הלכה הסיאסטה: התרבות הלא כלכלית של מדינות ה-PIGS
מגזר ציבורי חזק מדי, תרבות סיאסטה נינוחה והפסקות צהריים שלא נגמרות - בעולם תלו את האשם במשבר ביוון, בספרד ובפורטוגל בתרבות המקומית. אבל זה רק חלק מהסיפור
"באירוע השתתפו מנהלי המשרדים הכלכליים, הבנקאים וחברות ההשקעה, ואנחנו הסברנו להם איך הקרן פועלת ומקדמת את תעשיית ההיי-טק המפורסמת של ישראל", מספר דיסטל, "הם הקשיבו בעניין רב, אבל בסוף היום, כששאלנו אותם מה דעתם, הם השיבו: 'זה נחמד מאוד, אבל זה לא יעבוד כאן. אנשי המגזר הפרטי לעולם לא יאמינו שהממשלה תיתן להם כסף סתם כך כדי להשקיע, ופקידי הממשלה שלנו לעולם לא יתנו כסף ליזמים מפני שהם בטוחים שלעולם לא יקבלו את כספם בחזרה'".
הסיפור של דיסטל מלמד אולי יותר מכל על מערכת היחסים בין המגזר העסקי למגזר הציבורי ועל חוסר האמון ביניהם, שלא מאפשר לקדם את הכלכלה. למרות זאת, דיסטל אוהב את היוונים. יש לו הרבה חברים ביוון, והוא חושב שהתיאורים הלא מחמיאים שנפוצו השבוע בתקשורת על הרגלי העבודה הנינוחים שלהם, קצת מוגזמים.
השבוע נראתה יוון כפושטת רגל. הדודים העשירים מהאיחוד האירופי היו אובדי עצות, והמשבר שמזעזע את שוקי העולם כולו מאיים למוטט את גוש היורו. וכאילו שזה לא מספיק, הגיעו השמועות באשר לקריסה אפשרית של ספרד והפילו את השווקים. אבל מאחורי התמונות והקולות שמגיעים מיוון ומספרד עומדים הסיפורים הקטנים, שמסבירים אולי יותר מכל את המצב באירופה.
"תרבות הסיאסטה ושעות העבודה הגמישות מתקיימת אולי באיים ובאזורים החקלאיים", הוא מנסה לסנגר על היוונים, "באתונה אנשים לא חוזרים הביתה בצהריים. ממילא רוב העובדים בעיר מגיעים מהפרברים, ואי אפשר לקפוץ לשעה הביתה". עם זאת, כמי שמכיר מקרוב את הכלכלה וההתנהלות היוונית, דיסטל לא הופתע מהמשבר שפרץ. "יוון היתה אחת הנהנות הגדולות מתקציבי הפיתוח שהוזרמו למדינות אירופה העניות יחסית עם כניסתן לאיחוד האירופי", הוא מסביר.
"היוונים בנו מערכת כבישים חדשה, נמל תעופה מודרני ואת המטרו של אתונה, ונהנו גם מתנופת הפיתוח לקראת האולימפיאדה שנערכה ב-2004", אומר דיסטל, "אבל לא נבנו שם מפעלי תעשייה שיכולים לקדם את הכלכלה. הם נשארו עם התיירות, הספנות, הנדל"ן והחקלאות. כשאתה שואל בוגר אוניברסיטה יווני היכן הוא שואף לעבוד, הוא יענה שהוא מעוניין לעבוד בממשלה או בעירייה, או לכל היותר כנציג של חברה זרה גדולה. אין להם מודלים לחיקוי כמו ליזמי ההיי טק אצלנו. זה היה עניין של זמן עד שיפרוץ המשבר".
השכר הגבוה במגזר הציבורי, תנאי הקביעות והקושי לפטר הם היום הכבלים הגדולים, שמצמצמים מאוד את סיכויי הצמיחה של המגזר הפרטי
המשבר הנוכחי הפך את החשש מהתפרקות גוש היורו למוחשי מתמיד. מלכתחילה סברו מבקרים רבים שלא ניתן יהיה להחזיק לאורך זמן במטבע אחד, שישמש מדינות בעלות כלכלות כה שונות ומערכות פוליטיות נפרדות. הפשרה שנאלצו ראשי האיחוד לקבל על עצמם בניסיון לצרף מספר גדול של מדינות (16 מדינות חברות היום בגוש) היתה מרחיקת לכת.
בכניסה למועדון נקבעו אמנם כללים קשוחים ומדדים שעל החברות לעמוד בהם כדי להתקבל לגוש, אבל לראשי האיחוד אין אמצעים אפקטיביים להתמודד עם חריגות של מדינות החברות בו. כעת מתברר שהמטבע המשותף, המציג חזות של אירופה חזקה ומאוחדת מגרמניה ועד יוון, הולך ונעלם: יש יורו יווני, יורו איטלקי ויורו גרמני. היורו היווני אינו אלא דרכמה שחוקה, היורו הגרמני הוא בעצם המארק הישן והחזק, והיורו האירופי חזק כמו אימת השווקים מפני קריסה אירופית.
אם האיחוד האירופי לא יידע להתמודד עם מבחן החוסן הראשון של שיקום יוון, לא תהיה לו תקומה. תחת לחץ מיהרו ראשי האיגוד להזרים לכלכלה היוונית השוקעת עוד 130 מיליארד יורו בהלוואות, אבל היוונים לא זקוקים להלוואות: עם חוב לאומי של כ-350 מיליארד יורו עוד לפני שלקחו הלוואות חדשות, עם גירעון תקציבי המתקרב ל-13% מהתוצר, עם מגזר פרטי מקרטע ונטול מנועי צמיחה - אין ליוון כל סיכוי לעמוד בהחזרים.
איגרות החוב של המדינה, שהחלו להיסחר בתשואת "אג"ח זבל" של יותר מ-7%, משקפות את ההערכות הכלליות שיוון עומדת להכריז על "תספורת כללית" - כלומר בעלי החוב שלה יידרשו לוותר על חלק נכבד מהכספים המגיעים להם.
זעם המפגינים שהשתוללו השבוע בחוצות אתונה וערים גדולות אחרות ביוון הופנה אמנם כלפי הממשלה, אבל גם ראשי האיחוד האירופי היו יעד לזעם ההמון: הזרמות האשראי של האיחוד ושל קרן המטבע הותנו בצעדי הקיצוץ החריפים שנגדם מוחה הציבור היווני.
מאבקם של היוונים להצטרף לאיחוד האירופי ארך כשני עשורים והושלם רק ב-2002, עם המרת הדרכמה המעורערת במטבע האירופי החזק. ההצטרפות לגוש היורו לוותה במהלכים בעייתיים: על פי כל הסימנים, ממשלת יוון זייפה את נתוני החוב הלאומי כדי לעמוד בדרישות האיחוד.
בשנות ה-90 הקפיצה ההצטרפות ליורו את הכלכלה, ויוון הפכה ממדינת עולם שלישי נינוחה למדינה כמעט אירופית. אבל הנס הכלכלי הזה נשען על קביים: כ-3% מההכנסות של יוון הן תמיכה שקיבלה מהגוש האירופי.
המפולת הנמשכת בשווקים מעידה כי ראשי האיחוד האירופי עדיין לא הצליחו לשקם את אמון המשקיעים. ההודעות החגיגיות על תוכנית האשראי ליוון חסרות עדיין פרטים רבים, וגם בסוף השבוע עדיין לא ידוע לוח הזמנים להזרמת ההון.
לעומת זאת, ברור שיוון תתקשה מאוד לעמוד בתנאי האשראי. למדינה מסורת ארוכה של חוסר יציבות פוליטית וקשיי תפקוד של השלטון המרכזי. המהומות הקשות לא מבשרות טובות, והמועד שבו עלולה המדינה להכריז על שמיטת חובות הולך ומתקרב. אולם ראשי האיחוד האירופי עדיין לא נערכו לאפשרות שיוון תכריז רשמית על קריסה - ועובדה זו מדאיגה את השווקים אף יותר.
החשדנות והמחסור במידע הם הקו המשותף בין המפולת בשווקים ב-2010 לבין המשבר האחרון. אירופה וגוש היורו עמוסים בחובות. מדינות רבות סובלות מגירעונות מסוכנים ומחובות מעיקים, המצריכים מהלכים כלכליים לא פשוטים. ספרד מסומנת כמדינה הבאה בתור. החשש התעורר בעקבות הפחתת דירוג איגרות החוב של המדינה על ידי חברת סטנדרד אנד פורס בסוף אפריל.
באמצע השבוע הזדעזעו השווקים בעקבות שמועות שספרד עומדת לבקש מהאיחוד האירופי סיוע דחוף לשיקום כלכלתה. השמועה הוכחשה וככל הנראה אינה נכונה, אבל אפשר להבין מדוע התייחסו אליה ברצינות מסוימת: לספרד כלכלה ידועת חולי - אבטלה גבוהה של כ-20%, גירעון תקציבי המגיע ליותר מ-10% מהתוצר ופריון עבודה נמוך ביחס למדינות התעשייתיות.
אנשי עסקים המבקרים בספרד אינם יכולים שלא להבחין במנהגי ארוחת הצהריים של העובדים, שזמניה אינם מוגדרים. "זו תופעה נפוצה", מסבירה הנספחת המסחרית של משרד התמ"ת במדריד, יפעת אלון-פרל, "אבל לעתים קרובות הפסקת הצהריים היא זמן המנוצל לעבודה, מחוץ למשרד וללא טלפון סלולרי, ומתקיימות במהלכה שיחות מועילות מאוד".
למרות זאת, מצבה הכללי של ספרד טוב בהרבה ממצבה של יוון, והנתונים לא מצביעים לפי שעה על קריסה כלכלית בטווח הקרוב. ספרד היא מדינה תעשייתית מפותחת ומתקדמת, ורמת החוב הלאומי ביחס לתוצר שלה סבירה ודומה לזו של ישראל.
אבל יש בסיס לחשדנות גם כלפי הנתונים הרשמיים. שיעור אבטלה גבוה כל כך במדינות אחרות היה מוציא אלפים לרחובות. אולם הספרדים, שעומדים אמנם על סף חילופי שלטון בבחירות הקרובות, לא נראים מוטרדים כל כך.
ייתכן מאוד שהנתונים הרשמיים אינם משקפים את המציאות, כפי שמסבירה הנספחת אלון-פרל: "נתוני האבטלה גבוהים מאוד, אבל הם לא מורגשים כל כך ברחובות הערים. צריך להבין שבספרד חלק גדול מהנתונים אינם מדווחים, ולכן קשה לאמוד את המצב המדויק".
ייתכן שהסיבה לרגיעה ולהיעדר המחאה האזרחית היא המבנה החברתי-פוליטי של ספרד. הפיתוח התעשייתי במדינה משך גל גדול של מהגרים, בעיקר מאפריקה, המהווים כוח עבודה זול בענפי החקלאות והבנייה. עיקר האבטלה, אשר באזורים העניים של אנדלוסיה מגיעה ל-50%, היא בקרב אוכלוסיית המהגרים, שאינה חלק מהחברה המרכזית ומהמעמד הבינוני בספרד. שיעור האבטלה במקומות המתועשים באזור הבירה מדריד וחבל קטלוניה במזרח נמוך בהרבה.
בסיכומו של דבר, ד"ר אלברטו ספטרובסקי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי "למרות שהשלטון הסוציאליסטי יתחלף קרוב לוודאי נוכח אי שביעות הרצון של האזרחים מהמצב, הדמוקרטיה במדינה מבוססת ואין חשש לאי-יציבות פוליטית בעקבות המשבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם