הרגולציה דוחפת את החברות לחו"ל
נוחי דנקנר הוא לא הראשון שמגלה כי ביצוע עסקים בישראל הפך בשנים האחרונות לבלתי אפשרי
לבד מפישמן, פועלים בחו"ל על בסיס השקעות ריאליות בתחום הנדל"ן גם אנשי עסקים כמו יצחק תשובה, מאיר שמיר, אלפרד אקירוב ואחרים.
הבעיה אצל דנקנר, כמו במידה מסוימת אצל עידן עופר - שגם הוא באמצעות החברה לישראל מרבה לפעול בחו"ל - היא הצפיפות הגדולה של המשק. נתוני אי.די.בי מראים כי 3 חברות מהוות 50% מהיקף העסקים של הקונצרן, ו7- חברות מהוות 70% מהפעילות הכוללת. זהו מצב בלתי אפשרי שעלול להביא
את הקונצרן לריכוזיות, ובעצם, לדריכה עסקית על רגליהם של המתחרים.
אי.די.בי כבר אינה יכולה לפעול בישראל בתחום הפיננסים והביטוח, בתחום התקשורת, בתחום רשתות המזון ובמידה מסוימת גם בתחום התעשייה. כשניסתה לרכוש לאחרונה את הנסון הקשו עליה את החיים, למרות שהעיסקה קשורה רק בעקיפין לפעילותה של נשר המונופוליסטית.
אז כמה עסקים נוספים יש כמו תנובה, פז או טבע, שהם אפיקי השקעה מתאימים לקבוצת אי.די.בי? דנקנר כבר הוכיח שהוא יודע לעשות עסקים טובים בחו"ל, אך מומלץ כי יתרכז בתחומים שבהם יש לו ערך מוסף, כמו תחומי התקשורת, התעשייה או רשתות שיווק - ולא עוד עיסקת נדל"ן או רכישת מלון נוסף.
רק כך תוכל אי.די.בי להמשיך ולפנק את בעלי מניותיה ברווחיות סבירה, ולאפשר גם חלוקה שוטפת של דיבידנד במזומן, כפי שהיה בשנים האחרונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם