סיטרואן DS3: לא גורמת לפרפרים בבטן
אחרי המיני של ב.מ.וו והפיאט 500 החליטו גם בסיטרואן לחזור למקורות : קבלו בברכה את ה-DS, קו מכוניות פרימיום שמבוסס על המכוניות הסדרתיות - עם ערך עיצובי מוסף. גיל מלמד לא קיבל פרפרים בבטן
מי שחיסלו את החיפושית היו מעצבי פולקסוואגן שהקריבו את השימושיות על מזבח העיצוב. במקום מכונית לחמישה נוסעים הם בנו מכונית ,2+2 כלומר: שני נוסעים ושני סובלים - ומכוניות כאלה נידונות מראש להימצא בנישה זניחה.
לעומת זאת, 3 שנים אחר כך, הראתה ב.מ.וו לעולם איך בונים מכונית רטרו מוצלחת, כשהחזירה לחיים את מיני ההיסטורית. מיני החדשה (כיום כבר בדור שני ומשודרג שלה) היא בראש ובראשונה מכונית מודרנית ומוצלחת. היא מאוד מהנה לנהיגה, איכותית ביותר ובעיקר עושה חשק להיכנס לתוכה וללחוץ על הגז. העובדה שהיא מזכירה את המכונית המקורית, היא רק ערך מוסף.
רעיון מכונית הרטרו מבוסס על ההנחה שישנם מי שמוכנים לשלם יותר תמורת מכונית שנראית שונה מהעדר. מי שיכולים לעשות קופה נאה על הקונספט הזה הם רק יצרנים ותיקים. ואכן, היצרנית הבאה שהצטרפה לחגיגה היא פיאט, שהביאה לנו את ה-,500 על בסיס הפנדה שמיוצרת בפולין. המכונית של פיאט מבוססת על פלטפורמה ומנועים קיימים, כך שעיקר ההשקעה היא בעיצוב ובמיצוב.
פיאט גם משקיעה בבניית קונספט סביב ה-,500 עם אבזור ייחודי ויצירת היצע רחב של סחורה הכוללת פריטי לבוש, סמלים, כלים לבית, תיקי מסע - כולם ברוח המכונית. בשונה מהחיפושית, ה-500 היא מכונית שימושית וכיוון שעוצבה בידי איטלקים היא גם מתוקה להחריד.
ואם כבר מדברים על מראה חיצוני, מכונית נוספת של פיאט שבולטת במראה, היא מיטו של אלפא רומיאו, שמבוססת על הפלטפורמה והמכלולים העיקריים של פיאט פונטו. היא מעוצבת נפלא ולוקחת אותנו אל שורשי העיצוב של אלפא רומיאו בלי להיות רפליקציה של דגם היסטורי. העיצוב המשכנע ותחושת האיכות גורמים ללקוחות לשלם יותר.
בהיסטוריה של סיטרואן יש לא מעט דגמים אייקוניים כמו הדה-שבו, הטרקסיון אוואנט והדה-אס, ולכן הייתה צריכה להתנפל על מגמת הרטרו כבר לפני עשר שנים. אלא שלצרפתים, יש הסגנון שלהם שעלול להתפרש בעין זרה כ"דווקא אחרת".
ואכן, כשמנהלי סיטרואן החליטו לבנות קו מכוניות פרימיום שיגדיל את רווחי החברה הם עשו את זה אחרת. סיטרואן הצהירה לא מכבר על כוונתה להשיק את קו ה-DS קו מכוניות פרימיום שמציעות ערך מוסף עיצובי. בקו ה-DS יהיו, בשלב ראשון, מכונית סופר-מיני שמבוססת על ,C3 מכונית קומפקטית שמבוססת על C4 ומשפחתית גדולה שמבוסת על .C5
כשסיטרואן עיצבה והשיקה את C3 המקורית היא העניקה לה פרופיל שמזכיר את דה-שבו האייקונית, וזה גם מה שהפך אותה למכונית ייחודית ומתוקה מאוד. אבל עכשיו הכריזו מעצבי סיטרואן על אנטי רטרו, ולכן ה-DS3 שמבוססת על C3 החדשה לא רק שלא מזכירה בכלל את דה-שבו - היא מתרחקת בכוח מכל רמז למכונית ההיא. המכלולים העיקריים הם של ,C3 מה שאומר שעלויות המחקר, הפיתוח והייצור נמוכות יחסית.
אני אוהב את הפרצוף של המכונית הזאת, בעיקר את הקריצה של שתי שורות פנסי LED משני צדיו ואת החלק האחורי שלה. אבל אף אלמנט עיצובי במכונית הזאת לא הפיל אותי מהרגליים כיוון שכבר ראיתי יפות, מתוקות ומושכות ממנה.
מצד שני, DS3 מציעה מגוון עצום של אופציות לאלף ואחד פריטי אבזור, צבעים חיצוניים, צבעים לגג, דוגמאות צביעה (למעשה מדבקות שונות), ריפודים, דיפונים, חישוקי גלגלים ואפילו חמש אופציות למנועים שונים: שלושה מנועי בנזין ושני מנועי דיזל.
זה, אגב, מגוון מנועים די סטנדרטי כמעט לכל דגם בימינו. בנוסף, DS3 תוצע רק בגרסת שלוש דלתות, לא בדיוק כוס התה של הלקוח הישראלי, ומגוון האופציות שמוצע באירופה יכול להוסיף עוד 50 אחוז למחיר הבסיסי הלא-זול שלה.
אנשי סיטרואן בחרו להשיק את DS3 בפריז, באירוע שכלל מעט מאוד נהיגה או הזדמנויות להעריך את המכונית מבחינה דינמית. אחרי הכל, אנשי סיטרואן עצמם, שטרחו והזמינו אותנו על חשבונם לפריז, מצהירים שהמכונית "מיועדת ללקוחות עם משיכה לעיצוב, שהמחיר לא משנה להם. לקוחות שמתאהבים בדגם מסוים ולא מתייחסים למתחרים שלו".
ובכל זאת, גם למי שמוכן לשלם יותר ומתאהב בעיצוב של המכונית, צריכה סיטרואן להציע ערך מוסף כלשהו יחסית ל-.C3 מעבר לתוספת האבזור מדובר בעיקר במתלים מוקשחים ועיצוב תא נוסעים יותר מוקפד, שעושה שימוש בחומרים איכותיים יותר מהרגיל. ואכן, קל מאוד לשים לב למושבים תומכים ובנויים היטב שמרופדים בעור איכותי ומספקים תנוחת
מתחת לחלקו העליון של הדאש-בורד מתוח פס פלסטיק איכותי בגימור מט שמוצע במבחר צבעים נאים. הפלסטיקה והדיפונים בכל רחבי תא הנוסעים איכותיים, השעונים מעוצבים היטב והטיפוגרפיה שלהם טובה - בסך הכל מתקבלת תחושה מושקעת ויוקרתית למדי. בנוסף, אנשי סיטרואן מתגאים במרחב פנימי גדול משל כל המתחרות שהוזכרו עד כאן, ומאחור יש אמנם מקום תיאורטי לשלושה (אם כי רק שניים ישבו בנוחות), ותא המטען גדול יחסית ונוח להטענה.
בגנות סביבת הנהג ראוי לציין שהיא מבוססת יותר מדי על זאת של ה-C3 הרגילה, ושהארגונומיה שלה לא מנצחת: מסך מערכת הניווט ממוקם נמוך מדי, מתחתיו מותקן אוסף כפתורים שקשה לתפעל בלי להסיט מבט מהכביש, ואף אלמנט לא יוצר תחושת וואו של ממש.
כאמור, הקילומטראז' ותנאי הנסיעה בעת ההשקה יצרו את הרושם שהמארחים רוצים שננהג במכונית שלהם כמה שפחות. ובכל זאת, הרושם הראשוני הוא שהמתלים הקשיחים עושים עבודה טובה, וגם ההיגוי סביר, ושמנוע ה-1.6 ליטר מודגש הטורבו עושה עבודה מצוינת כשהוא משולב עם תיבת ההילוכים הידנית בעלת 6 יחסי העברה.
בסך הכל, התחושה היא של מכונית איכותית ונעימה לנהיגה, אבל אמת המידה מבחינתי היא מיני, וכדי לגבש דעה היכן ממוקמת DS3 ביחס אליה אני זקוק לפחות ל-400 קילומטר איתה. בנוסף, DS3 לא גרמה לי פרפרים בבטן, ואני חייב לומר שגרסה אחרת של ה-,C3 הפיקאסו הקטנטנה, עושה רושם של מכונית מעוצבת לא פחות ושימושית בהרבה.
סיטרואן לא הצליחה יותר מדי בישראל עם C3 היוצאת: רק 36 יחידות נמכרו ממנה ב-2009, מספר נמוך בכל קנה מידה. C3 החדשה עושה רושם הרבה יותר טוב מהקודמת, וצריך לקוות עבור סיטרואן שהיא גם תמכור אצלנו הרבה יותר טוב.
כך או כך, ה-DS3 עם התיבה הרובוטית תגיע לישראל בעוד 3 חודשים, ואז יהיה מעניין לעמת אותה מול מיני ומול אלפא-רומיאו מיטו. אין ספק שהפוטנציאל למכירות ה-DS3, אפילו בשוק שמרן כמו שלנו, גדול בהרבה מאשר 36 לקוחות. המחיר, גם אם זה יישמע מפתיע, לא יהיה מחסום בדרך למכונית הזאת.
מה שיעלה אותה וימצב אותה כאייקון מוטורי, או ידחק אותה לפינה נידחת של ההיסטוריה הגלגלית, תהיה הפעילות של מערך השיווק של סיטרואן והיכולת שלו לייצר באזז שיגרום לאנשים לחשוק בה.
DS3 אם תצליח, עשויה - או עלולה - להיות דגם הנישה הראשון שימכור בישראל יותר יחידות מן הדגם הסדרתי שעליו הוא מבוסס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם