כל הזכויות לצה"ל: כך עובר הידע הצבאי לאזרחות
מכשירי טלוויזיה, מחט מיוחדת להסרת גידולים סרטניים, גלולה שמצלמת את פנים מערכת העיכול, תוכנות ניהול - ובעיקר בכירי תעשיית ההיי-טק: כל אלה צמחו בתוך מערכת הביטחון הישראלית. האם אפשר לתרגם את היכולות הצבאיות שלנו לכסף?
"פיתחנו תוכנה שנועדה לתזמן תהליכים בארגונים", מספר אל"מ עופר לוינגר, ראש יחידת לשם - בית התוכנה המרכזי של צה"ל. "התוכנה מיועדת לנהל תהליכים קבועים בארגון, כמו מועדי הגשת דוחות, שעת כיבוי מחשבים וכו'. בשנות ה-80 החליט משרד הביטחון למכור את התוכנה גם לארגונים אזרחיים, וחברת המימד החדיש רכשה אותה. הם פיתחו אותה, במשך למעלה מעשור, ולאחר שהתאזרחה הומר השם הצבאי הבלתי נתפס S2monjs3 בשם מסחר קליט יותר - 'קונטרול אם'".
"צה"ל לא קיבל כסף בתמורה. הרווח שלו מהעיסקה היה זכות לקבל ללא תמורה את התוכנה המוגמרת שפיתחה המימד החדיש, על גירסאותיה". "זה היה מודל נכון שאיפשר לצבא וליזמים לפתח את התוכנה ולתרום למשק", אומר היום רוני ענב, שהקים את המימד החדיש עם יוסי הולנדר.
עד היום התוכנה הישראלית היא אחד המוצרים המרכזיים של החברה הבינלאומית. למרבה הצער, האיזרוח של התוכנה מבית היוצר של ממר"ם אינו אופייני. ההשקעה העצומה של המדינה בפיתוח טכנולוגיות צבאיות, אינה מניבה מוצרים אזרחיים רבים. התרומה העיקרית של התעשייה הביטחונית למשק האזרחי היא עקיפה: ההכשרה ביחידות הטכנולוגיה מספקת לענף ההיי-טק מהנדסים מוכשרים ומנוסים, שנהנו מתקציבי פיתוח דמיוניים במערכות הביטחוניות וזכו להכשרה שלא היו יכולים לקבל במקום אחר.
התרומה העיקרית של התעשייה הביטחונית למשק היא בתחום היצוא: מרבית המוצרים מיוצאים לחו"ל, והיצוא הביטחוני מהווה כ-15% מסך כל היצוא של ישראל.
כמעט מראשית דרכה חיפשה התעשייה הבטחונית דרכים ליישם גם בשוק האזרחי את הידע ההנדסי והמחקרי העצום שפיתחה. מאמצי האיזרוח של הטכנולוגיות הצבאיות גברו בשנות ה-90, כאשר קריסת ברית המועצות גרמה לרבים להאמין שמרוץ החימוש העולמי ידעך והתעשיות הצבאיות ייאלצו להצטמצם. גם במזרח התיכון התעוררו תקוות לשלום, בעקבות הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית. השלום העולמי לא פרץ, והתעשיות הביטחוניות שלנו מעולם לא היו עסוקות יותר. אבל חלום האקזיט האזרחי מעולם לא נמוג.
הניסיונות היו רבים ורובם כאובים: אלביט ניסתה להשתמש בטכנולוגיות אלקטרוניות שבהן שלטה לצורך הקמת קו ייצור של טלוויזיות. המכשירים היו מצוינים, אבל לאלביט לא היה כל יתרון על פני המתחרים, שהתמחו בשוק מוצרי הצריכה האלקטרוניים ועלו עליה ביכולות השיווקיות והתעשייתיות. תעשיות הרכב ניסו שוב ושוב להציע לשוק האזרחי רכבי שטח אקזוטיים שפותחו במקור עבור הצבא, אך גם הם כשלו מול המתחרים, שהתמקדו בשוק האזרחי. גם הניסיונות להסב ידע טכנולוגי שפותח לצרכים צבאיים כמעט שלא צלחו.
תרומתה העיקרית של התעשייה הביטחונית למשק האזרחי היא בעיקר בתחום הכשרת המוחות הטכנולוגיים: יוצאי יחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל מאיישים עמדות מפתח רבות בחברות ההיי-טק הגדולות והחשובות במשק. חלק מהחברות המפוארות האלה - כמו חברת אבטחת התוכנה צ'ק פוינט (שהוקמה על ידי גיל שוויד, יוצא יחידת 8200), חברת המידע הדיגיטלי נייס, המימד החדיש וקבוצת רד בינת - נוסדו על ידי יוצאי יחידות הטכנולוגיה של חיל המודיעין, לצד מאות חברות סטארט-אפ טכנולוגיות, שחלקן נמכרו במאות מיליוני דולרים לחברות זרות.
בחלק מהחברות עסקו היזמים בתחומים שהיו קרובים מאוד לתחומי עיסוקם בצבא. הקשר בין חברות כמו נייס וקומברס לטכנולוגיה המשמשת בחילות מודיעין ברור למדי: ארגוני המודיעין מרבים לצותת לרשתות תקשורת צבאיות ואזרחיות. הם זקוקים למערכות המסוגלות לאגור את החומר המוקלט באופן דיגיטלי, למיין אותו ולאפשר שליפה מהירה של המידע בעת הצורך. טכנולוגיות אלה הן התשתית למוצרי נייס וקומברס וחברות אחרות העוסקות בהקלטת מידע דיגיטלי וניתוחו.
שתי החברות
רובם של מקימי חברות הטכנולוגיה יוצאי יחידות המודיעין היו בעת הקמת החברה צעירים שמעולם לא עזבו באמת את יחידותיהם, והם שבו אליהן לעתים תכופות במסגרת שירות מילואים. לא פעם נטען נגדם שהם קיצרו דרכים בפיתוח האזרחי באמצעות ידע שהושג במסגרת היחידות הצבאיות.
יעקב נגל, סגן ראש המינהל למחקר, לפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון, דוחה מכל וכל אפשרות כזו: "נכון שגם ביחידות המודיעין, שמהן יצאו מקימי חברות כמו נייס וקומברס, עסקו גם בטכנולוגיות של אגירה ואיחזור מידע, אבל אנחנו עוקבים אחר המתרחש מקרוב ומעולם לא נתקלנו במקרה של שימוש בפיתוח צבאי. אנחנו גם יודעים שכמעט בלתי אפשרי לעשות העברה ישירה כזו של טכנולוגיה צבאית".
נגל גאה מאוד בתרומת התעשיות הצבאיות לתעשיית ההיי-טק האזרחית, אבל אומר שהמדיניות הנוכחית של המערכת אינה מעודדת נקיטת יוזמות בתחום האיזרוח של הידע הטכנולוגי־הביטחוני: "תפקידנו הוא לעסוק בביטחון".
אך גישה זו לא רווחה תמיד. בשיאה של בועת ההיי-טק בישראל שקלו גם במשרד הביטחון לקחת חלק בחגיגה ולשתף פעולה עם המגזר האזרחי בהקמת חברות סטארט-אפ, המבוססות על רעיונות שפותחו בתעשיות הביטחוניות ועל מימון ומערכים ארגוניים שיביאו איתם היזמים האזרחיים.
המיזם כשל כבר בשלבי ההיערכות המוקדמים. "היזמים אמרו לנו אז: 'יש לנו הון, יש לנו רעיונות - תנו לנו את האנשים המצוינים שלכם'. אבל את האנשים שלנו אנחנו צריכים כדי לשמור על הביטחון", מספר נגל.
התפתחות ענף "ביטחון המולדת" מאז מתקפות הטרור בניו יורק בספטמבר 2001, איפשרה לתעשיות הביטחוניות למצוא לקוחות חדשים, "אזרחיים למחצה", שהתעניינו במוצרים ביטחוניים שעד אז נהנו מביקוש צבאי בלבד. כך, למשל, מצליחה יצרנית ההיי-טק הביטחוני אלתא למכור מערכות מכ"ם משוכללות מתוצרתה לצורך אבטחת נמלי תעופה ברחבי העולם.
אחד הניסיונות הנועזים והמעניינים לאיזרוח טכנולוגיות צבאיות היה ב-RDC, חברה משותפת לאי.די.בי ולרפא"ל. המיזם, הנשלט היום על ידי חברת אלרון, שימש לאורך השנים חממה לעשרות מיזמים של אנשי רפא"ל. כמעט כל המיזמים נסגרו בלי שהצליחו לממש את הטכנולוגיה המתקדמת שלהם בתחום האזרחי.
"מספר ההצלחות קטן מאוד", אומר ד"ר צבי סלובין, מנכ"ל משותף בחברת אלרון, "מרבית הטכנולוגיות הביטחוניות אינן מתאימות ליישום צבאי: מרבית ההצלחות בתחום ההיי-טק מתרחשות כאשר יזמים מזהים צורך בשוק האזרחי ומנסים לענות עליו באמצעות פיתוח טכנולוגי. אנחנו מנסים ללכת הפוך: לחפש את הצרכים שעליהם הטכנולוגיה יכולה לענות. מרבית הטכנולוגיות המפותחות לצורכי ביטחון הן טכנולוגיות כבדות, שאינן מתאימות ליישום באמצעות חברות סטארט-אפ קטנות. זו הסיבה, למשל, שחברות המפתחות מטוסים זעירים ללא טייס מתקשות למצוא להם שימושים אזרחיים".
חברת אלביט מערכות, שהיא אחת המובילות בעולם בתחום פיתוח המטוסים הרובוטיים, לא ויתרה לגמרי על רעיון המזל"ט: היא מנסה להציע אותו למשימות אזרחיות של בקרה ושיטור, אולם מלאכת ההחדרה קשה. המטוסים הצבאיים הבלתי מאוישים הם מערכות יקרות ומסובכות מאוד.
הצבאות המפעילים אותם נהנים מיתרונם הגדול: ביצוע משימות ללא סיכון חיי טייסים. כשמדובר במשימות אזרחיות, מרכיב הסיכון לחיי אדם קטן הרבה יותר. ובכל זאת, לאחרונה ערכה אלביט ניסוי בהפעלת המטוס הזעיר "סקאילארק" למשימות של פיקוח על השלכת אשפה וגניבות בקר במועצה האזורית עמק יזרעאל. סקאילארק הוא מטוס קטן וזול יחסית, שהוכנס לשימוש צבאי כאמצעי למודיעין טקטי של גדודים בחיל היבשה.
מערכת אזרחית נמכרת יותר מתוצרת אלביט, המבוססת על פיתוח לצרכים צבאיים, נמכרה לאחרונה לחברת הלוגיסטיקה הבינלאומית פדקס. מטוסי החברה צוידו במערכות תצוגה עילית המציגות את נתוני הטיסה על מסך בתא הטייס, וכך משפרות את יכולת הנחיתה של המטוס בתנאי ראות קשים. המערכות אף מצוידות בחיישני אינפרא אדום ובמצלמות, המסוגלים להציג את תמונת שטח הנחיתה בכל תנאי תאורה ומזג אוויר.
יישום אזרחי נוסף שנבחן באלביט, אך החברה מעדיפה שלא לתת לו עדיין פרסום, מבוסס על קסדת הטייס המפורסמת שפיתחה החברה: במקור הצבאי היא מאפשרת לטייס לראות דרך הכוונות ולכוון את כלי הנשק של המטוס באמצעות תנועת הראש בלבד. גרסה מתקדמת יותר של המערכת מאפשרת לטייס לראות את כל סביבת המטוס בכל כיוון אפשרי, בלי שחלקי המטוס (כנפיים, זנב או רצפת תא הטייס) יפריעו לו.
המערכת מבוססת על מצלמות וידאו המשדרות לקסדה את התמונה ההיקפית. בגרסה האזרחית קסדת הטייס יכולה לשדר לקהל הצופים בתחרויות את התמונה שאותה רואים משתתפי תחרות טיס.
ההצלחה הישראלית הגדולה ביותר בתחום האיזרוח של טכנולוגיה צבאית היא ככל הנראה בחברת הציוד הרפואי גיוון אימג'ינג, המנוהלת על ידי חומי שמיר. החברה, שפיתחה את הגלולה המצלמת הראשונה, היא אחת החברות הישראליות המפורסמות בעולם: גיוון אימג'ינג פיתחה גלולה המכילה מצלמה ומערכת תאורה ושידור. היא מאפשרת לרופא לקבל תצלומי פנים של הנבדק ומשמשת לביצוע בדיקות של המעי הדק, באופן שלא התאפשר קודם לפיתוח החדשני.
גיוון אימג'ינג היא החברה היחידה בתולדות מדינת ישראל שהצליחה לקחת טכנולוגיות צבאיות ולבסס עליהן חברה עסקית מצליחה, שהיקף הכנסותיה השנתי עד כה עולה על 150 מיליון דולר.
הטכנולוגיה לגלולת המצלמה של גיוון אימג'ינג נבטה ביחידת פיתוח הטילים של רפאל ואוזרחה בזכות מפגש בין אחד המפתחים ברפאל, גבי עידן, לרופא איתן סקפה, שסיפר לעידן על בעיות האבחון במעי הדק.
עידן החל לבחון באותה תקופה טכנולוגיות המאפשרות להציב בראשי טילים מצלמות זעירות, המסוגלות לשגר תמונות למפעיל הטיל בצריכת אנרגיה נמוכה ביותר. הרעיון להפעיל בתוך הגוף מצלמה זעירה המבוססת על טכנולוגיות רפאל היה מאתגר במיוחד. עידן, כך מספרת האגדה, ערך ניסיונות בבית על בשר עוף שרכש באיטליז.
מה שאיפשר את האצת הפיתוח היה החממה הטכנולוגית של חברת RDC. בסוף 1998 הושלם פיתוח ראשוני של הגלולה המהפכנית, ולאחר שורה של ניסויים היא אושרה לשימוש באירופה ובארצות הברית. היום מוכרת גיוון אימג'ינג, שמרכזה ביקנעם, ב-70 מדינות.
רווחיה בשנה האחרונה הסתכמו ב-14 מיליון דולר, והיא צומחת בקצב מרשים של כ-15% בשנה. בשנים האחרונות קמו לה מתחרים, שהבחינו בפוטנציאל העצום של ההמצאה. המתחרה הבולטת ביותר היא חברת הצילום היפנית אולימפוס, שאף התעמתה עם גיוון אימג'ינג לאחר שבחברה הישראלית התעורר חשד שהיפנים הפרו את הפטנט הישראלי לעיצוב חופת הגלולה.
גיוון אימג'ינג נסחרת בבורסה הישראלית ובנאסד"ק לפי שווי המתקרב ל-700 מיליון דולר. שווייה העצום משקף את הציפיות הגדולות ממנה: המוצר הבא שלה מבוסס גם הוא על הטכנולוגיה החדשנית שלה, והפעם המצלמה אמורה לסייע באבחון מוקדם של סרטן המעי הגס - אחד מגורמי התמותה המשמעותיים בעולם המערבי. המערכת החדשה נמצאת בהליכי בחינה מתקדמים באירופה, ולאחר שיאושר השימוש ברחבי העולם תעמוד גיוון אימג'ינג מול שוק עולמי הכולל עשרות מיליוני נבדקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם