בצל ענן האפר הוולקני: זה הזמן לחשוב על ניהול סיכונים
כנראה שאף חברה עולמית, גם אם היא מחזיקה בנהלים לשעת חירום, לא צפתה את התפרצות הר הגעש באיסלנד ואת תוצאותיו. אך יותר משחשוב לצפות אירוע כזה, כדאי לדעת מה עושים כשהוא קורה
התפרצות הר הגעש היא דוגמה קלאסית לאירוע בעל סבירות נמוכה להתרחשות, שנחשב בעבר כעניין חסר משמעות כמעט מבחינת עסקים רבים, אך נכון להיום ובתנאי הכלכלה העולמיים, קיבל משמעות גדולה יותר.
לפיכך, ענן אבק וולקני שנע מעל אירופה לא נכלל, ככל הנראה, באף תרחיש ניהול סיכונים של חברות רבות. כתוצאה מכך, חברות מתחומים שונים, מסוכנויות נסיעות ועד יצואני פרחים מקניה, נאלצו לגבש באופן מיידי דרכי התמודדות על רקע סגירתו של חלקים נכבדים מהמרחב האווירי באירופה.
במובנים מסוימים, המצב התברר כבעיה חמורה פחות מזו שחששו ממנה בתחילה, וחלק מהחברות אף גילו צד חיובי בענן האפר. למשל, עובדים רבים, שנתקעו במקומות שונים באירופה, ניצלו את הזמן ונהנו מסוף שבוע בלתי צפוי. היתה זו גם ההזדמנות להעמיק את הקשר עם אותם אנשים שאיתם הם מתקשרים באופן וירטואלי בדרך כלל, ובמקביל תקשרו באופן וירטואלי עם העמיתים לעבודה במשרד, איתם הם באים לרוב במגע ישיר. או בקיצור: לא סיפור גדול.
חלק מהחברות הגיבו בזריזות מרשימה. חברת השליחויות העולמית UPS לדוגמה, הטיסה במהירות את המטענים מאסיה לאירופה דרך איסטנבול, ומשם במשאיות ליעד הרצוי.
לדברי ארוון מישל קרג'ן, מבית הספר לעסקים Wharton, ענן האפר הוא אחד משורה של אסונות שאירועו לאחרונה - אסונות טבע, פיגועי טרור, משברים כלכליים, מגפות - שהפתיעו חברות גלובליות.
בספרו החדש של קרג'ן, "הכלכלן האי רציונלי", הוא ושותפו לכתיבת הספר פול סלוביץ', טוענים כי העסקים (בדומה לממשלות ולאנשים פרטיים) צריכים לפתח גישה חדשה לניהול הסיכונים ולהליך קבלת ההחלטות בתגובה לאירועים מסוג זה.
הגישה המקובלת בנוגע לניהול סיכונים טוענת, כי אלו הם בעיקר מקומיים ושגרתיים - וכי אפשר להגדיר רשימה של כל האירועים השליליים שעלולים להתרחש, וכן את הסבירות ההתרחשות שלהם על בסיס ניסיון העבר -
עם הסבירות הניתנת על ידי חברות לאירוע בסדר גודל ענקי היא נמוכה, ההפסד הצפוי שהחברה רואה עשוי להיות חסר משמעות בעיניה. מצב זה עלול להוביל לתחושת ביטחון כוזבת, מה שמוביל מנהלים להניח כי במצב מסוג זה ניתן לפעול עם משאבים הדומים למשאבים הרגילים.
לדברי קרג'ן, גישה זו מובילה לחוסר יכולת להגיב לאסונות בלתי צפויים. החברות גם לא מוכנות לכך שלאירועים מסוג זה יש נטייה להשפיע על מספר חברות במקביל. אם עובד של חברה מסוימת נתקע במקום מסוים, אפשר לקנות לו כרטיס בחברה אחרת. אם כל החברות תקועות - זה לא יצליח.
טבעם של אירועים מסוג זה הוא שהם כמעט בלתי אפשריים לציפייה. אם כך, כיצד יכולות חברות להתכונן אליהם? זהו נושא שצריך להיות נידון בישיבת ההנהלה באופן שגרתי, ולא להישאר תחת אחריותו של מנהל הסיכונים הראשי (זאת בהנחה שיש לחברה תפקיד שכזה), טוען קרג'ן.
לדבריו, באופן אידיאלי, חברה צריכה לבסס לעצמה צוות אסטרטגי לאירועי אסון, המדווח למועצת המנהלים, ושתפקידו הוא ליצור רשת של שותפים (ספקים, לקוחות וכדומה) ולהתכונן לאיומים האפשריים ולדרכי התגובה הרצויות.
הכוונה היא לא לנסות לחזות אירועים בלתי צפויים, אלא יצירה של מנגנונים ויחסים שיעזרו לחברה ולשותפיה להגיב בזריזות אם האסון אכן מכה. פעילות מסוג שכזה, כשהיא מבוצעת כראוי, עוזרת למשתתפים לפתח יכולות תכנון מהיר ומציאת פתרון יצירתי לבעיות בלתי צפויות. נוסף לכך, היא גם גם בונה אמון בין הגורמים שיקבלו החלטות מכריעות בזמן אמת לבין אלו שיבצעו את אותן.
קרג'ן מספר כי כשהוא עובד עם חברות, הוא מתחיל לרוב בשאלה "מתי ביצעת לאחרונה חזרה על תהליך תגובה לאסון בלתי צפוי?". באופן שכיח מדי, התשובה היא כי החברות לא עשו זאת זמן האחרון.
אולי ההתפרצות הוולקנית האחרונה תשמש כקריאת השכמה לחברות, שצריכות להפוך את ניהול הסיכונים שלהן למודרני יותר. גם קרג'ן צריך אולי ליישם את השיטות של עצמו, לאחר שנתקע בשדה התעופה של מדריד בגלל ענן האפר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם