ביואיק לה קרוס: אמריקאית מהסוג החדש
עם תא נוסעים מרווח ומפנק, מנוע שבולע בקלות את כביש בית אורן ואדישות לפניות מאיימות, הלה קרוס החדשה מסוגלת לכבוש לא רק את לבם של חובבי האמריקאיות, אלא גם את חסידי המכוניות האירופיות
תיאור זה היה תמציתה של תעשיית הרכב האמריקאית: אוניות גדולות היודעות לשייט בקו ישר. אבל בוקר אחד התעוררו האמריקאים וראו איך האירופים מכים אותם שוק על ירך בכל הקשור לתעשיית הרכב, ולא רק בארצות הברית. ישבו חכמי דטרויט וטיכסו עצה. בסופם של הדיונים הוחלט כי "אולי כדאי שנתחיל לפנות גם לנהג", או במילים פשוטות, נתחיל לייצר מכוניות דומות לאירופיות בגודל, מראה, איכות חומרים ונימוסי כביש. היעד היה ברור: דריסת רגל באירופה.
השנים עברו, ואני מוצא עצמי בביואיק לה קרוס החדשה, המכונית הראשונה של ביואיק שמגיעה לארץ כשהיא נאמנה לקו המחשבה הנ"ל, כמו גם לתקופה החדשה העוברת על ג'נרל מוטורס. כל מותג תחת כנפי חברת האם קיבל את הפרשנות שלו לתקופה החדשה.
זו של ביואיק גרסה כי תם עידן "הקשיש העשיר המשייט בביואיק שלו עם סיגר בפה", וכי המכוניות החדשות עתידות לפנות גם לצעירים אמידים. אלו יכולים לאפשר לעצמם לרכוש מכונית יוקרתית שמסמלת את טעם החיים ומצביעה על השתייכות בעליה לעשירון מסוים.
לצורך כך פנו בחברה למחסן החלפים ולקחו את הפלטפורמה המשמשת את האופל אינסיניה (וגם את ביואיק ריגל וסאאב ,(9-5 האריכו את בסיס הגלגלים בכעשרה סנטימטרים ובנו עליה מכונית אמריקאית על בסיס פלטפורמה שתוכננה לשוק האירופי.
הדברים שהצריכו שינוי דחוף היו המראה והגודל - באווירה של "קטנה, צעירה ובעלת נוכחות", מה שחסר לדגם הקודם. אם תורשה לי מילת ביקורת: אנא, מתנו קצת את השימוש בכרום. מה שהתחיל נאה מבחוץ, ממשיך להרשים אפילו יותר מבפנים: פתיחת הדלתות (רחבות ונוחות לכניסה וליציאה) מגלה משטחים נרחבים הבנויים מחומרים באיכות טובה, תוך בחירה בשילובי גוונים נעימים לעין. מיד כשמתמקמים במושב הנהג ניתן להתרשם מהסביבה המתעגלת מסביב לנהג, שמנגישה את המתגים.
שתי נקודות מהותיות בעניין הנדסת האנוש פגמו ברושם הכללי המצוין: ראשית, ידית ההילוכים ממוקמת יותר מדי מאחור, כך שאם תפעילו אותה בצורה ידנית, יש צורך לשלוח את היד כמעט אל מאחורי הגב. נקודה שנייה היא עניין לוח המחוונים.
זה האחרון מתהדר בשעונים קטנים מדי המוסתרים לעתים בשל כיוון גובה של גלגל ההגה המוגבל בטווח ההסטה שלו. מושב הנהג עדיין שומר על המקור האמריקאי, דהיינו כורסה רחבה, רכה ומפנקת. תמיכה טובה יותר לצדי הגב כמו גם לירכיים,
דילוג לאחור חושף את העובדה שאין תחליף לאורך, ועם בסיס גלגלים של 283.7 סנטימטר יש שפע של מקום. הגבוהים מאוד ימצאו את הגג המשתפל כמקור לגירודים בפדחת, כל השאר יתרווחו בנוחות וייהנו מהנסיעה. אם תבחרו לקחת את המכונית בתפוסה מלאה לחופשת סופ"ש, תגלו תא מטען עמוק ונמוך עם נפח מאכזב 377 - ליטר - הרבה בשל קשתות הגלגלים האחוריים הבולטות לתוך תא המטען וגוזלות מקום רב.
רוח השינוי של ביואיק מדלגת בין ההילוכים, תוך שהיא מנסה למצוא את ההילוך הנכון ולעתים מתמהמהת בהורדת ההילוכים עד ללחיצה נמרצת של הנהג על הדוושה. התובנה הזו, שבאה אי שם בכביש המטפס מעתלית אל הרי הכרמל, לוותה בתובנה נוספת הנוגעת להתנהגותה של המכונית.
"הי" - יש לקרוא זאת בנימת הפתעה - "זו לא האמריקאית של פעם." כי הכביש המפותל ההוא, כביש בית אורן, שפעם היה גורם לאמריקאיות להחוויר מרוב פחד, נבלע די בקלות מתחת לגלגלי המכונית שלנו.
לא, זה עדיין רחוק מהתנהגות הכביש האירופית של מובילות הקטגוריה, אבל לשם שינוי, יש מכונית שגם יודעת לנסוע בפניות. נכון, מתליה רכים למדי, מה שאומר שהיא אוהבת לרכון בפניות והמשקל הרב שלה מרוגש בפניות ההדוקות, תוך שהוא מחייב אתכם להעברות משקל קדימה כדי שהמכונית תיקח את הפניה, אבל בשורה התחתונה המכונית לא נבהלת בפניות הללו ומוכנה לקחת אתכם דרכם במהירויות גבוהות תוך שהיא מעניקה תחושה בטוחה לנהג.
כשהפניות נפתחות קצת, מצב העניינים משתפר, ובהחלט ניתן לשמור על קצב ויציבות במהלך פניות ארוכות והדוקות פחות. גם כאן, במהירויות גבוהות, ניתן להרגיש לעתים את רכות המתלים, אבל כאמור - תחושת הביטחון של הנהג לא נפגמת.
אפרופו מתלים, מה שיותר מעניין בהקשרם זו רמת הנוחות שהם מספקים. מי שהתרגל שכל מפגש עם בור או פס האטה יכניס את המכונית לסדרת טלטלות בלתי נשלטת, ירגיש במהפך החיובי - המכונית למדה להסתדר איתם והנוחות מרשימה, גם בתוך העיר מרובת השיבושים ובעיקר בכבישים הפתוחים.
הוסיפו לכך את רמת בידוד הרעשים הגבוהה (עמיתי לנסיעה היה בטוח שאנו משייטים על 120-110 קמ"ש, כשבפועל המהירות הייתה, איך נגדיר זאת בעדינות, קצת יותר גבוהה) וקיבלתם נסיעה נינוחה ונעימה. רק במהירויות מאוד גבוהות יחדרו רעשי הרוח מכיוון הקורות הקדמיות את מעטה השקט.
שתי נקודות אחרונות לנושא נימוסי הכביש של המכונית: הבלמים עוצמתיים אך נעדרי תחושה, וההגה מהווה שיפור עצום לעומת ההגאים האמריקאיים של פעם, אבל הוא חסר תקשורת.
בדרך חזרה, במהלך השיוט על כביש שש, אני מתחיל לשקלל את המכונית בראשי. לחובבי המכוניות האמריקאיות הלה קרוס תקסום, אבל כדי להצליח כמו שהיבואן רוצה, הוא צריך לתפוס ברשת גם את "האחרים" - את חובבי הגרמניות (מרצדס, ב-מוו ואאודי), השוודיות (וולוו) והיפניות (לקסוס.(
כאן, יש לביואיק חדשות טובות, כי האמריקאית החדשה שלהם יכולה בהחלט לקלוע לטעמם של כל הנ"ל, שכן היא אמריקאית, אבל לא אמריקאית מהדור ההוא. אז נכון, היא לא מתחרה בגרמניות בהתנהגות הכביש, אבל כמה מרוכשי המכוניות הללו מתכוונים "לתת בגז" בסיבובים? ואם כך נראית התוצרת החדשה של אמריקה, אז בהחלט יש למה לצפות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם