקרים רבים רק חלק מההחלטות"
לטענת כותבי המחקר, יישום מלא של החלטות בית המשפט היה מוביל לעלויות אדירות של 29 מיליארד שקל. בחודש דצמבר האחרון הפתיע שר האוצר יובל שטייניץ, בביקורת חריפה שמתח על בית המשפט העליון בעניין זה. על רקע החלטת בג"ץ שלא לאשר הקמת כלא פרטי, כינה שטייניץ את התנהלות בג"ץ כ"גובלת בהפקרות כלכלית". הדברים עוררו סערה, אך הולידו דיון נוסף בגבולות הביקורת המשפטית.
במכון ירושלים ניסו לכמת את עלות ההחלטה לאסור על הפעלת בית הכלא הפרטי, והגיעו לסכום של כ9- מיליארד שקל. הסכום מורכב מהפיצויים ליזם בגובה 279 מיליון שקל, עלויות היועצים לממשלה, עלות התאמת המבנה לסטנדרטים הציבוריים ובעיקר מהפסד החיסכון בהפעלת בית הכלא במתכונת פרטית - כ350- מיליון שקל בשנה למשך 25 שנה לפי הערכת החשב הכללי דאז ירון זליכה.
דוגמה נוספת להתערבות מוגזמת, לפי כותבי המחקר, הוא כביש .6 במקרה זה דן בג"ץ בעתירות של ארגוני סביבה, שגרמו לעיכובים בתכנון ובבנייה ולביטולים יקרים של מכרזים. להערכת כותבי המחקר, המשק הפסיד כ1.122-
כביש אחר שמעורר מחלוקות הוא כביש .443 לאחרונה פסק בג"ץ כי הכביש, שהיה חסום לתנועת פלסטינים מאז שנת ,2000 ייפתח לתנועת כל כלי הרכב. במכון המחקר מציינים, כי משרד התחבורה הזהיר מכך שפתיחת הכביש עלולה להוביל לכך ש20%- מהנוסעים הישראלים בו יבחרו לעבור להשתמש בכביש מספר 1 (כביש ירושלים-תל אביב).
הדבר עלול להוביל לקריסת כביש ,1 לנוכח מעבר של 8,000 מכוניות נוספות שיבחרו לנסוע בו בכדי לא לחשוף את עצמם לסיכון ביטחוני. את העלות של אובדן שעות העבודה בעקבות הגודש מעריכים במכון המחקר בכ354- מיליון שקל.
המקרה האחרון בו עוסק המחקר בהרחבה הוא מיגון מוסדות החינוךבשדרות ובישובי עוטף עזה, עליו הורה בית המשפט במאי .2007 לפי פסיקת בג"ץ, על המדינה למגן במיגון מלא את כל כיתות בתי הספר בשדרות וביתר הישובים הרלוונטיים.
ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, מתח ביקורת על הפסיקה ואמר: "לא בית המשפט יחליט איפה נמגן וכמה נמגן. זאת החלטה של הממשלה ואם הממשלה טועה - שיחליפו אותה".
מתשובתה הרשמית של הממשלה לבג"ץ עלה כי העלות הכוללת של הפסיקה עלולה היתה להגיע למיליארד שקל. בסופו של דבר, מעריכים במכון ירושלים לחקר שווקים, כי העלות העודפת של המיגון נאמדה ב472- מיליון שקל.
לנוכח המשמעויות הכלכליות של ההחלטות, טוען כותב המחקר בועז ארד, פעמים רבות בוחרת המדינה לפרש את הפסיקות בפרשנות מצמצמת, כדי לעמוד בעלויות היישום העצומות. "במקרה של מיגון בתי הספר ביישובי עוטף עזה, העדיפה המדינה להרוס חלק מבתי הספר בכדי לא לשאת בעלויות המיגון שלהם", אומר ארד.
"נייר העמדה נועד לשקף את המחיר של האקטיביזם המשפטי לציבור, על מנת לנקוט עמדות מושכלות בוויכוח על קו הגבול שבין הרשות המבצעת לשופטת", מסביר ארד.
פרופ' אוריאל פרוקצ'ה מבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, אמר כי "ישנה שאלה האם צריך לגלגל את העלויות של המקרים הללו לפתחו של בית המשפט". לדבריו, "במקרה של בית הכלא הפרטי, לדוגמה, הממשלה החליטה להמשיך בפרויקט גם בשעה שעתידו נידון בבית המשפט שאף התריע בפני המדינה כי מוטב ותקפיא אותו לעת עתה".
במקרה של כביש ,443 טוען פרוקצ'ה, לא ניתן להיתלות בממד הכלכלי ולזנוח את הממד המשפטי-מוסרי. "בסופו של דבר, לכוח כובש אסור לסלול כביש אלא אם הוא לרווחת התושבים", הוא מסביר. "מדובר בכלל בסיסי במשפט הבינלאומי וחוסר נוחות, הנובעת מעלות זו או אחרת עקב הצורך לעמוד באמות מידה אלו, היא מחויבת המציאות".
"במקרים אחרים", מוסיף פרוקצ'ה, "כמו במקרה של מיגון ישובי עוטף עזה, מדובר היה לדעתי בהכרעה שמוטב היה והיתה נותרת בידי הדרג הפוליטי. זה נכון שהאספקט הכלכלי לא תמיד נהיר לבית המשפט ומוטב היה אילו שופטי ישראל היו משתלמים בו, אך תרגיל כגון זה איננו ראוי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם