מה קורה מאחורי הקלעים של עיסקאות האשראי הגדולות במשק?
הקרב בין הפועלים לבני שטיינמץ, סביב הלוואת ענק שהטייקון מסרב להחזיר, חושף איך באמת מתנהלים הבנקים. בלי ערבות, בלי ביטחונות, בלי שיעבודים ובלי אחריות: הטייקונים מוציאים מהבנקים מאות מיליונים - ורצים לעיסקה הממונפת הבאה. כשהעיסקה מסתבכת והטייקון לא רוצה לשלם - הבנקים תלויים אך ורק ברצונו הטוב
גורל האשראי שנתן הפועלים לסקורפיו עדיין לא ברור, המאבק בין הצדדים לא הוכרע וסביר להניח שהתפתחויות נוספות יתרחשו רק לקראת סוף החודש. למרות שעסקיו הפרטיים של שטיינמץ פורחים, ולאחרונה הוא אף מכר מכרות עפרת ברזל בגינאה תמורת 2.5 מיליארד דולר במזומן, הוא מסרב לערוב לחובות סקורפיו.
תוצאות הקרב בין שטיינמץ לפועלים יקבעו אמות מידה עסקיות חדשות בנוגע לשאלות כמו נהלי מתן האשראי בבנקים, כמה שווה מילה של טייקון, ועד כמה באמת הסכם האשראי מגן על הבנק בפני חדלות הפרעון של איש העסקים.
הקרב לא נוגע רק לבנק הפועלים, אלא גם למערכת הבנקאית כולה ושופך אור על ההתנהלות מאחורי הקלעים עם הטייקונים. הקלות הבלתי נסבלת של מתן מאות מיליוני שקלים ולעיתים אף מיליארדים לטייקונים, רק כדי שיוכלו להשלים עיסקאות ממונפות, עומדת בסתירה למסכת הייסורים שאותה נדרש לעבור הלקוח הפרטי המעוניין במשכנתה, אשראי או סגירת האוברדראפט.
אותו לקוח מתבקש לעיתים לגייס ערבים ולהציג תלושי משכורת, ולעיתים אף יותר מכך. אם חלילה הוא לא יעמוד בהחזר, עד מהרה יגיעו אליו המכתבים מעורכי הדין של הבנק, שבצידם קנסות ופיגורים.
הסיפור שהתרחש לפני עשור בין הבנקים לאיש העסקים גד זאבי מדגים את הצד השני של הסיפור - איך שופכים הבנקים מיליארדי שקלים בלי לקבל ביטחונות ממשיים. זאבי ביקש אז לרכוש כ18%- ממניות בזק. הבנקים בראשות הבנק הבינלאומי, בנק לאומי, הפועלים, בנק דיסקונט, בנק המזרחי ובנק אגוד סיפקו לו מימון בהיקף ענק של 780 מיליון דולר.
האשראי ניתן ללא ביטחונות בפועל, בעיסקה המכונה "נון ריקורס"
הבנקים דרשו תוספת לביטחונות ומכיוון שאלה לא ניתנו, הם נאלצו לקבל לידיהם את מניות חברת התקשורת. רק בשנה שעברה הם הצליחו למכור את יתרת המניות, ולהיחלץ בשלום מההרפתקאה הפיננסית חסרת התקדים.
אחד מהבנקאים הבכירים הסביר את המקרה הזה ואת דומיו במה שהוא מכנה "התחרות הפרועה בשוק האשראי". הבנקאי הבכיר הודה כי מתן אשראי לטייקונים הוא שונה בתכלית מהאשראי ללקוחות הפרטיים. לדבריו, "במתן אשראי לא בודקים תמיד עד הסוף את הביטחונות, בקרת הסיכונים לא נעשית כראוי ומרווחי הריבית שבהם ניתן הכסף הם נמוכים".
בחזרה לפרשת שטיינמץ אפשר לומר כי לו היה מבקש את האשראי עבור סקורפיו מבנק לאומי ייתכן שכל אי הנעימות היתה נמנעת. מנכ"ל הבנק, גליה מאור, ניחנה בחוש ריח מפותח בכל הנוגע לאמינות אנשי העסקים במשק הישראלי.
בראשית ,2009 בעיצומו של המשבר הכלכלי, נפגש איש העסקים אילן בן-דב, שלימים רכש את השליטה בפרטנר, עם מאור. באותם ימים פורסמו ידיעות אודות המצב הקשה של החברות של בן-דב. איש העסקים התחייב בפני מאור שאין לה מה לדאוג, וכי בכוונתו לפרוע את כל חובותיו. אמר, וגם עשה. האמון שנתנה מאור בבן-דב השתלם. שנה מאוחר יותר הוא רכש את השליטה בפרטנר, לאומי סיפק את המימון ואם לא די בכך גם רכש 4.99% ממניות פרטנר.
מאור, כמנהלת ותיקה במערכת הבנקאית, יודעת כי אחד הדברים החשובים בהחלטה על מתן אשראי הוא למי ניתן האשראי. האם אפשר לסמוך על איש העסקים? מה המוניטין שלו? האם בשעת צרה הוא יכניס את היד לכיס ולא יהסס לעמוד מאחורי התחייבויותיו? התשובות לשאלות הללו מבוססות לא אחת על חוש הריח, ולא על מדע מדויק.
לפני החלטה לתת אשראי בקנה מידה גדול נוהגת מאור לזמן ללשכתה את איש העסקים, לשיחה בארבע עיניים. רק אם בסוף הפגישה יתברר מעל לכל ספק כי מאור יכולה לישון בשקט, עיסקת האשראי תאושר. לבד מבן-דב, מאור יודעת שהיא יכולה לסמוך על אנשי העסקים צדיק בינו, רון לובש, גיל אגמון, עידן עופר ומיכאל שטראוס. במקרה של עופר ושטראוס, יותר ממה שהם מעוניינים באשראי, לאומי מעוניין בפקדונותיהם.
אבל גם לאומי ידע נפילות בתחום האשראי, לעיתים גם בגלל אנשי עסקים שקשה היה להניח שכך ינהגו. ב,2002- כשחברת הכבלים תבל נקלעה לקשיים, ציפה לאומי שאי.די.בי (שהיתה אז בידי משפחת רקנאטי) תתייצב מאחוריה. פורמלית אי.די.בי לא היתה חייבת לעשות זאת, שכן האשראי היה "נון ריקורס".
מנהל העסקים של אי.די.בי דאז, ליאון רקנאטי, הודיע בשלב מסוים ללאומי שאין באפשרותו להזרים כספים נוספים לתבל. בלאומי רתחו מזעם. מנהל האשראי בזמנו, אהוד שפירא, אמר אז בשיחות סגורות כי רקנאטי יכול לשכוח בעתיד מהאפשרות לעבוד עם לאומי, למרות שפורמלית הוא לא יכול היה לעשות דבר.
בחזרה לפרשת שטיינמץ-סקורפיו. העובדה ששטיינמץ מסרב להתחייב בפני הפועלים להעמיד ערבויות אישיות או ביטחונות, בגין אשראי של 355 מיליון שקל, הפתיעה את הבנק, שם סברו כי לא כך ינהג איש עסקים מכובד.
בבנק שמנהל ציון קינן אומרים כי שטיינמץ נתן להם להבין שהוא יחזק את הביטחונות בעת הצורך ויזרים הון לחברה. זה לא קרה, והפועלים הודיע על כוונתו לתבוע אישית את שטיינמץ. האם לתביעה כזאת יש סיכוי להצליח? ספק רב.
שטיינמץ יוכיח כי בשביל מקרים כאלה בדיוק קיים המושג חברה בע"מ (בערבון מוגבל,( ואין בדעתו לספק לבנק את מה שלא נכתב במפורש בהסכם האשראי. ייתכן שאלה הן נורמות ההתנהגות ששטיינמץ מכיר במערכת הבנקאות העולמית, כאיש עסקים בינלאומי.
התנהגות שטיינמץ בפרשת סקורפיו לא אמורה להפתיע את הפועלים. ב2001- רכשה קרן ההשקעות שמרוק,שבניהול סטנלי גולד, 50% ממניות חברת פלאפון תמורת 630 מיליון דולר. הפועלים העניק 375 מיליון דולר למימון העיסקה, בעוד קרן שמרוק הזרימה 15 מיליון דולר בלבד. מצבה של פלאפון הדרדר, וגולד סירב לספק לבנק ביטחונות נוספים. בקושי רב איתרו בבנק הפועלים קונה לחבילת המניות, אך גולד וקרן ההשקעות שלו הפכו ללא רצויים בבנק.
חוויה פיננסית לא נעימה דומה גרם גולד לבנק דיסקונט, שמימן עבורו את רכישת השליטה בחברה הנקראת כיום גילת לווינים. אלא שגם עיסקה זו הסתבכה, גולד סירב להמציא ביטחונות נוספים ובסופו של דבר דיסקונט נאלץ לסיים את ההרפתקה בהפסד של עשרות מיליוני שקלים.
לא ברור כיצד למרות ניסיונו הרב בנק הפועלים לא קרא את המפה, והיה מוכן לספק אשראי לשטיינמץ, שידוע כאיש עסקים שפועל אך ורק לפי הספר. על פי ההערכות, הסתבכויות של בנקים כמו עם שטיינמץ, גולד או זאבי עלולות לחזור על עצמן גם עם אנשי עסקים אחרים.
נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, הגיע כבר מזמן למסקנה כי מבחינתו עדיף תמיד שהאשראי לא יהיה מסוג "נון ריקורס". למקורביו הוא נוהג לומר כי "אם ממילא בכל תנאי אחזיר את האשראי, אפילו אם מדובר באחת מחברות הבת של הקבוצה, אז מדוע שאגביל את הבנק? בדרך זו אפחית את הסיכון לבנק ואצליח להוזיל את העלויות".
גם צדיק בינו, בעל השליטה בבינלאומי ובפז מחזיק בגישה דומה. לבינו הוצע בחודשים האחרונים להשתתף ברכישת השליטה בבזק או בפרטנר. הבנקים הסבירו לו שהוא יכול לקבל אשראי "נון ריקורס" ולממן כך את העיסקאות - אך הוא סירב.
מבחינתו אין "חיה" פיננסית כזאת, שכן בעת צרה הוא יחויב לפרוע את האשראי ולא משנה איך הוא נקרא. מכיוון שכך הוא לא היה מוכן לקחת את הסיכון ולבצע עיסקה ממונפת. קציני האשראי בבנקים היו יכולים לישון בשקט לו כל לקוחותיהם היו נוחי דנקנר, צדיק בינו או מיכאל שטראוס. הבעיה היא שמרביתם אינם כאלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם