התנהלות משטרת דובאי - דוגמה קטנה לכוחן של מערכות מתקדמות
אנשי ההיי-טק המקומיים ממש לא מתרשמים ממשטרת דובאי: מדובר בטכנולוגיות בסיסיות למדי, שרחוקות מהיכולות של חברות בישראל, כמו נייס וורינט. אז מה אנחנו יודעים שבנסיכות עוד לא למדו?
טכנולוגיה מתקדמת של עיקוב באמצעות מערכות מיחשוב ותקשורת, מכשירי צילום, האזנה וחישה, היא הנשק העיקרי במלחמת העולם החשאית הזו. הצדדים הלוחמים נשענים בכבדות על תעשיית ההיי-טק, שמציעה מערכות לגילוי, למעקב ואפילו למניעה של מעשי טרור.
אנשי מחשבים ומנתחי מידע ממוחשב מככבים כעת לא רק במודעות הדרושים של ההיי-טק, אלא גם ברשימות המבוקשים (כעובדים וכיעדים) של שירותי המודיעין. באתר האינטרנט של השב"כ מחפשים "עובדי מחקר טכנולוגי ומודיעיני בתחום המחשבים" ו"בתחום אבטחת מערכות מידע ומידע מחשבי". מלבד אנשים בעלי שם לא עברי בעליל, המוסד הישראלי מחפש גם מומחים בתחומי המחשבים והתקשורת לצורך מודיעין טכנולוגי-תקשורתי.
המבינים במערכות טכנולוגיות לשימושי מודיעין אומרים שפעולת החיסול בדובאי היתה עשויה להיכשל, אם היו לנסיכות אמצעים כמו אלה שיש לארגוני ביטחון גדולים. פעולתה של משטרת דובאי היתה דוגמה קטנה למה שהמערכות המתקדמות מסוגלות לעשות, למרות שמערכות המעקב שקלטו את המתנקשים אינן בחזית הטכנולוגיה שמציעות החברות.
כיוון שמדובר בטכנולוגיה ביטחונית ובהיי-טק, לא פלא ששתיים מהחברות המובילות בתחום הן ישראליות. השחזור של זהות המעורבים בפעולה ברמת דיוק גבוהה עורר התפעלות בקרב מי שלא מעורה בתעשייה. אבל לדברי המומחים, מערכות האבטחה שסייעו בחקירה אינן בהכרח המילה האחרונה: ההצלחה נבעה בעיקר מריבוי מצלמות האבטחה בשטחים הציבוריים ומתפוצתן ההולכת וגוברת.
אדם שחי ועובד בלב כרך מערבי מונצח מדי יום עשרות פעמים במצלמות: בבתי עסק, בתחנות אוטובוסים ורכבת, בכניסה וביציאה ממקום העבודה ובכניסות לבנייני דירות. אם לא די בכך, הרשויות המוסמכות יכולות
בשנים האחרונות רשויות מקומיות רבות, גם בארץ, נוטות לרשת במצלמות אבטחה רחובות ובעיקר מגרשי משחקים, נוכח ריבוי מקרים של אלימות ותקיפות של ילדים. פרויקטים כאלה מכונים בדרך כלל בשמות מבטיחים כמו "העיר הבטוחה" - אך לפעמים מידת הביטחון היא בעיני המתבונן.
מעולם לא היתה הפרנויה קשה יותר לאבחון. צילום מתמיד בבתי עסק הפך לדרישה מחייבת של חברות הביטוח, המסרבות לבטח עסקים נגד שריפות, גניבות ומעילות ללא מערכת שמצלמת 24 שעות ביממה. דרישה זו הוצגה גם על ידי המשטרה, שאינה מאפשרת פתיחת מועדוני צעירים ונוער ללא מערכת אבטחה מתאימה, בגלל האלימות הגוברת בקרב בני נוער.
צמיחת שוק הטכנולוגיות המודיעיניות נאמדת, גם בתקופת המיתון, ביותר מ-15% בשנה. "הציוד משתכלל והמחירים צונחים", מספר שלומי יואב, סמנכ"ל מיגון בקבוצת השירותים והאבטחה הבינלאומית ISS. "בעבר נדרש בעל עסק להשקיע 100 אלף שקל במערכת מצלמות, אך כיום ב-20 אלף שקל אפשר להתקין מערכת משוכללת מאוד".
המצלמות המוכרות, שסיפקו בעבר תצלומים לא ממוקדים של הדמויות החולפות, מתחלפות במצלמות משוכללות, שאחראיות ליכולת הגבוהה של המשטרה לזהות דמויות: הרזולוציה של הצילום עלתה, ואפשר להגדיל את התמונה בלי לאבד פרטים. המצלמות מסוגלות לזהות דמות הנעה בשטח ריק, להתמקד עליה בזום ולעקוב אחר תנועתה באופן אוטומטי או בהפעלה מרחוק.
המערכות המיועדות לשוק הפרטי מצוידות במצלמות משוכללות, אך מערכות המיחשוב שתומכות בהן פשוטות יחסית. ממשלות וגופים השולטים במאגרי מידע יכולים להתקין מערכות שמתחברות אליהם, וכך לאמת במהירות את זהות המצולמים ולהרכיב את התצרף המודיעיני הנדרש למציאת המבוקשים.
זהו שוק מערכות האבטחה המכונה "מוסדי": פועלות בו ממשלות וארגונים גדולים המבקשים לאבטח אתרים כמו תחנות רכבת, נמלי תעופה ומתקנים רגישים אחרים. השוק המוסדי אמנם גדול, אך הוא קטן בהשוואה לשוק העסקים הפרטיים והפוטנציאל שלו נאמד ביותר מ-3 מיליארד דולר בשנה.
בעשור האחרון צמח השוק המוסדי בקצב שנתי ממוצע של יותר מ-20%, אבל הצמיחה הואטה בשנתיים האחרונות בשל המשבר הכלכלי. שוק זה מעניין במיוחד את הישראלים, ושתיים מהחברות הבולטות בענף הן ישראליות: חברת נייס שמרכזה בכפר סבא וחברת ורינט מקבוצת קומברס שמרכזה בהרצליה.
החברות הישראליות שולטות, לפי ההערכות, ב-40%-50% משוק מערכות הצילום והמעקב למוסדות. מדי פעם אפילו מתפרסמות ידיעות על מיזוג אפשרי בין שתי החברות, ובשוק ההון מעריכים שרק המשבר שפקד לאחרונה את קומברס מעכב זאת.
מצלמות האבטחה של נייס, המפורסמת שבין השתיים, פזורות בנמלי תעופה בינלאומיים, בתחנות רכבת בסין ואפילו במרומי מגדל אייפל בפריז. ההתמחות המשמעותית ביותר של הישראלים בתחום נמצאת בצה"ל: אחת היחידות הגדולות והמושקעות היא יחידת ההאזנות 8200, שמתמחה באיסוף מידע באמצעים אלקטרוניים ועושה שימוש נרחב במערכות מיחשוב לצורך עיבוד המידע, שימורו ואיחזורו.
להשקעה הניכרת בטכנולוגיה שבה משתמשת היחידה יש גם תוצאות לוואי: מאות מהנדסים, ממיטב המוחות שאיתר צה"ל בקרב בוגרי התיכון והטכניון, עברו במעבדות היחידה והשתחררו לשוק האזרחי, כשברשותם מטען עצום של ידע. בוגרי היחידה ייסדו עשרות חברות היי-טק וסטארט-אפ, שחלקן עושות שימוש אזרחי בטכנולוגיות שפותחו לצורכי חיל המודיעין. עם החברות המפורסמות שייסדו יוצאי 8200 נמנות קבוצת רד בינת של האחים זיסאפל, אפרת (שהפכה לימים לקומברס) ונייס.
הטכנולוגיה שמציעות נייס וורינט אינה מצויה במצלמות, הנרכשות מיצרנים זרים בסין או ביפן, אלא במערכות שמאחוריהן. מערכות אלה מעבדות את התמונה, שומרות אותה ומאפשרות שליפה מהירה שלה והשוואתה עם מקורות אחרים.
"המערכות שצילמו בדובאי לא היו מתוצרתנו, ובסופו של דבר לא נעשתה שם עבודה מתוחכמת במיוחד", אומר סמנכ"ל נייס ישראל לבנת, "הם פשוט לקחו את החומר המצולם מהמלון בערך בשעה של הפעולה. אפשר היה להעריך את המועדים שבהם הגיעו האנשים לנמל התעופה, ואז לסרוק את החומר ולהשוות את הצילומים".
להערכתו של לבנת, משטרת דובאי לא השתמשה במערכות אוטומטיות להשוואה ולזיהוי פנים ודמויות, למרות שגם מערכות כאלה מתחילות לחדור לשוק. "הזיהוי נעשה באופן אנושי. זו מלאכת פאזל שהפעם נעשתה במהירות רבה יותר, אולי בזכות הציוד המשוכלל יותר", הוא אומר.
מערכת שככל הנראה לא עמדה לרשות החוקרים מכונה "נייס אינפורם" ומאפשרת לחוקרים להתחבר מהמחשב השולחני לכל מאגרי המידע שברשות המדינה. כמו כן היא מאפשרת לחבר בין תמונות החשודים שנקלטו במצלמה לבין נתונים אחרים עליהם, כמו המאגר הביומטרי, תמונות דרכון, מידע קולי או כל רישום שניתן להגיע אליו באמצעות מחשב.
ייתכן שחוקרי משטרת דובאי יכלו לארגן את הממצאים בקלות ובמהירות רבים יותר, לו עמדו לרשותם המערכות המשוכללות יותר שמציעות החברות הישראליות - המבוססות לא רק על מעקב של מצלמות, אלא גם על עיבוד וניתוח של "חתימה דיגיטלית", שיכולה ליצור התארגנות למעשי פשע או טרור.
התחרות האמיתית בין נייס לוורינט היא על אספקת מערכות למודיעין שטח, שעצם קיומן בידי ארגוני ביטחון נחשב לעתים לסוד. אלה מערכות שעוקבות ומנתחות בזמן אמת נתונים הנאספים ממערכות תקשורת - סלולרית וקווית - ומסוגלות, לטענת המפתחים, לזהות מראש איום של אירוע טרור.
המפתחים לא ששים להרחיב באשר לאופן פעולת המערכת: "השיטה מבוססת על מעקב וניתוח תנועה ברשת ושינויים בדפוסי השיחות ברשת ובתקשורת האזרחית, ללא צורך בהאזנה לתוכן השיחות. לכל אדם יש חוג די קבוע של מכרים שעימם הוא משוחח. התוכנה מותקנת בתוך הרשתות לפי סעיף מיוחד בחוזה ההפעלה שלהן, המאפשר לארגוני ביטחון להורות על התקנתה. ציתות לתוכן של שיחות הוא מסובך יחסית ודורש אישור מיוחד מבית המשפט. לעומת זאת, ניתוח התנועה ברשת לזיהוי איומים אינו מצריך היתר משפטי מיוחד ומאפשר תגובה מיידית".
"המערכת מסוגלת לזהות כל חריגה מהדפוסים ומאפשרת לברר בזמן אמת את הסיבה לחריגה", מסביר לבנת, "איננו יודעים את הפרטים המלאים על האירוע בדובאי, אך מהנתונים שפרסמה משטרת מומבאי על הפיגוע ב-2008 הגענו למסקנה שאפשר היה להתריע עליו, אם היו משתמשים במערכות המודיעין שלנו".
אתר האינטרנט של ורינט מציע בגלוי מערכות להאזנה המונית לכל אמצעי התקשורת ובכל טכנולוגיות התקשורת המתקדמות. המערכות מוצעות כמובן לארגוני חוק בלבד, והאתר מבטיח אפשרות "ליירט, להאזין, לשמור ולנתח את כל התקשורת העוברת ברשת". העובדה ששתי חברות ענק ישראליות מתחרות בעוצמה רבה כל כך על השוק לא בהכרח מלמדת שמערכת הביטחון הישראלית היא לקוח גדול שלהן.
למרות הבולטות והאשליה שהישראלים שולטים בענף (האתר הכלכלי יאהו פייננס מציין את ורינט כמתחרה היחידה של נייס), פועלות בו גם חברות ענק מארה"ב ומגרמניה. המעקב אחר נתוני תקשורת לצורכי ביטחון אינו המצאה ישראלית, ולארה"ב יש פרויקט מפורסם למעקב אחרי ארגוני טרור בינלאומיים. למעשה, רוב המדינות המערביות פועלות כרשת בשיתוף פעולה גבוה ועוקבות אחר תקשורת אלקטרונית, שעלולה לשמש אנשי טרור, מבריחי סמים או מתכנני פשעים למיניהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם