שוק שחור - החיים שאחרי המשבר העולמי
העידן שהתאפיין בשפע כלכלי ובעושר מנקר עיניים הסתיים בקריסת שוקי הנדל"ן, בפשיטת רגל של מאות בנקים ובאבטלה המונית. שרה ליבוביץ-דר על החגיגה שנגמרה
ההישג המרשים נעלם כלא היה כאשר "פורבס", המגזין הכלכלי החשוב בעולם, הכריז לפני כמה חודשים על אמבאני כעל הלוזר הגדול ביותר של המיתון העולמי. בשנה האחרונה הוא הפסיד 32 מיליארד דולר ומניות החברות שלו איבדו שלושה רבעים מערכן.
למרות מינוס של 24 מיליארד דולר בקופה, לא צריך לדאוג לאמבאני. עם הון של 17.5 מיליארד דולר, הוא האיש השלישי בעושרו בהודו ומקום 34 בין עשירי העולם (מי שמקדים אותו בדירוג הוא אחיו השנוא, מוקאש, שביעי בדירוג עשירי העולם עם 32 מיליארד דולר אחרי שהפסיד 23.5 מיליארד בשנה החולפת).
זוהר ונוצץ, עם רווחי שיא והפסדי עתק, אמבאני הוא הסמל המובהק ביותר של העשור הראשון של המאה ה-21 שהתחיל עם מיתון, המשיך עם שפע כלכלי חסר תקדים ומסתיים עם משבר עמוק שבמסגרתו הפסיד העולם כמחצית מהעושר הגלובלי.
אבל ההפסדים האסטרונומיים שלו ראויים לאזכור דווקא משום שבעשור האחרון הוא הפך לאחד מסמלי הנס הכלכלי של הודו, ששיעורי הצמיחה שלה היו גבוהים בהשוואה לכל מדינה אחרת. למרות המיתון העולמי, עשירי הודו נעשו השנה עשירים יותר. ב-2008 היו בתת היבשת 27 מיליארדרים, השנה הגיע מספרם ל-52 וביחד הם שולטים בחמישית מהתוצר הלאומי הגולמי.
הבורסה של ניו דלהי זינקה ב-2009 ב-75 אחוז והכלכלה צמחה בשבעה אחוזים. 100 העשירים ההודים הגדולים מחזיקים בהון של 276 מיליארד דולר לעומת 170 מיליארד דולר של עשירי סין. וזאת במדינה שבה חיים 800 מיליון בני אדם על 30 סנט ליום.
העשור הראשון של האלף השלישי לא סימן טובות. במרץ 2001 התמוטטה בועת הדוט.קום ואיתה קרסה גם בורסת הנאסדק. פיגועי 11 בספטמבר העצימו את המשבר שנמשך בארצות הברית עד סוף 2003. ביפן החל המשבר עוד קודם, באמצע שנות ה-90. באירופה הביאה השקת היורו למיתון שארך עד קיץ 2002.
היציאה מהמשבר הפכה את רוב העולם המערבי לאולם נשפים חגיגי. הבורסות התנפחו כמו עוגה שנאפתה עם מינון יתר של שמרים, ומחירי הנדל"ן האמירו לשיאים שנחשבו עד אז לבלתי אפשריים.
ב-1998 ניתן היה לרכוש בית ממוצע באנגליה ב-81 אלף פאונד, ב-2007 עלה המחיר ל-220 אלף פאונד. בין 2002 ל-2007 מחירי הנדל"ן בבריטניה עלו ב-90 אחוז. כל זה לא הרתיע את הקונים. בשנות ה-90 נבנו מדי שנה בבריטניה כ-159 אלף בתים; בין 2001 ל-2006 צמח המספר ל-172 אלף.
לב לבייב היה בין אלה שהצטרפו לחגיגה. בינואר 2008 הוא רכש בלונדון את הבית הפרטי היקר ביותר שנמכר אי פעם בממלכה בסכום של 70 מיליון דולר. סכומי כסף דמיוניים נשפכו בכל חדרי הבית ובגינת הענק שלו. האח בחדר האורחים נבנתה בסכום של 200 אלף דולר, הדלת המוגנת מפני כדורים עלתה 100 אלף דולר, ובגיזום האמנותי של השיחים בחצר הקדמית השקיע בעל הבית 40 אלף דולר.
לבייב התקין בביתו סאונה, חדר כושר, אולם נשפים, בית קולנוע, מספרה פרטית וכיור לאמבטיה במשקל טון שנחצב מיחידה אחת של אבן שוהם איראנית לבנה. הבית הוקף ב-25 מצלמות אבטחה ובמערכת אזעקה שניתנת להפעלה בשלט רחוק גם מיאכטה בקריביים.
כמה חודשים אחר כך התברר שלבייב הוא חדשות ישנות. בהייד פארק 1, אחת הכתובות הנחשקות ביותר בעולם, נמכר פנטהאוז בסכום דמיוני של 200 מיליון דולר.
הבניין המפואר, שנבנה במימון שר החוץ של קטאר, שייח חאמד בין ג'אסים בין ג'אבר א-ת'אני, בעלות של שלושה מיליארד דולר, אוכלס בדיירים מכל רחבי העולם.
"אין אצלנו דייר אופייני", הסביר
הונג קונג, ניו יורק, ריו דה זינרו - בכל מקום הסכימו קוני הבתים להיפרד מעשרות מיליונים. כרגיל, באמריקה הכל היה גדול וראוותני יותר. דונלד טראמפ קנה ב-2003 אחוזת ענק בפאלם ביץ' בסכום של 40 מיליון דולר והציע אותה למכירה שנתיים אחר כך תמורת 125 מיליון דולר - הבית היקר ביותר שהוצע למכירה באותה שנה בארצות הברית.
ב-2006 כבר חצו שלושה בתים באמריקה את רף המחיר של 100 מיליון דולר. כמה מעשירי העולם הביעו עניין באחוזת ענק במונטנה שהוצעה ב-155 מיליון דולר. אבל היתה בעיה אחת: בניית הבית הענק, 17 אלף מטר מרובע, הייתה אמורה להסתיים רק ב-2008.
מי שלא הסכים לחכות יכול היה לבדוק בבוורלי הילס אחוזה צנועה, רק 23 אלף מטר מרובע, עם שלוש קומות, שישה אגפים, 29 חדרים, שלוש בריכות שחייה ואולם קולנוע. המחיר, 165 מיליון דולר, כלל גם את הרזומה המכובד של הבית: הוא היה שייך בעבר לטייקון העיתונות, ויליאם רנדולף הרסט והונצח בסרט "הסנדק".
בית היסטורי נוסף בלוס אנג'לס, ה"פלור דה ליס", שנבנה בסגנון ארמון ורסאי, תומחר ב-125 מיליון דולר. "כמעט בלתי אפשרי למצוא בפאלם ביץ' בית עם נוף לים בפחות מ-20 מיליון דולר", קוננה כריסטינה קונדון, אחראית תחום הנדל"ן בסותביס.
הצנועים בין עשירי העולם יכלו להסתפק בבית קטן בהמפטונס. 75 מיליון דולר הקנו 14 גנים שונים בחצר הבית, בריכה חצי אולימפית פלוס בית לאורחים.
"אתה בהחלט מקבל תמורה נאותה לכספך. המחיר לא מטורף כפי שנחשב בעבר", הסביר סוכן מקומי. בית בריביירה הצרפתית שמשקיף על נסיכות מונקו עלה 65 מיליון דולר.
בסוף 2008 שבר המיליארדר ההודי, לקשמי מיטאל, את השיא של לבייב, כשרכש בית בלונדון ב-128 מיליון דולר. כדי למנוע התנפלות המונית בחרו המתווכים את הקונים הפוטנציאלים בקפידה.
"אני אחד מאנשי המקצוע הכי ותיקים בלונדון", אמר סוכן נדל"ן ל"פורבס", "תוך כמה דקות אני יכול לומר אם לקונה פוטנציאלי יש מספיק כסף לרכוש דירת פאר". המתווכים הראו את האחוזות הגדולות רק למי שנמצא ברשימת עשירי העולם, או לחלופין למי שהצטייד במכתב המלצה מבנקאי שוויצרי.
"הדבר הקשה ביותר זה לנסות לאבחן בטלפון מי מתקשר אליי", הסביר הסוכן. "לפעמים הם מתרגזים מאוד אבל אני חייב לדעת שהם יכולים לכתוב את הצ'ק". צ'ק, אגב, נחשב בעסקאות כאלה לאמצעי תשלום מיושן. רובן נערכו במזומן. "הלקוחות שלי לא זקוקים למשכנתה", חמדה לצון נד"לניסטית אחרת.
אבל גם מי שנזקק למשכנתה לא היסס לרגע. בתחילת שנות ה-90 נמכרו בארצות הברית כ-609 אלף בתים פרטיים בשנה. ב-2005 מספרם הוכפל ל-1.283 מיליון בתים. פולטה קורפ, אחת החברות הקבלניות הגדולות בארצות הברית, הגדילה את רווחיה מ-2.33 מיליארד דולרים ב-96' ל-14.7 מיליארד דולר ב-2005.
קצב הבנייה היה כה מהיר עד שחומרי בנייה כמו מלט ועצים לא יכלו להדביק את הביקוש ומחיריהם עלו בעשרות אחוזים. במשך חודשים רבים, אוניות שהובילו סחורות יצרו בנמלי ארצות הברית תורים כה ארוכים, עד שניתן היה ללכת עליהן עד לסין, אמר קבלן עסוק לתקשורת האמריקאית.
הטרנד הלוהט של אלפיוני העולם היה קנייה של אי פרטי. ב-2007 הוצע האי ואטו וארה, לחופי פיג'י, ב-75 מיליון דולר. הקונה המאושר זכה גם בשכן מפורסם, מל גיבסון, שרכש את האי הסמוך, המאגו.
האי רונדה, לא רחוק מחופי גרנאדה בקריביים, שנחשב לגן עדן לצוללנים, הוצע ב-7 מיליון.
אבל לא קל למצוא אי מתאים, הזהיר ה" פורבס". הבעיה היא שבדרום האוקיינוס השקט ובאיים הקריביים, האזורים המבוקשים ביותר, רוב האיים המבודדים הוכרזו כשמורות טבע.
בכמה מדינות המשופעות באיים, כמו הפיליפינים, פולינזיה ופיג'י, יש חוקים נוקשים שאינם מאפשרים לרוכשים זרים להחזיק בבעלות על שטחי אדמה מוקפים מים. במדינות אחרות צריך לשחד פקידי ממשלה מושחתים. וכשכבר רכשתם אי עליכם להיאבק בחלודה, בגיאות ובשפל, בהוריקנים, במונסונים ובמרחק מהציוויליזציה.
"אנשים שוכחים שהם לא יכולים לרדת ב-11 בלילה לחנות לקנות סיגריות", צוטט נשיא חברת נדל"ן שמתמחה באיים פרטיים.
לחלופין, ניתן היה לשכור אי. התעריף הממוצע: 35 אלף דולר ליום. אופרה ווינפרי, רוברט דה נירו ושון קונרי לא נרתעו מהמחיר ושכרו איים לבילוי חופשה מבודדת. דה פראדור, אי פרטי לחופי ספרד, כלל גם ספא תת קרקעי עם חמאם טורקי, סאונה, סלון יופי וחדרי עיסוי.
בנקר איילנד שבבעלות ריצ'רד ברנסון, אי שאירח את הנסיכה דיאנה בזמנה, הוקצו שני אנשי צוות לכל אורח, בהם טייסים שמתניעים את צי המטוסים הפרטי, שייטים ביאכטות שעומדות לרשות האורחים ושפים בינלאומיים.
כדי לאכול ארוחות גורמה יקרות לא צריך היה להרחיק עד לב ים. מסעדות ניו יורק, לונדון וטוקיו היו כל כך עמוסות בעשור שחלף עד שבחלקן היה צריך להזמין מקום כמה חודשים מראש.
כמסעדה היקרה ביותר בעולם הוכתרה אראגוואה (Aragawa), מפגש סטייקים ברובע שינבאשי בטוקיו: בלי אתר אינטרנט וללא ריהוט מפואר אבל עם תפריט שמתחיל ב-370 דולר לסועד ומורכב בעיקר מסטייקים שהוכנו מבשר וואגו (המוכר גם בשם בקר נוסח קובה), שנחשב למשובח במיוחד. הבשר הגיע מחווה מקומית והוגש עם רטבים פשוטים של פלפל וחרדל.
גם מסעדות הסושי היפניות זכו למיקום גבוה בדירוג העולמי כשארוחה ממוצעת יכלה להגיע בקלות ל-600 דולר לסועד. ארוחה במסעדת הדגל של גורדון רמזי בלונדון עלתה 200 דולר בלבד (לפני שהתגלה שכל האוכל מגיע ממטבח משותף), אבל זמן ההמתנה התארך לחודשיים.
הקינוח היקר ביותר אי פעם הוצע בתחילת 2008 על ידי מסעדת ארנו (Arnaud) ברובע הצרפתי בניו אורלינס ב-1.4 מיליון דולר. בצלוחית הקטנה הכין השף המקומי בלילה של קמח, ביצים, שמנת ותותים, מעורבבים בטבעת יהלום ורוד 4.7 קאראט שהייתה שייכת בעבר למיליונר הבריטי סר ארנסט קאסל והוגשה עם ליקר מיושן כהלכה.
בסרנדיפיטי Serendipity 3) 3) בניו יורק נמכר קינוח שוקולד קפוא ב-25 אלף דולר. בכפר נופש בסרי לנקה הוצע לחסכנים פסל שוקולד בדמות דייג משובץ באבן אקוומרין תמורת 14,500 דולר. חובבי השוקולד יכלו למצוא במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק מציאה של ממש, טראפל שוקולד ב-250 דולרים ליחידה. "אבל האמריקאים לא מזהים יוקרה עם אוכל", התלונן שף הקינוחים הניו יורקי, ויליאם גולדפרב, "בעיניהם יוקרה זה תיק יקר".
שמפניה טובה הייתה מבוקשת במיוחד. ב-2007 נמכר ארגז של קרוג 96' ב-3,000 דולר, שנה אחר כך האמיר המחיר ל-4,713 דולרים. מחירו של ארגז לואי רואדרר קריסטל 89' טיפס בכ-40 אחוז תוך שנה ונמכר ב-2008, חודשיים בלבד לפני פרוץ המשבר, ב-6,417 דולר.
ג' סטין גיבס, מנהל הבורסה ליינות בלונדון, הסביר את המחירים הגבוהים בעובדה שאנשים נוטים לשתות שמפניה במהירות. בניגוד ליינות שעומדים שנים במרתף, בקבוק שמפניה נפתח מיד אחרי שנקנה, מה שהופך בציר טוב ליקר ערך בהיותו נדיר. ויש דבר נוסף, הסביר: "לשמפניה נלווית תחושה של זוהר. בבתי קזינו ברחבי העולם, על יאכטות של אוליגרכים רוסים ובמסיבות של נשות כדורגלנים -כולם רוצים לשתות את המשקה המבעבע".
עשירי העולם לא החמיצו את הרמז. בכיר בכריסטיס הסביר שעוד ועוד מיליונרים מתחילים לראות בשמפניה השקעה משתלמת. "יש לא מעט משקיעים שבטוחים שמחירי השמפניה ימשיכו לעלות, והם קונים היום שמפניה כמו שבעבר רכשו יצירות אמנות".
הראוותנות, המחירים הגבוהים וההתפארות בכסף הגדול הפכו לסמלים המובהקים של העשור שחלף. כך למשל, באוקטובר 2003 הוצעה ביריד אופנה במומובאי העניבה היקרה ביותר בהיסטוריה: 220 אלף דולר. המותג סאטיה פול (Satya Paul) תפר אותה ממשי טהור עם 150 גרמים של זהב ו-271 יהלומים.
שעון היד היקר ביותר, של פאטק פיליפ סקיי מון, נמכר ב-1.49 מיליון דולר בהונג קונג באפריל 2008. סימני העושר ניכרו בכל מקום. ליגת הא-בי-איי שברה בעונת 2007 שיא הכנסות, 3.8 מיליארד דולר, עלייה של שישה אחוזים לעומת העונה הקודמת.
בינואר 2008 עבר מחירה של חבית הנפט את רף ה-100 דולרים, לראשונה בהיסטוריה. ביולי הגיע מחיר החבית ל-147.30 דולר , כמעט 50 אחוז יותר. המחיר השבוע היה 70 דולר בלבד.
כבר לפני חמש שנים החלו נביאי זעם, בהם הפרופסור לכלכלה נוריאל רוביני, לנבא את קץ אימפריית העושר המוגזמת, אבל כל עוד נמשכה החגיגה, אף אחד לא ממש התעניין.
העולם המערבי היה עסוק בשופינג. אבל במרץ 2007 התחילו מחירי הדירות בארצות הברית לרדת. רק שנה קודם היה מחירו של בית ממוצע כ-554 אלף דולר; פתאום הוא נפל ל-482 אלף דולר, כ-15 אחוז פחות.
תחילתו בהלוואות נוחות ונדיבות שהעניקו הבנקים לרוכשי דירות, שהגיעו לעתים עד 95 ומאה אחוז מערך הנכסים. אינפלציה לא מבוקרת הורידה את מחירי הדירות ולווים רבים, שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתאות בגלל עליית הריבית, הפסיקו לשלם.
הבנקים נשארו עם דירות זולות שלא יכלו לממש אותן והחלו לקרוס. משבר הנדל"ן הפך במהירות למשבר אשראי. בזה אחר זה קרסו 133 בנקים בארצות הברית, בהם ענקי הבנקים למשכנתאות, פאני מיי ופרדי מאק.
בינואר 2008 צנחו הבורסות בכל רחבי העולם, וחודשיים אחר כך קרס בנק ההשקעות, בר סטרנס, ונמכר בסיוע הממשל האמריקני לבנק השקעות אחר, ג'י.פי.מורגן. הבהלה הפכה להיסטריה כאשר בספטמבר 2008 פשטו רגל גם מורגן סטנלי וליהמן בראדרס.
המשפט "איפה היית כשליהמן בראדרס קרס?" הפך למטבע לשון אמריקאי. כלי תקשורת מכל העולם המתינו לעובדי ליהמן בראדרס שהגיחו מהבניין הכחול-אפרפר בשדרה השביעית במנהטן, אוחזים בקופסאות קרטון שהכילו את חפציהם האישיים. "מי חשב שהיום הזה יגיע?" שאל אחד מהם.
לא רק שהיום הזה הגיע, בעקבותיו הגיעו ימים הרבה יותר קשים. מאות בנקים ברחבי העולם קרסו, ואיתם צנחו גם הבורסות. באוקטובר 2008 איבדו הבורסות בצפון אמריקה, אירופה ודרום מזרח אסיה כשליש מערכן.
עשירי העולם איבדו בשנה האחרונה כשני טריליון דולרים. 793 המיליארדרים בעולם מחזיקים היום בהון משותף בסכום של 2.4 טריליון דולרים, שני טריליון פחות מהעושר שהיה להם בשנה הקודמת. ההון הממוצע שלהם הוא כשלושה מיליארד דולר, כרבע פחות ממה שהיה להם ב-2008. 553 אנשי עסקים נשרו מרשימת המיליארדרים הגדולים של "פורבס", 110 מתוכם אמריקאים.
ההפסדים כמעט בלתי נתפסים. שלושת הטייקונים העשירים בעולם הפסידו בשנה האחרונה 68 מיליארד דולר במשותף. את המקום הראשון ברשימה תופס עדיין ביל גייטס עם 40 מיליארד דולר, 18 מיליארד פחות ממה שהיה לו ב-2008.
לוורן באפט יש 37 מיליארד, אחרי שהונו קוצץ בשנה האחרונה ב-25 מיליארד. סכום דומה הפסיד גם איש העסקים המקסיקני קרלוס סלים חלו. ב-2008 הוא דורג שני ברשימת העשירים, השנה הידרדר למקום השלישי עם 35 מיליארד דולר.
ה"פורבס" עקץ את המיליארדרים שהפסידו סכומי עתק והציע להם לחפש תחומי עניין חדשים, כמו מסחר בקוקאין, שהכניס השנה את חואקים גוזמאן לוארה, טייקון הסמים המקסיקני, לרשימת המיליארדרים שלו.
אבל לא רק אנשי עסקים ובנקים להשקעות קרסו. כלכלות של מדינות שלמות התמוטטו. כלכלת איסלנד קרסה אחרי ששלושה בנקים שלקחו הלוואות גדולות מכפי שיכלו להחזיר התמוטטו.
מפגין בודד, הורדור תורפאסון, קרא לממשלה להתפטר וגרר אחריו אלפים שהשליכו ביצים וכדורי שלג אל מכוניתו של גייאר הרדה, ראש הממשלה, שהודיע בסוף ינואר 2009 שהוא עוזב את התפקיד. ברבעון השלישי של 2009 הצטמקה כלכלת איסלנד ב-5.7 אחוזים לעומת הרבעון שקדם לו ובסך הכל ב-7.2 אחוזים במהלך השנה.
אירלנד, שנחשבה בשנים האחרונות כאחת הכלכלות הצומחות ביותר בעולם המערבי, הייתה הבאה לסבול מהמשבר העולמי. בועת הנדל"ן שפרחה בשש השנים הראשונות של העשור התפוצצה.
ברבעון הראשון של 2009 צנחו מחירי הנדל"ן באירלנד ברבע לעומת המחיר לפני הקריסה. הירידה במחירי המשכנתאות הגיעה ל-73 אחוז. ביוני 2009 נמחקו 40 אחוז מעליות מחירי הנכסים. משבר הנדל"ן גרר אחריו אבטלה קשה: 12 אחוז מכוח העבודה באירלנד היו מועסקים בבנייה, 9.4 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי התבססו על ענף הבנייה.
יוון מתמודדת עכשיו עם המשבר הכלכלי החריף ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. הממשלה לוותה השנה 90 מיליארד דולר וסך חובותיה לבעלי אגרות החוב הממשלתיות מגיע ל-450 מיליארד.
הבורסה היוונית ירדה ב-20 אחוז בשבועות האחרונים והמפגינים מבעירים את הרחובות. בספרד נמשכת הצמיחה השלילית שיעור האבטלה במדינה מגיע ל-18.7 אחוז - הגבוה ביותר באירופה.
ההתפתחות הדרמטית ביותר אירעה בנסיכות הנפט דובאי. בשנות השפע בנתה דובאי את הקניון הגדול בעולם, דובאי מול, בעלות של 20 מיליארד דולר, הקימה יש מאין מתחם של איים מלאכותיים, בנתה בתי מלון והפכה לאחד מיעדי התיירות המבוקשים בעולם.
היום סובלת הנסיכות מחוב של 80 מיליארד דולר, המתקרב לגודל התוצר הלאומי הגולמי ורק הזרמת חמצן מלאכותית (עשרה מיליארד דולר באדיבות אבו דאבי) השאירה את הנסיכות על הרגליים.
המשבר מקיף את כולם. ביפן ירד התוצר התעשייתי ב-2008 ב-31 אחוז, ברוסיה ב-16 אחוז, באיטליה ב-14 אחוז ובגרמניה ב-12 אחוז. במדינות רבות נתוני האבטלה מדאיגים. על פי ארגון העבודה העולמי, כ-20 מיליון מקומות עבודה ייכחדו כתוצאה מהמשבר.
העולם נושא את עיניו אל ארצות הברית, אבל לפחות כרגע, הבשורות הטובות לא מגיעות ממנה. שיעור האבטלה בחודשים האחרונים הגיע לעשרה אחוזים. מחירי הבתים צנחו ב-25 אחוז, אפילו בניו יורק, עיר שתושביה רגילים לכך שתעריפי הדיור רק עולים.
העשירים שנהנו משנים של מחירים מאמירים נדרשים לגלות צניעות. ב-2008 ביקשו בעלי אחוזה בגריניץ', קונטיקט , 125 מיליון דולר עבור בית של 14 חדרי שינה. עכשיו הוא מוצע ב-60 מיליון דולר בלבד ואין הרבה קופצים.
הירידה בדמי השכירות חדה לא פחות. החברה האמריקאית למחקרי נדל"ן, SBRE, מצאה שבלמעלה מ-100 ערים בעולם חלה ירידה של 7.7 אחוזים בדמי שכירות של משרדים. בקייב נרשמה ירידה של 64.4 אחוז, בבוסטון 33.9 אחוז ובניו יורק כ-30 אחוז.
סוכני נדל"ן היסטריים מצטרפים לבעלי מסעדות נואשים. למעלה מ-500 מסעדות נסגרו בניו יורק בשנה האחרונה, וגם המגזין "גורמה" הלך בעקבותיהן. סקרים הראו ירידה של 48 אחוז באכילה במסעדות בארצות הברית. בבריטניה אמרו 75 אחוז מבעלי המשפחות וחמישה אחוז מהזוגות ללא ילדים, שבשנה הקרובה הם יאכלו בבית.
צריך לזכור שהמשבר פוגע הכי הרבה באלה שמסעדה היא חלום רחוק עבורם. כל ילד רביעי בארצות הברית וכל אמריקאי שמיני נזקק היום לתלושי מזון . למעלה מ-36 מיליון אמריקאים מוגדרים כבעלי הכנסה נמוכה ומקבלים הנחות בקניית מזון במסגרת תוכנית פדרלית. על פי ה"ניו יורק טיימס", ב- 239 מתוך 3,136 מחוזות בארצות הברית מקבלים לפחות רבע מהתושבים תלושי הנחה לקניית מוצרי מזון בסיסיים.
משבר גדול מזמין נוכלים גדולים וברנרד מיידוף האמריקאי הוא בינתיים הבכיר שבהם. מיידוף, שהיה יו"ר הדירקטוריון של הנאסד"ק והקים חברת השקעות פרטית, נעצר במרץ 2009 בחשד שהונה משקיעים בהיקף של 65 מיליארד דולר, כשבין קורבנותיו גם מוסדות ישראליים כמו קרן התרבות ישראל-אמריקה, הטכניון, הסוכנות היהודית ועמותת על"ם. הוא הודה ב-11 סעיפי אישום ונידון ל-150 שנות מאסר. הפרשייה נעצה עוד מסמר בארון האמון שרוכש הציבור לשוק ההון.
נפילה דומה, אם כי בהיקף קטן הרבה יותר, רק 114 מיליון דולר, אירעה בבריטניה כשאיש העסקים היהודי, ניק לוין, פשט רגל באוקטובר 2009 וגרר בעקבותיו משקיעים בחברת ההשקעות שלו, "ניבליק", בהם יגאל אהובי ומיקי דורסמן (גם שמו של מוני פנאן הוזכר).
יחד עם זאת, רכבת ההרים חזרה לדהור. למרות שרק בשתי מדינות חזרה הבורסה לרמתה שלפני המשבר, ניצני העלייה כבר מורגשים ופה ושם החגיגה עדיין נמשכת. לפני חודשיים חשפה קרניבל קרוז את ה"אואזיס", אוניית הקרוזים הגדולה בעולם, שנבנתה בעלות של 1.4 מיליארד דולר.
5,400 הנוסעים שישלמו 1000 דולר להפלגה של שבוע, ייהנו מפארק על הסיפון שכולל 12 אלף עצים ושיחים, מסלול הליכה עם סלעי טיפוס, מסלול ריצה באורך 600 מטר, תאטרון ימי עם מופעי צלילה וספא מהודר.
גם הבתים היקרים עדיין יקרים: אחוזה בהולמבי הילס, קליפורניה, מוצעת עכשיו ב-150 מיליון דולר, מחירו של בית בבלגרבייה סקוור בלונדון מגיע ל-149 מיליון, ואחוזת בראן ברומניה, בעבר מקום מגוריו של הנסיך ולאד ששימש השראה לדמותו של דרקולה, קיבלה תג מחיר של 140 מיליון דולר.
יעבור זמן רב עד שהעולם ייצא מהמשבר, אם בכלל. בינתיים, הטייקון ההודי אניל אמבאני החליט לנהוג בהשראת צוק העתים והוריד את משכורתו בעשרה אחוזים, "כדי לתת דוגמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
