תספורת לקומוניזם: ניהול סלוני היופי בקובה עובר לידי העובדים
האם קובה מתחילה לזוז לכיוון הקפיטליזם? המשבר הכלכלי במדינה גרם לשלטונות לנקוט צעד חסר תקדים - ולהעביר מאות עסקים לידי העובדים. זה התחיל במכוני היופי ובמספרות - וזו כנראה רק ההתחלה
מומחים אומרים שמדובר בצעד של "קפיטליזם לייט" לקראת ביצוע צעדים כלכליים דומים, אשר קובה מצפה כי יקלו את המשבר הכלכלי שהיא חווה. אבל התעשייה שתושפע היא כה קטנה, שלפי אותם מומחים מדובר במעט מדי ומאוחר מדי.
אמנם במקרים מסוימים קובה מאפשרת לאזרחיה לעבוד גם באופן עצמאי, אולם העברת סלוני היופי היא הפעם הראשונה שבה ניתנת לעובדים הזדמנות לתפעל עסקים שמנוהלים על ידי המדינה, מאז הולאמו העסקים בשנת 1968. מומחים מציינים שהצעד הממשלתי הזה עשוי להוביל לצעדים נוספים, כמו לאפשר לעובדים לנהל את המסעדות שבהן הם מועסקים.
ההחלטה לגבי סלוני היופי לא פורסמה בתקשורת הקובנית, הנשלטת על ידי הממשל, אלא דיווחה עליה סוכנות הידיעות הבריטית רויטרס. ספרים וגלבים סיפרו לכתב הסוכנות כי מעתה הם ישכרו את החלל שבו הם עובדים וישלמו מסים, במקום לקבל משכורת חודשית. מי שלא מעוניין בסידור הזה, הם ציינו, יועבר למשרות אחרות או שיוצע לו לפרוש לגמלאות.
"יש קצת אי ודאות", אמר ל-BBC הספר נרליס מרטינז והוסיף כי הוא וחבריו עדיין מחכים לפרטים נוספים לגבי שכרם. לדבריו, "אני חושב שיש המון אנשים שלדעתם זה רעיון טוב. הרבה אנשים בעד זה".
הצעד המפתיע של ממשלת קובה מתרחש בעקבות סדרה של שינויים אחרים בכלכלת המדינה, שמטרתם לקצץ בהוצאות הממשלה ולהגביר את היעילות. בין היתר העביר מנהיג קובה, ראול קסטרו, אדמות מדינה לחוואים כדי לעודד אותם להגדיל את התפוקה, ואף איפשר לבעלי מוניות לנהל את עסקיהם באופן עצמאי.
אבל ממשלת קובה עדיין שולטת ביותר מ-90% מכלכלת המדינה, שלדעת כלכלנים נמצאת במצב של נפילה חופשית מאז שסופות הוריקן מחקו חלק גדול מהתשתיות שלה ב-2008, ובשל צניחה גלובלית במחיר הניקל - אחד ממוצרי היצוא העיקריים של קובה.
ראול קסטרו מונה לנשיא לפני שנתיים במקום אחיו הידוע פידל, ועורר ציפיות גבוהות לביצוע שינויים גורפים שיקלו את הלחץ הכלכלי על האזרחים. אולם קסטרו פעל לאט מהצפוי, ניפץ את התקווות לרפורמה ותסכל את מיליוני הקובנים שמרוויחים כ-20 דולר לחודש.
"זו ראשיתו של תהליך שבמסגרתו ממשלת ראול קסטרו מתחילה לאפשר לאנשים מרחב מחיה - 52 שנה מאוחר מדי", אומר אנדי גומז, מומחה לענייני קובה מאוניברסיטת מיאמי וחבר בכיר במכון ללימודים קובניים וקובניים-אמריקאיים, "אבל אני חושב שזה כמו לשים פלסטר על חתך באורך 24 ס"מ, שימשיך לדמם".
אנטוניו חורחה, פרופסור
חורחה מציין שלקובה יש "היסטוריה של חוסר יציבות" בתחום העובדים העצמאים. צעדים שנועדו בעבר לעודד יוזמות של עסקים קטנים בוטלו מאוחר יותר. בשנת 1993 הפכה קובה את ההעסקה העצמית לחוקית, אבל מספר הרישיונות שהונפקו נחתך באופן דרמטי בעשור האחרון. "בכל פעם שממשלת קובה עושה ויתור כשלהו, זה כתוצאה מלחץ", הוא אומר, "אני חושב שהצעדים הנוכחיים הם אופורטוניסטיים בעיקרם ויבוטלו ברגע שיסתיים מצב החירום שהוביל אליהם".
במסגרת הצעד החדש, שכפוף לשינויים ולהתאמות מקומיות, יידרש כל עובד לשלם אגרה חודשית בשיעור 15% מההכנסה הממוצעת של עובדי מכוני היופי בכל אזור, לפי רויטרס. מעצבי שיער יוכלו לגבות כל סכום שהשוק יוכל לשאת בו. רבים מהם כבר עושים זאת היום באופן לא חוקי.
לפני 3 שנים שידרה התקשורת הקובנית סדרה נדירה שתיעדה את הבעיות במגזר המסחרי, ובהן גניבות שנעשות על ידי עובדים. מנהלי מכוני יופי אמרו אז לעיתונות כי לעתים עליהם לשלם עבור לק לציפורניים מכיסם הפרטי, כיוון שהאספקה הממשלתית אוזלת. אין פלא, טענו עובדי המדינה, שרוב המוסדות מרמים את הלקוחות.
ככל שיותר יותר עסקים יהיו בידי העובדים, תיפטר הממשלה לא רק מרשימה ארוכה של מקבלי משכורות - אלא גם מהצורך לספק הכל, משמפו ועד צבע לשיער. הכלכלנים מחכים שעסקים נוספים יועברו לידי העובדים, כמו מסעדות. "לא הגיוני לתעד את כל הבעיות האלה במגזר המסחרי ואז לתקן אותן רק במספרות ובמכוני יופי", אומר פיל פיטרס, אנליסט לענייני קובה, "הם פועלים באיטיות מכוונת - זאת זהירות פוליטית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם