ניסאן ג'וק: מכונית פורצת דרך
ניסאן ג'וק יוצאת לדרך אחרי שהיצרנית הבינה שאין לה סיכוי למכור מכונית שנראית כמו כל האחרות. עם עיצוב מצ'ואיסטי וחלוקת מומנט משופרת היא עוד עלולה להפוך ללהיט. מה שבטוח זה שאף אחד לא יוכל להתעלם ממנה
הנחמה היחידה של היבואנים שלנו היא שמצבו של היבואן הטורקי קשה הרבה יותר משלהם: "ג'וק" בטורקית הוא כינוי לאיבר מין זכרי קטן במיוחד. בואו נראה אתכם מוכרים מכוניות שנקראות פין קטן, כש-80 אחוז מקהל היעד הוא זכרי. מצד שני, ניסאן ג'וק היא מכונית פורצת דרך, כזאת שאפשר לאהוב או לא לאהוב - אבל מובטח שאף אחד לא יתעלם ממנה.
הקונספט שהביא את ג'וק לעולם נהגה לפני כמה שנים, כשניסאן בחנה את מעמדה בפלחי שוק חשובים באירופה וגילתה שעם אחוז חדירה קטן כל כך - פחות משני אחוזים בשעתו - אין לה סיכוי למכור עוד מכונית שנראית כמו כל האחרות.
תחת הנסיבות הלאה נעלמה אלמירה, המכונית הקומפקטית והמאוד אפורה של ניסאן, ובמקומה נולד קשקאי: קרוס-אובר בין מכונית קומפקטית לבין משהו שנראה כמו ג'יפון. ברגע הראשון קשקאי נראה כמו משהו מופרך לגמרי, לפחות בתור מכונית נוסעים, אבל ההימור הפראי של ניסאן השתלם בענק - לעומת 100 אלף מכוניות שאנשי החברה ציפו למכור מדי שנה הם מכרו כבר חצי מיליון מכוניות בפחות משלוש שנים.
גם בישראל קשקאי הוא סיפור הצלחה: יבואני ניסאן לא השקיעו גרוש בפרסום, לפחות בתחילת הדרך, מיצבו את המכונית ברמת מחיר גבוהה מאוד יחסית למיצוב העולמי שלה, ובכל זאת הם מוכרים אלפי מכוניות בשנה. הג'וק, קרוס אובר בין מכונית ספורט לבין ג'יפון, הוא המשך טבעי ומתבקש של אותו הרעיון, אלא שהפעם אנשי ניסאן יכולים להרשות לעצמם להעז הרבה יותר כיוון שהוא לא מחליף את מכונית הסופר-מיני של החברה, מיקרה, אלא נוסף אליה.
ניסאן כבר הכינה מיקרה חדשה לגמרי, על בסיס פלטפורמה חדשה של שותפות עם רנו (פלטפורמת "V"), והיא תושק לאירופה בעוד כשבועיים בתערוכת ז'נבה. ג'וק, לעומת זאת, מיוצרת על בסיס הפלטפורמה שעליה מיוצרות הקליאו, המיקרה הנוכחית, הדצ'יה לוגאן, הניסאן טידה ואחרות.
אבל בניגוד למיקרה, שנחשבת למכונית נשית, הג'וק היא מכונית גברית: מנופחת, שרירית, עם רמזים מאצ'ואיסטיים לכיוון השטח והספורט. במילים אחרות, ניסאן לא מסכנת את מעמדה בקטגוריית הסופר-מיני, אלא מוסיפה מוצר נוסף, ולכן היא יכולה גם להרשות לעצמה התפרעות של ממש.
אנשי ניסאן חשו צורך להטיס מאות עיתונאים מכל רחבי העולם, בהם גם אותנו, כל הדרך לפריז, כדי שנוכל לחזות בהשקה העולמית הסטטית של המכונית. התמונות שראינו לפני כן תיארו את היצירה באופן די נאמן: פרצוף אגרסיבי עם שלוש שורות פנסים - מתוכם שני פנסי חזית עגולים ובולטים ושני פנסים עליונים שמותקנים על מכסה המנוע ומשדרים מבט זועף. לצדם קשתות גלגלים וקווי צד מנופחים.
אבל מה שבאמת מיוחד בעיצוב של הג'וק הוא השילוב של הקווים האופייניים לג'יפים עם כאלה שאופייניים למכוניות ספורט בכלל ולאלה של ניסאן בפרט: הדלת האחורית מוצנעת כדי ליצור תחושה של מכונית קופה, קו הגג משתפל אחורה בזווית חדה וחלונות הצד קטנים במיוחד.
עיצוב הפנים של המכונית, לעומת זאת, די מאכזב. מצד אחד יש בה כמה רעיונות עיצוביים מרעננים: הקונסולה האמצעית למשל, שבין המושבים הקדמיים, עשויה מפלסטיק חלק ומבריק ומעוצבת כמו מכל דלק של אופנוע כביש ספורטיבי. נחמד מאוד, בעיקר למי שזנח את האופנוע אבל עדיין מתגעגע. גם לוח המכשירים האמצעי, שבו תצוגות השליטה במערכת השמע, מיזוג האוויר ובגרסה המתאימה - באלקטרוניקה שקשורה בביצועים - מיוחד, עם התצוגה הצבעונית שלו.
אבל לצד כל אלה ישנה הבחירה בפלסטיקה שמתעקשת לשמר תחושה של מכוניות יפניות מהאייטיז. קשה להבין למה בעידן שבו האירופים, האמריקאים והקוריאנים עובדים עם פלסטיקה קשיחה ומגורענת, שמעניקה תחושת איכות, בניסאן בחרו בחומרים שמשדרים משהו זול.
מבחינת המרחב הפנימי מדובר במכונית סופר-מיני קלאסית, משהו בסגנון של רנו קליאו או יונדאי ,I20 מה שאומר שארבעה מבוגרים יכולים לשבת במכונית הזאת
בנוסף למנוע הדיזל בנפח 1.5 ליטר, שאמנם צפוי להניע כ-45 אחוז מהג'וקים שיימכרו באירופה (אבל לא יהיה רלוונטי לישראל), מציעה ניסאן שני מנועי בנזין בנפח 1.6 ליטר - מה שמעיד על המיצוב הגבוה של המכונית יחסית לקטגוריה שלה. מכוניות אחרות באותה הקטגוריה נמכרות באירופה עם מנועי 1.0 ו-1.2 ליטר בגרסאות הבסיס שלהן. מנוע ה-1.6 ליטר הבסיסי של הג'וק, שמשמש גם בדגמים אחרים של רנו וניסאן, מספק 117 כ"ס ומוצע עם תיבת הילוכים ידנית או עם תיבה רציפה (CVT), שצפויה להיות היחידה שנמכרת בישראל.
המנוע השני, גם הוא בנפח 1.6 ליטר, מעניין יותר: הוא מוגדש טורבו ומייצג, פחות או יותר, את גרסת ה-2.0 ליטר, כלומר הגרסה החמה של הדגם. זהו מנוע חדש בליין-אפ של רנו-ניסאן, ככל הנראה מתוחכם ויעיל, עם הזרקה ישירה (מה שנקרא בתחילת הדרך GDI ואצל רנו ניסאן, DIG), ומספק 190 כ"ס ו-25 קג"מ של מומנט.
המנוע הזה, ורק הוא, יוצע גם עם מערכת הנעה כפולה, דומה לזו שמוצעת בקשקאי אבל עם שיפור נוסף: מערכת אלקטרונית שמכונה "חלוקת מומנט" (VECTRING TORQUE). בנוסף להעברת כוח לגלגלים האחוריים, המערכת מחלקת את הכוח הזה במידה שונה לכל אחד משני הגלגלים האחוריים - בהתאם להוראות שהיא מקבלת ממערכת בקרת היציבות. לטענת ניסאן, חלוקת המומנט האלקטרונית משפרת את התנהגות הכביש של המכונית בפניות ומפחיתה את הנטייה שלה לתת-היגוי.
הג'וק תימכר באירופה תמורת 25-17 אלף יורו, קרוב מאוד למחיר של מכוניות סופר-מיני כמו רנו קליאו ופיז'ו ,207 בהתאם לגרסאות שלהן. בשונה מקשקאי, ליבואני ניסאן עלולה להיות בעיה למצב את הג'וק ברמת מחירים גבוהה מדי, מאחר שאצלנו קטגוריית הסופר-מיני כמעט שלא קיימת, למעט מכירה לחברות השכרה וליסינג.
בניגוד לאירופים, הישראלים מעדיפים לרכוש מכונית גדולה ככל האפשר, ולכן הם מוותרים על הסופר-מיני לטובת הקומפקטיות ואפילו מוכנים לשלם יותר אם הם מרגישים שהם מקבלים מכונית מקטגוריה גבוהה יותר.
במילים אחרות, אם המחיר של מכונית כזאת יהיה דומה לזה של מכוניות קומפקטיות (וזו, כשלעצמה, קפיצת קטגוריית גודל אחת מעל למה שהג'וק באמת שייך), יש לה סיכוי להצליח כמו קשקאי ולמכור יפה. אבל אם המחיר יהיה מוגזם, כמו של מכוניות קומפקטיות יקרות או משפחתיות גדולות, סביר שאנשי ניסאן ייאלצו להסתפק במכירת עשרות מכוניות בשנה, כמו מכוניות נישה אחרות.
הג'וק היא מסוג המכוניות שיכולות להפוך ללהיט - או לבדיחה. עם קצת הומור אפשר יהיה לשחק על השם שלה: אחרי הכל, אסור לשכוח שגם המכונית שהמציאה את פולקסווגן והפכה לסמל מוטורי חשוב באה ממשפחת החרקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם