מנסה להתאושש מהמשבר: וגאס מתנערת מתדמית עיר ההימורים
המשברים של העשור האחרון עלו לווגאס בז'יטונים רבים. בירת ההימורים מנסה להשתקם באמצעות השקעה באפיקי בידור חדשים והוזלת המלונות - ואפילו התנערות מהמיתוג כעיר למהמרים
"מהי מטרת הביקור?", שואל פקיד הגירה זוג שלבוש בבגדי חופשה צעקניים מדי. "לבלות, מה זאת אומרת", מצחקקת האישה ולא מפרטת. מעטים מודים בבירור שהם מגיעים כדי להמר - רק כ-13% מהמבקרים, נכון ל-2008. ב-2004 64% מהמבקרים בווגאס ענו לפקידי משטרת ההגירה "באנו לבלות"; ב-2008 רק 39% מהמבקרים הצהירו על המטרה הזו.
וזה לא מקרי. וגאס, הנשענת כולה על בזבוז, נהנתנות ותפנוקים, חטפה חבטות חוזרות ונשנות מהכלכלה העולמית, שגרמו לירידה מתמדת במספר התיירים, בעיקר מאז תחילת העשור. אירועי 11 בספטמבר, שגרמו לאנשים להסס לפני שעלו למטוס; התפוצצות בועת הדוט.קום, שמחקה רבים מהמתעשרים הצעירים; התחרות מצד השבטים האינדיאנים, שארה"ב מאפשרת להם להקים בתי הימורים בשמורותיהם בניסיון נואש לכפר על חטאי העבר; והמשבר העולמי בסוף העשור, שרוקן את כיסי המהמרים. כל אלה גרמו למספר המבקרים לצנוח במהירות.
כדי להתמודד עם ירידה של כ-800 אלף מבקרים בשנים 2000-2001, עם קיפאון של כמה שנים ובהמשך עם צניחה אדירה של 2 מיליון מבקרים בין 2007 ל-2008 - יצאה וגאס למלחמה, אולי המלחמה שאיפשרה לה לשרוד במשבר הנוכחי. המלחמה הזו התחוללה דווקא על כיסם של אלה שלא מצהירים שהגיעו כדי להמר. הרי למהמרים לא צריכים לדאוג בווגאס: מסקר שערכה לשכת התיירות של העיר עולה כי העלייה היחידה בין השנים 2007 ל-2008 היתה באחוז האנשים שהעידו כי הגיעו כדי להמר. הבליינים התמעטו, הביקורים המשפחתיים פחתו - ורק המהמרים המשיכו להגיע.
במסגרת המלחמה ארוכת השנים הזו, הבינו בווגאס שאי אפשר לשרוד רק בעזרת תעשיית ההימורים: מסעדות יוקרתיות נפתחו לאורך העשור (של שפים ידועי שם כמו וולפגאנג פאק, ג'ואל רובושון וגי סבואה); הופעות של אמנים מפורסמים צצו בכל פינה (בחודש האחרון לבדו הופיעו שם מריה קארי, שר, ברי מאנילו, דיוויד קופרפילד, לילי טומלין, ג'יי לנו, ליונל ריצ'י, ג'יי זי ומי לא); אולמות כנסים ענקיים נבנו כדי להפוך לאבן שואבת לאנשי עסקים מכל העולם; ובתי ספא יוקרתיים נפתחו כדי ליישר קו עם הטרנד העולמי ולגרום לתיירים להוציא עוד כמה דולרים על פינוק שלא ידעו שהם זקוקים לו.
"הרווחים שלנו מענף הבידור גדולים היום יותר מאשר הרווחים מהמשחקים", מתגאה בלשון מכובסת דבי מאנץ', הדוברת של מלון סיזר'ס פאלאס. בווגאס לא תשמעו איש צוות אחד שאומר את המילה "הימורים", וזה חלק מהניסיון למתג את העיר לא כמרכז הימורים בלבד, אלא כחוויית בידור כוללת. ואכן, מאז 1999 עלו רווחי העיר מהימורים - אולם נפחם הולך ויורד בעקביות וב-2008 הגיע ל-39.7% בלבד.
בווגאס ידעו שכל מה שהם צריכים לעשות הוא לגרום לאנשים להגיע - והרווחים כבר יזרמו מעצמם. כי אמנם מעטים הם אלה שמצהירים בפה מלא שהגיעו כדי להמר, אך במבחן התוצאה 85% מכל מי שנוחת בווגאס ישלשל לפחות סנט אחד למכונת הימורים או יזרוק צ'יפ צבעוני על שולחן הרולטה. מפה לשם, הוא יגלה שבילה כבר 3.5 שעות בקזינו באותו היום ושלאורך הטיול שם לא פחות מ־532 דולר בקזינו.
איך זה קורה? בקלות. מנורות הקזינו מפיצות 24 שעות ביממה אור רך של שעות בין ערביים, על התקרה מצוירים עננים בשמים תכולים, ומד הטמפרטורה מכוון בדיוק למידה הנכונה. כל אלה מונעים את כניסתם של המכאובים, הדאגות, החום המדברי וטרדות היום יום אל מקדש הכסף. הקזינו הוא המקום שהכי נעים להיות בו, בכל רגע נתון.
בקזינו גם אין שעונים. הניתוק המוחלט מאור היום והאדרנלין, שגובר עם צלצולי הפעמונים המרגשים בכל זכייה, גם אם מדובר בסנטים בודדים, מושכים אותך להמשיך לשבת על הכיסא הנוח, ללגום בירה ולהמשיך לשלשל מטבעות למכונה. מי שייכנס לקזינו ב-7 בבוקר יראה אנשים מהופנטים היושבים מול מכונות רועשות, כשהשאלה היחידה היא אם קמו מוקדם במיוחד כדי להמר קצת לפני פעילויות היום - או שמא הם בסיומו של לילה לבן שבמהלכו השאירו את מיטב כספם בקזינו.
במקביל להרחבת
הודות לכך הצליחה וגאס המדברית, העיר הגדולה במדינת נבאדה, לשמור על תפוסה של 81.5% בבתי המלון שלה בשנת המשבר של 2009 - שיעור הגבוה באופן דרמטי משאר ארה"ב, אך עדיין נמוך מבעבר (הממוצע של וגאס עומד על כמעט 90%). הבעיה היא שכאשר המחירים נמוכים בשליש, כל החדרים המלאים הללו מיתרגמים להרבה פחות כסף: אם ב-2007 התקרבו הכנסות העיר (בכל התחומים: קזינו, מסעדות, חדרי מלון וכדומה) ל-16 מיליארד דולר, הרי שב-2009 הסתפקה העיר בהכנסות של 13.8 מיליארד דולר.
למרות הניסיונות הנואשים לכסות על כך, וגאס עדיין מלקקת את פצעי המשבר. "זה פשוט מאוד: לאנשים יש היום פחות כסף לבזבז ולכן הם מטיילים פחות", אומר מנהל המכון לחקר ההימורים באוניברסיטת לאס וגאס, ד"ר דיוויד שוורץ. "לאס וגאס ניסתה להיאבק בכך באמצעות הורדת מחירי החדרים במלונות. זה אמנם הצליח מבחינת התפוסה, הגבוהה יותר מבכל מקום אחר בארה"ב, אבל אנשים פשוט לא מוציאים כסף כמו בעבר".
את היעדרו של הכסף רואים בווגאס בכל מקום. מסביב עוד ממשיכים להיבנות מלונות ענק, המלונות הקיימים מתרחבים בתחרות של יומרנות אינסופית, ואטרקציה רודפת אטרקציה; אך לצידם עומדים גם מלונות ובתי קזינו רבים שבנייתם הוקפאה. אחד מהם הוא Echelon - קומפלקס של 5 מלונות, מרכז קונגרסים ענק, קזינו וקניון, שעומד מיותם מאז 2008.
יזמי הקומפלקס, Boyd Gaming, הצהירו בפברואר שהבנייה תחודש בעוד 3-5 שנים. אולי יש להם סיכוי, בהתחשב בכך שבשבוע שעבר פורסם כי ברבעון האחרון של 2009 הפסידה החברה רק מיליון דולר - שבריר מ-220 מיליון הדולר שהפסידה ברבעון המקביל ב-2008.
גם הלימוזינות עדיין עומדות ביציאה מנמל התעופה, מברכות את התיירים לחלום שמנסים ליצור עבורם, אך בקבוקי הקריסטל שמונחים בדפנות דלתותיהן ריקים - תזכורת לוויסקי המשובח שפעם נמזג מתוכם לאורחים.
אפילו בתוך הקזינו משדרים "עסקים כרגיל" ומנסים לחפות על כך שבשנה האחרונה ירדו הרכישות של מכונות ההימורים ב-12%, והרווחים משולחנות הרולטה צנחו ב-30% בהשוואה לתחילת העשור. הוויתור על מכונות המזל הוא ויתור כואב עבור קזינו, שמרוויח את מרבית כספו מהן. אמנם הסיכוי לזכות במכונות הוא 94% (לעומת 89% בבלק ג'ק), אבל גם אם על כל דולר שמכניס אדם למכונה בעל הבית מרוויח רק 6 סנט, בסופו של דבר הסכום מצטבר ליותר מ-112 מיליון דולר לשנה בממוצע לכל קזינו. זאת בעוד שההכנסות ממשחקי השולחן מגיעות רק ל-90 מיליון דולר בשנה. וכשיש פחות מכונות - יש פחות רווחים.
אגב, המשחק היחיד שממשיך להכות גלים בקזינו ומספר השולחנות שלו הוכפל מאז תחילת העשור הוא משחק שפחות מוכר בישראל - "באקארה" (Baccarat). מדובר במשחק קלפים פשוט, שמטרתו להגיע לשילוב קלפים שערכו 9 והוא חביב מאוד על מהמרים כבדים במיוחד, שלא פעם מניחים ערימת צ'יפים בסך 10,000 דולר על סיבוב אחד.
זו גם הסיבה, סבור ד"ר שוורץ, שבגינה דווקא המשחק הזה לא נפגע מהמיתון: "הבאקארה צובר כזו תאוצה דווקא בגלל הירידה בכל שאר המשחקים. האנשים המאוד מאוד עשירים שמשחקים באקארה לא נפגעו מהמיתון כמו המהמרים הפשוטים, ולכן זה המשחק שמתעלה מעל כולם".לכאורה נראה שזה גם המשחק הרווחי ביותר עבור הקזינו, אך כשם שהקזינו יכול להרוויח 10,000 דולר במכה בזכות מהמר כבד שקיבל קלפים גרועים במיוחד - באותה מידה הוא צריך לזכות את אותו מהמר בסכומי עתק, אם שיחק לו המזל.
כך או אחרת, נראה שבזכות המתקפה המשולבת של הגדלת היצע מקומות הבילוי והורדה דרסטית של מחירי המלונות, הצליחה וגאס לשרוד את המשבר בהצלחה יחסית. החודשיים האחרונים של 2009 אף זימנו הפתעה משמחת: הרווחים מהימורים עלו בנובמבר ובדצמבר לעומת התקופה המקבילה אשתקד, לראשונה מאז דצמבר 2007. במדינת נבאדה כולה היתה זו העלייה הראשונה ברווחים מהימורים מזה 23 חודשים.
היה זה סוף משמח לשנה טראגית מבחינה כלכלית: בשנת 2009 כולה הרוויחה וגאס 9.4% פחות מבשנה שקדמה לה, ונבאדה כולה חוותה צניחה היסטורית של 10.4% ברווחים. אך אם הכיוון חיובי ובחודשים הקרובים תימשך אותה זחילה איטית מעלה ברווחים, אולי יתחילו סוף סוף בווגאס לראות את הניאונים המהבהבים שבקצה המנהרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם