בגלל המיתון: האירים מחפשים מקום אחר לגור בו
אחרי עשור של פריחה חסרת תקדים, המשבר הכלכלי הכה באירלנד במלוא העוצמה. הצעירים מגיבים בדיוק כפי שעשו אבותיהם בעת מצוקה: אורזים את החפצים - ומהגרים בהמוניהם
"ידעתי שהבום הכלכלי לא יימשך", הוא אומר, "צעירים רבים חיו בזכות הלוואות, החזיקו שתי מכוניות ויצאו בכל סוף שבוע - אבל הם לא חשבו על כך שיצטרכו להחזיר את הכסף באחד הימים. הם לא ידעו איך לחיות אחרת, וברגע שהבנק סגר את הברז הכל נעצר".
"עכשיו אנשים מגיעים לכאן כדי לקבל את קצבת הסעד, וכל הצעירים מנסים להגר לקנדה", הוא מוסיף. גם בנו הצעיר של ג'ויס חושב לעזוב לגרמניה. "לא אעצור בעדו. מה אני יכול להגיד לו כשאני בעצמי יודע שאין מה לעשות עם 242 דונם של אדמה חסרת ערך?".
אירלנד, שבתוך פחות מעשור הפכה מאחת המדינות העניות באירופה לאחת העשירות, נכנסה לקיפאון עמוק. התוצר המקומי הגולמי צנח ב-7.3% בשנה שעברה; בפברואר פורסם דוח, שלפיו המדינה לא ניצלה כראוי את הצמיחה במהלך העשור והשקיעה את ההון במקומות הלא נכונים.
מרבית האירים מאשימים את הממשלה בבזבזנות ובכך שלא דאגה לרגולציה מספקת, והם חשים עייפות מהמערכת הפוליטית שממחזרת את אותם פוליטיקאים כבר 3 עשורים. אבל הצרה הגדולה באמת מתרחשת ממש בימים אלה: הדור שזכה ליהנות מהפריחה של אירלנד מתחיל לעזוב.
בעיתון האמריקאי בוסטון גלוב התנוססה לאחרונה הכותרת "האירים מגיעים - שוב". כ-60 אלף אזרחים אירים עברו בשנה האחרונה לאוסטרליה, לקנדה ולניו-זילנד. 2,501 זכו באשרות תושב באוסטרליה (עלייה של 25%), ו-22,786 צעירים שגילם מתחת ל-35 קיבלו אשרות עבודה זמניות.
כנס הגירה לאוסטרליה שנערך בחודש שעבר בדבלין משך אליו המונים, בעיקר משפחות צעירות וגברים רווקים. בארצות הברית, אשר תקנות ההגירה החדשות שלה מקשות עוד יותר את הכניסה אליה, יש לפי ההערכות 50 אלף מהגרים לא חוקיים מאירלנד, ומופעל לחץ על הנשיא ברק אובמה לתת להם מעמד חוקי.
מספר המובטלים בעיירה ווסטפורט שבמחוז מאיו, אשר לחופה המערבי של אירלנד, מתקרב ל-2,000 (9.1% מהאוכלוסייה), ושיעורם רק הולך וגדל. "הבעיה הגדולה פה היא האבטלה, בעיקר בקרב בני 25 ומעלה", אומר מייקל רינג, נציג האזור בפרלמנט.
"אנשים תמיד עזבו את אירלנד, אבל כיום הרבה יותר קשה להגר לאמריקה או לבריטניה. כולם כאן מפוחדים; אף פעם לא חווינו מיתון שפגע בכזו מהירות". לדבריו, אנשים רבים החלו לבנות בתים אבל נטשו אותם כשהכסף אזל. "הבנקים לא טרחו לבדוק את ההכנסות של הלווים לפני שאישרו להם משכנתה. זה פשוט פשע", הוא אומר.
האוכלוסייה של מחוז מאיו הצטמצמה באופן דרמטי לאורך השנים - מגמה שהחלה עוד בשנות ה-40 של המאה ה-19 בעקבות הרעב הגדול, שחיסל שליש מאוכלוסיית אירלנד והבריח המונים אל מעבר לים.
בעוד שב-1841 התגוררו במחוז 400 אלף תושבים, ב-1971 התגוררו בו 109 אלף בלבד. אך אז הגיעה הצמיחה המהירה בסוף שנות ה-90 ובשנות ה-2000 (שזכתה לכינוי "הנמר הקלטי"), האוכלוסייה של מאיו החלה סוף סוף לגדול, ווסטפורט הפכה לאתר תיירותי משגשג. מאות פולנים ולטבים נהרו לעיירה כדי לתפוס את המשרות הרבות שנוצרו, וכשהצמיחה הזו החלה לדעוך הגיע הבום השני - בנדל"ן.
בזמן שבדבלין נוצרה בועה
אך כעת בתים רבים נותרו ריקים, בעוד בעלי הבתים האחרים קורסים תחת נטל המשכנתה. המחירים צנחו כל כך, שמגרש לבנייה שהוערך ב-31 מיליון יורו ב-2006, הוערך בשבוע שעבר ב-600 אלף יורו.
גר סקייהיל (25) הרוויח בעבר כל כך הרבה כסף בעסקיי הבנייה, שקנה לעצמו קרקע ב-130 אלף יורו שלווה מהבנק, ואף אושרה לו משכנתה לבניית בית. לדבריו, "בסך הכל רציתי לוודא שאני בונה משהו עבור עצמי, בית שהייתי יכול להשכיר בזמן שאני מטייל ושהיה יכול להיות מקום לחזור אליו".
אבל העיתוי לא היה מוצלח: המשבר התחיל, והבנק ניתק את הזרם. זה השאיר את סקייהיל עם פיסת אדמה חסרת ערך ועם תשלומים של 850 יורו לחודש. כעת הוא מובטל ומקבל דמי אבטלה בסך 800 יורו בחודש. "אני קצת תקוע כאן, אבל הרבה צעירים נסעו, במיוחד לאחרונה. רוב המכרים שלי ושל חברתי היגרו. זה זמן טוב לעזוב ולצבור ניסיון בעולם - זה בוחן מציאות עבור המדינה שלנו. בעבר אנשים נאלצו לעזוב לצמיתות, אבל היום עלינו ללמוד מהפולנים ומהלטבים: הם הגיעו לכאן, צברו כסף ואז חזרו למדינותיהם עם הון מסוים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם