מי ישלם את מחיר בועת הגז?
בדיוק שנה אחרי תגלית הגז תמר - השוק המקומי רותח. הגיאולוגים כבר מתלחשים על מאגר גז גדול בהרבה, ויש מי שמריח אפילו נפט. בינתיים הציבור וגם כמה טייקונים ממהרים לקפוץ על העגלה ולקנות כל קידוח חדש - הזוי ככל שיהיה
בתחילת שנות ה-90 רתחה הבורסה. כמקובל באירועים פיננסיים בועתיים, המשקיעים רצו מניות וקנו הכל ללא הבחנה. למזלו של רותם, הלהיט הגדול היה המניות של חברות הנדל"ן והפיתוח - כך שרכישת המחפרון מכספי הגננות התבררה כמשתלמת במיוחד, לאחר שבאפריל 1992 הוא הנפיק את רותם פיתוח בבורסה הגועשת.
ההנפקה זכתה בעיתונות הפיננסית לכינוי הציורי "הנפקת המרצדס": החברה גייסה 12 מיליון שקל מהציבור ובמקביל רכשה מרותם את מכוניתו הפרטית - הטבה קטנה לבעלי עניין, שנחשבה מקובלת באותם ימים.
עסקי הקבלנות אינם העסקים היחידים של רותם: חובבי יין זוכרים אותו כבעל היקב קלו דה גת שליד קיבוץ הראל, והוא גם התפרסם כבעליה של החווה לגידול דגים באילת. החווה נסגרה בעקבות הטענות כי היא גורמת לזיהום מי המפרץ - ורותם נדד עם הפרויקט שלו עד אלבניה.
על הדרך הוא גם שולט בשותפות קטנה לחיפושי נפט בעלת השם המבטיח שדות נפט. את השליטה בשותפות רכש רותם בשנות ה-90 מהגיאולוג שייסד אותה, יוסי לנגוצקי. בהתאם למפות הגיאולוגיות, חלומו של לנגוצקי היה לקדוח בים מול חופי חיפה.
ההיתר המוקדם שקיבל לנגוצקי ממשרד התשתיות (או בשמו הקודם, משרד האנרגיה) כלל את השטחים שבהם התגלו בתחילת השנה שעברה מרבצי גז אדירים בשווי מיליארדי שקלים. אך לנגוצקי לא הצליח להגיע לשם. האמצעים והציוד שעמדו לרשותו באותה עת לא הספיקו לקידוח בלב האזור, בעומק הים, והוא ניסה להגיע לאוצר באמצעות קידוחים קטנים וקרובים יותר לחוף, שהסתיימו ללא תוצאות. קופת השותפות התרוקנה בעקבות הקידוחים הכושלים וההוצאות השוטפות הרבות.
השבוע האחרון, שהיה אחד המעניינים בתולדות תעשיית חיפושי האנרגיה בישראל, עורר גם את חושיו של רותם: כמעט כל נייר ערך המקושר, ולו בעקיפין, לתעשיית החיפושים זינק בעשרות ובמאות אחוזים; אולם לאור התרוקנות קופת השותפות, תעודות ההשתתפות של רותם בשדות נפט מושעות מהמסחר. חובב הזדמנויות כרותם לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר בצד, והמסקנות הוסקו במהירות.
ביום שלישי אחר הצהריים שיגר מנהל החשבונות של רותם, צבי ננר, המשמש גם דירקטור בשותפות, בקשה לרישיון חיפושים ליד ערד. מספר הטלפון שליווה את ההודעה היה מספר הטלפון של היקב שבבעלות רותם.
ההודעה הלאקונית על הבקשה לתשקיף - "לאחר שכל הרישיונות הקודמים שבידי שדות נפט פקעו" - היא מהלך ראשון בניסיון לגייס הון. "אם נקבל את ההיתר נוכל לגייס 16 מיליון שקל ולהציל את השותפות", הסביר השבוע רותם, "אין לנו עשרות מיליוני דולרים הנדרשים לקידוח, אך נוכל לבצע קידוח יבשתי".
רותם אינו היחיד שדמיונו ניצת נוכח ההתעוררות המחודשת של העניין במניות האנרגיה הנסחרות בבורסה. גם אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר חרגה ממנהגה העתיק והודיעה על הצטרפותה לענף: היא תהיה שותפתו של איש העסקים צחי סולטן בשותפות החיפושים מודיעין אנרגיה.
כמו שדות נפט, גם מודיעין היתה שותפות זנוחה ומדולדלת. כאשר סולטן רכש את השותפות, הוא החליט להחיותה באמצעות פרויקט קידוחים
את קדחת החיפושים האחרונה הציתה התגלית הגדולה בקידוח "תמר", במרחק 80 ק"מ מצפון-מערב לחיפה, על ידי קבוצה שבמרכזה ענקית האנרגיה הבינלאומית נובל אנרג'י ואיתה השותפות הישראליות של דלק קידוחים ואבנר, שבשליטת יצחק תשובה; ישראמקו, שבשליטת חיים צוף; ודורגז, שבשליטת דודי ויסמן.
המרבץ העצום, ששוויו נאמד ב-16 מיליארד דולר, הדהים את הענף ואת המדינה כולה והפך את יצחק תשובה - ציר מרכזי עד כה בכל הגילויים המשמעותיים והחיפושים מציתי הדמיון - לאחר האנשים החשובים בענף האנרגיה בעולם.
התגלית הוכיחה שקיים סיכוי למצוא מאגרים דומים ואולי אף גדולים יותר, באמצעות קידוח בשטחים סמוכים. אחד הגיאולוגים שחזו את התגלית היה לנגוצקי, הגיאולוג שהקים את שדות נפט וניסה לחפש נפט באזור עוד בשנות ה-90, אך לא היו בידיו האמצעים הדרושים לביצוע קידוח בלב האזור המבוקש. לנגוצקי היה שם גם שבועות ספורים לפני שהתגלה הגז אולם נאלץ לפרוש לאחר ששותפו, בני שטיינמץ, סירב להשקיע 7.5 מיליון דולר בשלב המתקדם של החיפושים.
בעקבות התגלית בתמר המשיכו השותפים לקידוח לאתר "דלית", הקרוב יותר לחופי עתלית, וגם שם התגלה מאגר גדול של גז. לשתי התגליות האלה קדמו שתי תגליות חשובות, אם כי קטנות בהרבה מהתגליות ב-2009, בשטח הים שמול אשקלון: שותפות בראשות דלק ונובל אנרג'י גילתה בשנים 1999-2000 מאגרי גז בהיקף מסחרי באתרים "מרי" ו"נעה", שהכניסו את משק האנרגיה לראשונה לעידן הגז.
במשק האנרגיה רבים נושאים כעת את עיניהם לקידוח הבא, שטרם החל. מדובר בקידוח במים העמוקים מדרום לשטח שבו בוצע קידוח תמר - וגם אותו מובילות נובל אנרג'י לצד דלק קידוחים ואבנר שבשליטת יצחק תשובה.
השותף הקטן שיזם את החיפושים באזור הוא רציו, שותפות ותיקה שהוקמה על ידי שתי משפחות הידועות בהתנהלותן הסולידית: משפחת התעשיינים הוותיקה רוטלוי ומשפחת הנדל"ן והבנקאות לנדאו.
בתחילת שנות ה-90, כאשר הוקמה השותפות, היא חיפשה נפט בקידוח ליד גן יבנה שבדרום הארץ, אולם היום היא מתעניינת באתר קידוחים בים המכונה "לויתן". "לויתן" הוא גם כינוי גנרי בפי הגיאולוגים למרבץ נפט או גז תת-ימי. היקף המרבץ אינו ידוע, וההערכות נלחשות מפה לאוזן.
גיאולוגים ששוחחנו איתם העריכו שהמרבץ גדול פי 1.5-2.5 מהמאגר שהתגלה בקידוח "תמר". הניחושים מתבססים על מידע גיאולוגי חלקי - ומסבירים את הזינוק בשווי השותפות מכמה עשרות מיליוני שקלים לפני כמה חודשים לשווי של 772 מיליון שקל כיום.
מה שהופך את ההשקעה בשותפויות הנפט למעניינת במיוחד הוא שאי אפשר לחשב ברצינות את השווי האמיתי של החברות ואת שווי חלקן בשותפויות השונות, גם במקרים שבהם התגלו אוצרות גז וקיימת הערכה מקצועית מוסמכת לגבי היקף המאגרים. למעשה, מחירי ניירות הערך הקשורים בחיפושי הנפט והגז משקפים בועה ענקית ההולכת ותופחת - גם בהתחשב בכך שבחלק מהמקרים החיפושים מבוססים על תגליות מוכחות ועל הערכות מומחים רציניות ביותר.
מי שמשקיעים בניירות הערך האלה זוכים בינתיים בעיקר בחלומות על התעשרות מהירה בעקבות תגליות נוספות או בעקבות עלייה בביקוש לניירות הערך. הביקוש לניירות ערך של שותפויות מצליחות גורם גם להתעניינות מוגזמת בניירות הערך של קידוחים שסיכויי הצלחתם נראים אפסיים.
כמעט כל שותפות פעילה בענף זוכה היום בבורסה לשווי של מאות מיליוני שקלים, ובכל יום שחולף עולים סכומי ההימורים ורמות הסיכון. אחד הסימנים הבולטים לכך שהבועה כבר כאן הן תגובות הציבור להודעות סתמיות ואף סתומות של החברות: בעבר לא טרחו היזמים לדווח על בקשה לרישיון קידוח באתר מסוים, שכן מדובר בהודעה שאין בה חשיבות של ממש; אולם בשבוע האחרון זינקה מניית שותפות מודיעין, לאחר שהודיעה על כוונתה לבקש רישיון לחיפושי נפט. אפילו הודעה תמהונית של שותפות גבעות על גילוי "עמוד נפט" הזניקה את תעודות ההשתתפות של החברה בכמעט 10%.
ההיסטוריה של חברות החיפושים אינה רלוונטית מבחינת המשקיעים, ולכן אין כאן שיקולים של עבר עסקי. הם גם אינם מביאים בחשבון מונחים כמו "הון עצמי" של החברות והשותפויות או "מכפילי רווח". בצד הסיכון להתעשר קיים סיכון ממשי לאבד את ההשקעה.
הטייקונים האמיתיים המנהלים את ההצגה משקיעים בהרפתקאות הקידוחים רק חלק זעיר מהונם: יצחק תשובה, נסיך הגז המקומי, לא היה נפגע כמעט מבחינה כלכלית אם הקידוחים המוצלחים שלו לא היו עולים יפה; השקעתו האחרונה של נוחי דנקנר בשותפות מודיעין הוגדרה כ"לא מהותית מבחינת חברת ההשקעות שבאמצעותה הוא פועל, אי.די.בי".
למעשה, עיקר ההון המושקע בקידוחים מגויס מהציבור הרחב. האפשרות לגייס הון מהציבור היא תנאי בל יעבור לקיומו של מבצע חיפושים נרחב כמו זה שמתנהל היום מול חופי ישראל. מדובר בהשקעות עתירות סיכון, ולכן היזמים חייבים לפזר את הסיכון בין הרבה משקיעים קטנים. משקיע שיתבלבל וישקיע בקידוחים חלק משמעותי מהונו - עלול להיפגע מאוד.
הסיכוי הממוצע להצלחת קידוחי גז במקומות שבהם הגיאולוגים מעריכים שיש סיכוי טוב להצליח הוא כ-10% בלבד - כלומר הרבה יותר גבוה מאשר בקזינו, אבל לא בדיוק השקעה בטוחה. שווי התגליות שנמצאו בקידוחים "תמר" ו"דלית" מוערך ב-16-18 מיליארד דולר - אבל כדי לאמוד את הרווח הכספי, יש להביא בחשבון את עלויות ההפקה והולכת הגז לצרכנים, הנאמדות ב-2.5-3 מיליארד דולר.
חישוב השווי של השותפים בפרויקט "תמר" צריך להתחשב גם בפרויקטים העתידיים שלהם, שטרם הושלמו וטרם נרשמו בהם תגליות. דלק וישראמקו שותפות גם בקידוח "רציו". שווי "לויתן" עשוי להיות כפול משווי הגז ב"תמר" וב"דלית" - אך איש אינו מוציא מכלל חשבון שהחיפושים יסתיימו בלא כלום.
במקביל לחיפושי הגז בים, בנוף המקומי פועלים לא מעט גורמים שעדיין מקווים למצוא כאן גם נפט. הגז שהתגלה בים הוא אוצר אדיר - אבל מה שבאמת עניין את המשקיעים בבורסה הישראלית לאורך השנים היה התקווה הבלתי מתכלה לגילוי הזהב השחור.
המשקיעים וחברות החיפושים הפסידו לאורך השנים כחצי מיליארד שקל בהשקעות בקידוחים יבשתיים שלא העלו הרבה יותר מסימני נפט. חלקם כבר הסיטו את עניינם לקידוחי גז בלבד, אך אחרים ממשיכים להאמין. אולי זה הדימוי החזק של השייחים מנסיכויות המפרץ או המיליונרים במגבעות בוקרים מטקסס; אולי זה החזון הציוני להשתחרר מהתלות במדינות בלתי ידידותיות שמזרימות לנו את הנוזל השחור.
בעוד הגז הופך למציאות כלכלית, טרם נמצאו הוכחות של ממש לקיומם של מאגרי נפט בשטח שיפוטה של מדינת ישראל. גיאולוגים רבים טוענים כי מאות הקידוחים שנעשו עד כה מאפשרים לקבוע במידה רבה של ודאות שאין מאגרים זמינים בשטח היבשתי של המדינה. מאז גילוי הנפט בשדה חלץ בשנות ה-50, לא נמצא בישראל נפט בכמות מסחרית.
הקידוח המבטיח ביותר לגילוי נפט בישראל בוצע בשנות ה-90 על ידי שותפות שבמרכזה עמדה חברת ישראמקו, שנשלטה באותה תקופה על ידי ידידו ואיש חסדו של אהוד אולמרט, יוסף (ג'ו) אלמליח. ב-1991 התגלו בקידוח "ים 2" מול חופי אשדוד כמויות מסחריות של נפט, שפרץ בקצב של 800 חביות ביום. אולם תקלה חמורה בציוד הקדיחה אילצו את הקודחים לנטוש את האתר.
הניסיונות לחזור לאתר לא צלחו, בין היתר מפני שהאזור מוגדר כשטח צבאי המשמש לאימונים, וכל כניסה אליו כרוכה באישור משרד הביטחון. השבוע הגישו כמה שותפויות נפט בקשות לשוב ולקדוח באתר. מדובר בקידוח יקר לעומק של כ-6 ק"מ. למרות הסיכויים הגבוהים לשוב ולפגוע במרבץ הנפט שהתגלה לפני 19 שנה, אנשי המקצוע מסרבים להעריך מהו ערכה הכלכלי של התגלית. השותפויות מודיעין, לפידות, זרח ורציו כבר הודיעו על הגשת בקשה להיתר. קבוצת תשובה מנועה מכך בשל מגבלה שהטילה עליה הבורסה.
בשוק ההון טוענים שעובדה זו לא תמנע בהכרח מתשובה לקחת חלק בקידוח. מאידך, גם צדיק בינו ומשפחת עופר - המחזיקים בבתי הזיקוק שהופכים את הנפט הגולמי לדלקים הנמכרים בשוק - אמורים לגלות עניין בחברה שמפיקה נפט, אבל הם מעולם לא השקיעו בענף. חיפושי נפט, מתברר, הם עניין של אופי יותר מאשר אסטרטגיה עסקית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם