צרות של עשירים: לא כולם מרוויחים מההון המשפחתי
מה קשים חייהם של העשירים. הילדים והנכדים רבים על המיליונים, בני הזוג הצעירים שאיתם התחתנו זה מכבר מתים לקבל את הירושה, ובתוך כל זה יש גם הון גדול ושם יקר לשמר. הצצה לצרות שבאות עם הכסף הגדול
פיגנבוים, לא גבוה, רך דיבור וסגן אלוף במיל' בחיל התותחנים, הוא המנכ"ל של פיננשל גארדיאן, חברה המתמחה בניהול הון משפחתי. במסגרת תפקידו הוא מייעץ למשפחות שברשותן הון ורכוש של מיליוני ועשרות מיליוני דולרים כיצד להרגיל את הילדים לכסף, כיצד להתחתן וגם איך לכתוב צוואה.
"חלק גדול מאוד מהלקוחות שלנו בוחרים שלא לספר לילדיהם על ההיקף האמיתי של הנכסים שלהם. הם רוצים לאפשר להם לצמוח ולהתפתח בזכות עצמם - בלי עושר שייתן להם תחושת ביטחון מזויפת", אומר פיגנבוים ומוסיף: "גם רשימות העשירים המתפרסמות חדשות לבקרים בעיתונים הכלכליים רחוקות מהמספרים האמיתיים. אנשים עשירים פשוט אינם ששים לחשוף את השווי האמיתי שלהם".
לפיגנבוים יש, לטענתו, כ-160 לקוחות. בהתחשב בכך שבישראל יש 1.8 מיליון בתי אב - הסיכוי שאתם חלק מהם הוא 1 ל-11,500; הסיכוי ב"סופר-לוטו" הוא 1 ל-18,000,000. במילים אחרות: הסיכוי שלכם להתעשר בסופר-פיגנבוים גדול פי 1,500 בערך. כדאי שתתחילו לתכנן מה תעשו בכסף - מתברר שזה לא קל כמו שזה נראה.
פיגנבוים יודע דבר או שניים על כסף. אחרי שירות צבאי ממושך הוא צלל לעולם הפיננסים והקים את פיוניר, חברה שניהלה כספים לעולים חדשים ולתושבי חוץ. פיוניר נמכרה, וב-1997 עבר פיגנבוים לסיטי של לונדון כדי לעבוד עבור מי שהפכה לחברה-האם שלה - חברת השקעות דרום אפריקאית שהתמחתה בתחום שלא היה קיים בישראל: טיפול במשפחות אמידות. פיגנבוים החליט לעשות הסבה.
עם שובו מ-3 שנות עבודה בלונדון גילה, לדבריו, ש"העולם השתנה". הסרת הפיקוח על מטבע החוץ ב-1998, התבגרותה של המדינה וההיי-טק יצרו הזדמנויות חדשות בתחום ניהול הכספים.
"כשישראל היתה מדינה חדשה, גם הכסף שלה היה חדש", הוא מסביר, "רוב העשירים של פעם הגיעו לישראל חסרי כל ויצרו אימפריות במו ידיהם. כשעברו השנים החלו
לדבריו, "ההיי-טק יצר שכבה נוספת של אנשים שהעושר שלהם בא בכמויות גדולות מאוד ומהר מאוד. במובנים רבים חלק מהאנשים הללו צריכים את אותה הכוונה פיננסית שזקוקים לה בני הדור השני. בעקבות כך החלה לעלות השאלה איך משמרים את ההון ולא מאבדים אותו".
בעקבות התפתחויות אלה ועל רקע התמחותו החדשה, הקים פיגנבוים את חברת Family Office, גוף שכל מטרתו לעבוד עם משפחות אמידות מאוד, לבדוק את תיק הנכסים שלהן ולהציע סל של שירותים החורגים מניהול השקעות - למשל, תכנון מס, עצות למתחתן ובעיקר "תכנון של העברת הנכסים לדורות הבאים".
שיחה עם פיגנבוים יכולה להעלות ספקות רציניים בנוגע לאושר שעשוי להביא איתו עושר כזה, עד כמה קלישאתי שזה נשמע. "בעלי ההון עומדים בפני הכרעה קשה", הוא אומר, "במקרה שמשהו יקרה לי, האם יהיה נכון שילד בן 18 עד 30 יקבל את חלקו בירושה שמסתכמת אף במאות מיליוני דולרים, בגיל שבו הוא עוד לא קנה שיקול דעת וכלים המאפשרים לו להתמודד עם סוגיית ניהול הכסף והשימושים בו?".
אנשים רגילים לא חושבים, לדוגמה, יותר מדי על המוות - אבל מתוך הסוגיות שמעלה פיגנבוים נראה שאין להם ממש ברירה: במקרה שילכו לעולמם, הרכוש עשוי לקרוע את התא המשפחתי ולהרוס את העתיד של ילדיהם.
"ילד כזה" - בעולם של פיגנבוים ילד יכול להיות גם בן 50, כל עוד הוא הבן של הלקוח שלו - "זהה במובנים רבים לילד שזכה בפיס. הרבה מאוד פעמים, במיוחד בגיל צעיר ולפני שיש לילד משפחה משלו, הוא עשוי לבזבז ירושה כזו על מותרות או השקעות לא נבונות. לדוגמה, הוא יכול לתת את הכסף לאיזה ברנרד מאדוף שמבטיח לו תשואה מהירה וגבוהה".
לדבריו, ההורים מפחדים גם שהילדים שלהם לא יעבדו: "הכסף עשוי לקלקל את ערכי העבודה שלהם ולהפוך אותם לעצלנים ולנהנתים". מכך נובע עול נוסף: הצורך להסתיר מהילדים את היקף העושר האמיתי, כדי לא לפגוע במוטיבציה שלהם. "באופן כללי", הוא אומר, "האמונה שהילדים צריכים לנהל את חייהם באופן עצמאי היא תחושה שרוב המשפחות העשירות דוגלות בה".
רוב בעלי ההון בוחרים בסופו של דבר להעביר אותו לילדיהם. עם זאת, יש כאלה שמעדיפים לחלק את רובו או להעניק לילדים סכום כסף קבוע ונמוך יחסית. "אבא שמוכר עסק משפחתי שאותו הקים במו ידיו אומר לעצמו: 'אני עשיתי את ההון, אני רוצה שהוא ישמש לרווחת הדורות הבאים כדי שיחיו ברמת חיים נאותה, אבל אם הם רוצים להיות עשירים - שיעבדו בשביל זה בעצמם'".
הדוגמה המפורסמת ביותר לסגנון התנהלות כזה הוא ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט והאיש העשיר בעולם, שבחר לתרום את כל הונו ולהעביר לכל אחד מילדיו סכום פעוט של 10 מיליון דולר בלבד. גייטס, אגב, מגביל גם בדרכים אחרות את ילדיו כדי שלא יחיו את חייו: בנאום שנשא לפני כשנתיים חשף כי הוא מגביל את זמן המחשב היומי של בתו.
בדומה לבני הזוג גייטס, שהחליטו לתרום את מרבית כספם לצדקה, גם המיליארדר האגדי וורן באפט הבטיח את רוב הונו - 30 מיליארד דולר - לקרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס. ובכל זאת החליט באפט לדאוג גם לילדיו והקים קרן צדקה בסך מיליארד דולר לכל אחד מהם. "אין להם טונות של כסף", הוא הסביר באוגוסט השנה בראיון מיוחד לירחון פאסט קומפני.
לבאפט 3 ילדים מאשתו המנוחה סוזאן תומפסון: סוזי בת ה-56 היא בעלת חנות למוצרי סריגה באומהה; האווי בן ה-55 הוא חקלאי באילינוי; ופיטר בן ה-51 הוא מוזיקאי בניו יורק. גם לפני הקמת הקרן על ידי אביהם לא היתה סיבה לדאוג להם: כל אחד מהם קיבל 10 מיליון דולר מירושת אמם, שנפטרה לפני 5 שנים, וגם באפט עצמו נהג להעביר להם מיליון דולר מדי כמה שנים.
דאגה נוספת הרובצת על כתפי בעלי הממון היא כיצד לשמר את התא המשפחתי. המקרה הבעייתי ביותר הוא כאשר קיים עסק שבו מעורב רק חלק מהדור הבא.
"במקרה כזה ההורים נוטים להעניק חלק גדול מהנכס לצאצאים שעובדים בו", אומר פיגנבוים, "ואז מישהו תמיד יוצא בתחושת קיפוח". במצב כזה ממליץ פיגנבוים ללקוחותיו לא להעניק את הנכס לאף אחד מהילדים, ולאפשר להם ליהנות אך ורק מתקבולים שינבעו מתפעולו השוטף. "בסופו של דבר גם כאן מדובר בפתרון חלקי בלבד, ובעיה חדשה נוצרת בדרך כלל כשהדור השלישי מקבל את המושכות".
ככלל, ובניגוד לסברה המקובלת, רוב השושלות העשירות אינן מצליחות להישאר כאלה לאורך זמן. לדברי פיגנבוים, גם במקרים שבהם הדור הראשון יצר הון משמעותי, הרי שעד הדור הרביעי יישחק ככל הנראה ההון של המשפחה במידה כזו שרמת הכנסתו ונכסיו תהיה פחות או יותר ממוצעת. עדות לכך שעושר איננו נצבר מדור לדור אלא בדרך כלל מתמסמס מספקת רשימת המיליארדרים העולמית של המגזין פורבס: כל 10 העשירים הממוקמים במקומות הראשונים עשו את הונם בעצמם.
"סכסוך אפשרי נוסף הוא במקרה שיש נכס שאיננו ניתן למימוש מיידי, כמו נדל"ן, והשאלה היא מה לעשות איתו", אומר פיגנבוים ומציין בעצב: "ברוב המקרים אם לא מקדישים לכך מחשבה, הכסף חזק יותר מהחיבה הטבעית שרוחשים בני המשפחה זה לזה".
אם מדובר בכסף או ברכוש ולא בעסק, רבים מהעשירים נוטים לחלק את הכסף שווה בשווה. במקרים אחרים הם מעדיפים לתת את הכסף לאלה שיודעים לטפל בו בצורה טובה יותר. "אחד הלקוחות שלי, שהבת שלו אמנית, אמר לי: 'אם אני אתן לה את הכסף, היא תאכיל בו את החתולים'".
נא להמתין לטעינת התגובות
