פישר: "המפתח לצמיחתה של ישראל - הסכמי שלום"
במאמר מיוחד למהדורה העברית של האקונומיסט מסמן נגיד בנק ישראל את היעד הבא בתחזית לקראת 2010. "בתנאים הנכונים הכלכלה הישראלית תצמח בשיעור של יותר מ-5% בשנה". "יש ליישם את לקחי המשבר בפיקוח על המערכת הפיננסית החוץ-בנקאית"
לדבריו, "ברור שיש אי-ודאות רבה באשר למשק העולמי ב-,2010 וזה תלוי במקבלי ההחלטות במגזר הציבורי והפרטי. אבל יש לנו פוטנציאל: בתנאים הנכונים, כולל אפשרות להסכמי שלום, הכלכלה שלנו יכולה לצמוח מעל 5% (כמו בשנים 2007-2003) לטובת כל אזרחינו. אך נצטרך לפעול כדי להפוך פוטנציאל זה למציאות".
פישר חושש מקשיים בצמיחת המשק עקב התלות בכלכלת העולם: "הכלכלה שלנו מתאוששת, אך עלינו להמשיך לשאול את עצמנו מה עלול להשתבש. אנו תלויים בצמיחת הכלכלה העולמית המתאוששת, ומוקדם לומר אם הצמיחה תתמיד". עם זאת, מדגיש פישר: "אינני סבור שתהיה צניחה לשפל חדש".
פישר מספר כי "בתחילת 2009 התמודדה הכלכלה העולמית עם המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז .1930 כשהסחר הבינלאומי קרס ב-2008 בעקבות ליהמן ברדרס, הפאניקה התפשטה מארצות הברית לשאר העולם כמו אש בשדה קוצים, ומדינות רבות נכנסו למיתון".
"כעבור פחות משנה חזרה הכלכלה העולמית לצמוח, ואסיה (במיוחד סין והודו) הובילה את המהלך. נדמה כי המערכות הפיננסיות התייצבו - למרות שבארצות הברית ובבריטניה (ובחלקים מאירופה) טרם הסתיימה מלאכת ההבראה של מערכת הבנקאות. ניתן לומר שישראל בין המדינות המובילות בעולם ביציאה מהמשבר".
הנגיד מדגיש כי נקודת המוצא של ישראל היתה טובה יותר: "בראשית המשבר היתה מערכת הבנקאות הישראלית חזקה הרבה יותר מהבנקים במדינות המובילות", הוא אומר. "בישראל לא היו משכנתאות מנופחות וחריגות במימון של דיור, והיה פיקוח הדוק של המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שהעלה את שיעור הלימות ההון ל-12% למרות הלחצים הפוליטיים".
פישר מזכיר כי "המפקח עקב אחרי הסיכונים במאזני הבנקים, וב-2008 אף פעל לאלץ את אחד הבנקים הגדולים למכור את אחזקות ה-MBS שלו - פעולה שעליה הבנק צריך להיות אסיר תודה בדיעבד".
לדברי נגיד בנק ישראל, עד סוף מרץ 2009 השיגה ישראל את המטרות שהציבה בפניה: "השווקים הפיננסיים חזרו לחיים, והחברות - כולל הבנקים - יכלו שוב ללוות כספים בשוקי ההון", הוא אומר. "יותר ויותר סימני התאוששות החלו לצוץ ברבעון השני, ולא התפלאנו מכך שהכלכלה צמחה ב-1%ברבעון השני, וב-2.2% ברבעון השלישי, לאחר צמיחה שלילית של 3% ברבעון הראשון".
לדבריו, "הבנקים
לפיכך צופה פישר כי "החוב הממשלתי בתמ"ג צפוי לעמוד בסוף 2009 על ,77% ואינו צפוי לעלות כמעט בשנתיים הקרובות. כלומר, לישראל יהיה יחס חוב-תוצר נמוך ממדינות רבות ב-,OECD כולל ארצות הברית ובריטניה, שהגירעון בתקציבן גבוה בהרבה משלנו. לפני שנתיים לא היינו חולמים שמשקל החוב בישראל יהיה נמוך מזה של המדינות המובילות, אך יש לזכור שהדבר לא קרה משום שהחובות שלנו קטנו - אלא משום ששלהן גדלו הרבה יותר".
על כן מקווה פישר כי ב-2010 תצטרף ישראל לארגון ה-,OECD "ובכך תקשור את כלכלתה בחוזקה עם קבוצת הכלכלות המפותחות ביותר".
באשר לשאלה מדוע הושפעה ישראל מהמשבר במידה כה מועטה, עונה פישר: "המשק נכנס למשבר מנקודת מוצא חזקה - תקציב מאוזן; יחס חוב-תוצר נמוך (77% לעומת 99% ב-2003); הבנקים היו במצב טוב ולא היתה בעיה של מימון נדל"ן; הציבור היה במצב פיננסי טוב, מאזן התשלומים היה בעודף; הכלכלה צמחה מ-2003 מעל 5% בשנה והאינפלציה היתה בש ליטה".
לדבריו, "התגובה למשבר היתה מהירה ומידתית, הן מבחינת הפיקוח על הבנקים, המדיניות המוניטארית ומדיניות הממשלה. האוצר ובנק ישראל סיפקו ביטחונות לחוסכים ולמחזיקי הפיקדונות באופן שמנע פאניקה".
פישר מגלה כי "בשיא המשבר היה חשש ליציבות הבנקים שלנו,וחשש שהטייקונים - ובמיוחד אלה שבענף הנדל"ן - יפשטו רגל. כדי להתמודד עם הבהלה שנוצרה בעקבות הירידות הללו, פרס האוצר רשת ביטחון לחוסכים. רשת הביטחון לא היתה נדיבה במיוחד, וטוב שכך. בדיעבד נדמה שלא ייעשה בה שימוש, אך עצם קיומה עזר להרגיע את הבהלה".
לדבריו, הריבית הנמוכה שנקט גרמה לעליות החדות בבורסה, וסייעה לצמצום ההפסדים של הציבור. "חששנו שהשקל החזק יפגע ביצוא, והתחלנו לרכוש מט"ח ב-3.4 שקלים", הוא מסביר.
"ככל שהמשבר התקדם בעקבות קריסת ליהמן ברדרס, בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים, הפחית את הריבית במהירות: מ-4.25% בתחילת אוקטובר 2008 ל-0.5% כעבור 6 חודשים. הפחתות אלה עזרו להחיות את שוק האג"ח והבורסה, כי המשקיעים העדיפו רווחים גבוהים יותר מההפקדות בבנק (בריבית אפסית)", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
