סוגר קדנציה: המהפכה השקטה של ידין ענתבי
רפורמת הניוד הפנסיוני, שרק האטה את העברת הכספים בשוק. הפגזת קופות הגמל בתקנות, שהגדילו את העלויות שלהן ודחקו החוצה את השחקנים הקטנים. והמודל הצ'יליאני, שביקש להכתיב לחוסכים איך לחסוך. כך, בשקט בשקט, מיסמס הממונה על שוק ההון באוצר את התחרות בשוק החיסכון
כולם הסכימו עם השורה התחתונה: בשנתיים האחרונות העביר אגף השוק ההון באוצר, בראשותו של ידין ענתבי, את שוק החיסכון ארוך הטווח שורה של שינויים המהווים סטייה מהמודל התחרותי שוועדת בכר ביקשה ליצור. משוק מרובה שחקנים - לקומץ ענקים; מזכות בחירה אישית - לברירת מחדל ממשלתית; מקפיטליזם לפטרנליזם.
"בוועדת בכר עשו מהפכה רבתי בשוק ההון, אך המהפכה הצריכה שינויים והתאמות", אומר צבי סטפק, מנכ"ל בית ההשקעות מיטב, "הוועדה עצמה הסכימה כי אחריה צריכה לקום ועדה שתסדיר את פעילות השוק, אך ועדה כזאת לא הוקמה. במקומה קיבלנו סדרה ארוכה של חוזרים, מיני-רפורמות ושינויים - שלנו, כגורמים המוסדיים בשוק, קשה לעמוד על ההיגיון הפנימי או על המגמה שלהם".
כל הגורמים בשוק ההון מסכימים כי רפורמת בכר, שהביאה להפרדת ניהול הכסף מהבנקים, היוותה סוג של מפץ גדול. היא הפכה את בתי ההשקעות ואת חברות הביטוח לגורמים מרכזיים בתחום החיסכון ארוך הטווח והכניסה אליו שחקנים חדשים - וגם תחרות.
כמו כל מפץ, המפץ בשוק ההון היה מלוכלך, כאוטי ולפרקים אפילו מפחיד. למעשה, רבים התקשו להסתגל לכללי המשחק החדשים: הציבור הישראלי התקשה להתרגל לחופש החדש שניתן לו - הוא נדרש לראשונה מאז הקמתה של מדינת היהודים לנהל את עתידו הפיננסי.
בתי ההשקעות וחברות הביטוח הגדולות התקשו מצידן לקבל מציאות שבה ערימות כסף, שאותו קנו במחירים מפולפלים מהבנקים, עשויות להתנדף בן-לילה. משבר פיננסי עולמי שמתרחש פעם במאה איים על יציבותה של המערכת החדשה והשברירית.
בחינת הצעדים שנקט הממונה ענתבי כדי לטפל באתגרים אלה מעלה תמונה מפתיעה. דרכו של האוצר לטפל באתגרים שנוצרו על-ידי התחרות החדשה היתה, במידה רבה, לחסל את התחרות - או במילים אחרות, למסמס את רפורמת בכר: הכבדת הרגולציה ועלויותיה עבור השחקנים בשוק, החלת רפורמת ניוד שעצרה את העברת הכסף בין גופים בשוק, והחלת המודל הצ'יליאני שהכתיב לחוסך הישראלי תוואי חיסכון.
בשיחות סגורות עם גורמים בכירים בשוק ההון הודה ענתבי, כי צעדיו עשויים להוביל להקטנת מספר השחקנים בשוק. "אין לי בעיה עם זה", הודה הממונה.
האם אותו אוצר של תקופת בכר, בן-שלוש ונתניהו, שיצר את התחרות בשוק החיסכון ולמעשה יצר את השוק, הפך את עורו? האם לאחר ניסיון קצר מחזיר האוצר את שוק ההון מעידן הקפיטליזם לעידן הפטרנליזם? ואם כן, האם מדובר בצעד מכוון או בעריצות של החלטות קטנות? התשובות לשאלות הללו צפויות לעצב את הפנסיה שלכם.
בתי השקעות שנכנסו בשנים האחרונות לתחום קופות הגמל ערכו כצעד מקדים תחשיבים, שהעריכו את פוטנציאל הרווח הגלום בפעילות החדשה. התחשיבים הללו העלו בשנים 2005-2004 כי העלויות התפעוליות, השיווקיות והרגולטוריות הופכות את תחום הגמל לרווחי החל מסכום מנוהל של 200-250 מיליון שקל.
השנים עברו, התחרות התחזקה, דמי הניהול פחתו והרגולציה הלכה ונעשתה מורכבת ויקרה יותר. בחלק מבתי ההשקעות הקטנים עברו בהרבה את סף הרווחיות שנקבע ב-2004, אך הרווחיות האמיתית לא הגיעה.
הערכות של בתי ההשקעות מהעת האחרונה מדברות על העלאה משמעותית של הסף. כעת מצביעים שם על נקודת שיווי משקל הגבוהה בערך פי 4 - 1-1.1 מיליארד שקל. הסיבות לזינוק הנחשוני יושבות בירושלים. משמעות העלייה בעלויות והירידה הדרסטית ברווחיות היא שתחום הגמל הפך לסביבה סלחנית פחות לגופי השקעות קטנים, שבחרו לצמוח בצורה אורגנית.
ואכן, בשנה האחרונה התמזגו פרפקט ואלטשולר שחם; קוואטרו נכנסה למנורה; מיטב, גאון וישיר בית השקעות מתחברות בימים אלה; גורמים קטנים נוספים, שביניהם ווייזלר, אלומות ומילניום, עומדים על המדף.
חוזר חדש מבקש להגדיל את ההון העצמי המינימלי של גופים מנהלים בשוק ההון ל-10 מיליון שקל, במקום 1.1 מיליון השקל הנדרשים כיום. הדרישה, הצפויה להטיס מעלה את העלויות של בתי ההשקעות, עוררה את חמתם של הגופים הקטנים, כיוון שהיא עשויה להוביל לסגירתם דה-פקטו של רבים ממנהלי הכספים.
אלה מנסים כיום בכל כוחם לשנות את דעתו של משרד האוצר. "מדובר במסמר האחרון בארון הקבורה של שוק ההון הישראלי", אומר מנהל תחום הגמל באחד מבתי ההשקעות ומציין: "המסמר האחרון, אך
"הדרישה איננה מנומקת, איננה מידתית ומפרה את כללי המשחק שהיו נהוגים בשנים האחרונות", אומר אותו מנהל, "מוסדות רבים השקיעו מיליוני שקלים בכניסה לתחום הגמל ובפעילות בו, והאוצר אף עודד אותם. כעת התקנה החדשה כופה עליהם לשקול מחדש את צעדיהם, וחלק גדול מהם ייאלצו להתמזג או להיעלם".
לאורך השנתיים האחרונות התלוננו בבתי ההשקעות כי אגף שוק ההון והחיסכון הפך ליצרן כפייתי של חוזרים. חוזרים אלה, הקובעים תקנות ועקרונות להתנהלותם של הגופים השונים הפועלים בשוק, גורמים במקרה הטוב לכאב ראש ניהולי - ובמקרה הטוב פחות לעלויות נוספות.
"כולנו משקשקים ולא יודעים מה יקרה", אומר מנכ"ל באחד ממנהלי ההסדרים הפנסיוניים הגדולים, "אין שותפות ואין שקיפות בקשר לאסטרטגיה ארוכת הטווח של האוצר".
"יושבים שם צעירים חסרי ניסיון שלא מדברים עם השוק. אם הרגולטור היה חושב שכל בתי ההשקעות והסוכנים הם זונות וגנבים, התנהלות כזאת היתה הגיונית - במקרה כזה באמת אין לו טעם לדבר איתם. כיוון שזה לא המצב, אין הרבה היגיון בהתנהלות הזאת, שיוצרת בעיקר כאוס בשוק".
"ידין ענתבי הוא אדם צעיר מאוד, שהשאיר חותם משמעותי ביותר בתפקידו", מרכך אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, "אין שום ספק שהיתה לו מסירות יוצאת דופן לתפקיד ושהוא פעל בהכרה חזקה בצדקת דרכו".
"להבנתו, היה צורך לפעול לטובת האינטרס הציבורי גם כשהדבר הביא להפחתת התחרות במשק - ומכאן באו ההכבדות והשינויים. אולם הפריעה לנו מאוד הכמות העצומה של חוזרים והוראות שהונחתו לעתים תכופות מאוד על קופות הגמל, באופן שיצר הכבדת יתר. גם כשרוצים להשיג יעדים יש לחשוב על יכולת הספיגה, וידין לא תמיד איזן בין השינויים שרצה לעשות".
העלות של התקנות וההוראות החדשות שנוספו בשנתיים האחרונות מוערכת במאות אלפי שקלים בשנה. להלן רשימה חלקית: החיוב המינימלי בגין שעת ביקורת של רואה חשבון מומחה הוא 200 שקל.
החברות המנהלות, שחויבו בסך מינימלי של 1,800 שעות כאלה, צפויות לעלויות של לפחות 360 אלף שקל בשנה; תקני חשבונאות שכופים עדכון של מערכות המיחשוב נושאים עלות חד-פעמית של כ-200 אלף שקל; תקנון הנכסים על-פי מדד הסיכון החדש, עולה 36 אלף שקל בשנה;
דיווח רבעוני לעמיתים - עשרות אלפי שקלים; שדרוג ה-Back Office, העוקב אחר הדרך שבה בית ההשקעות מוציא לפועל את החלטותיו - 250 אלף שקל; תקנות אבטחת מידע - 72 אלף שקל; שדרוג אתר האינטרנט ללקוחות - 150 אלף שקל; מנהל סיכונים - 250 אלף שקל; יישום חוזרי מדיניות אשראי וטיפול בחוב - "עשרות אלפי שקלים ואפילו מאות אלפי שקלים, במקרים שבהם יש צורך להשתמש בגורמים מקצועיים לצורך גביית החוב", אומר המנכ"ל.
"אחת אחת, כמעט לכל התקנות יש היגיון פנימי שאפשר לעמוד מאחוריו", אומר מנכ"ל בית השקעות גדול, "אלא שהמציאות שנוצרת בעקבות ההצפה פשוט לא מאפשרת להתנהל".
אותו מנכ"ל מעלה נקודה נוספת: "מנהלי סיכונים, ועדות אשראי, ועדות השקעה ושאר הפונקציונרים תומכי ההחלטה נראים טוב מאוד על הנייר. אך מלבד זאת שהם יקרים, הדבר העיקרי שהם יודעים לעשות זה לספק כסת"ח לבית ההשקעות וקודם כל לעצמם".
מכל החוזרים השונים, זה שגורם להכי הרבה מחלוקות הוא החוזר לגבי ההון העצמי המינימלי. דרישה זו, שנוצרה לטענת אגף שוק ההון כדי לוודא שהחברות יוכלו לערוב לעמיתיהן במקרה של קטסטרופה, איננה זוכה לתמיכה רבה בקרב הגופים הקטנים.
"עברנו פה משבר של פעם ב-100 שנה - ועכשיו, אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה, האוצר נזכר לסגור אותה עם בריח", אומר מנהל תחום הגמל באחד מבתי ההשקעות, "למרות המשבר אי-אפשר להצביע על גוף אחד שהכניס את היד לכיס והשתמש בסכום בסדר גודל כזה מתוך הונו העצמי, כך שלא ברור לאיזה תרחיש הם מתכוננים. מלבד זאת, כל הגופים היום מבוטחים - כך שגם במקרה של אירוע קיצוני ויקר, הגופים מכוסים".
"הגופים הקטנים מניעים את השוק, ואנו רואים בקידום התחרות את האג'נדה שלנו", אומרים באוצר בתגובה לטענות המועלות בכתבה, "אין מה לעשות, בסופו של דבר הרגולציה תמיד באה על חשבון התחרות, כיוון שהיא מגדילה את העלויות. אך בסופו של דבר אין ברירה, אנחנו בונים מאפס תשתית רגולטורית שלא היתה פה עד היום - ויש לזה עלויות".
הגדלת ההון העצמי:
באוצר רואים בהגדלת ההון העצמי המינימלי ל-10 מיליון שקל דרך להגן על הלקוחות מכשלים תפעוליים. הם מצביעים על המעילה בחברת הראל ועל הכשלים בקופות הגמל של פריזמה כדוגמאות לאירועים מהשנה האחרונה, שבהם נדרשו גופים מנהלים להחזיר יותר מ-100 מיליון שקל ללקוחותיהם.
"חברות הביטוח עשו בעיות בשני המקרים - אף חברה לא רוצה לשלם 100 מיליון שקל", אומרים באוצר, "אנו לא רוצים שבשעת משבר הלקוחות יעמדו מול שוקת שבורה, כשהביטוח מסרב לשלם וההון העצמי לא מספק".
המודל הצ'יליאני:
באוצר רואים במודל הצ'יליאני מענה לכשל של הגופים המנהלים כספים בשוק ההון. לטענתם, הגופים לא בוחנים את הלקוח לפי הפרופיל הפיננסי שלו ובוחרים להפנות את כל הלקוחות לאותם מסלולי חיסכון: "נכון שיש פרמטרים רלוונטיים נוספים מלבד הגיל, אך הגיל הוא הוא הפרמטר המרכזי ביותר. ככל שבן אדם מתבגר, הוא רוצה להיות בחשיפה נמוכה יותר".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
