בוחבוט נגד האוצר: "אם צריך, אלך לכלא"
פחות משנה אחרי שמונה ליו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט כבר הספיק לצאת לשורה של מלחמות מתוקשרות ואף לקרוא למרד נגד מדיניות האוצר. הוא מוכן ללכת עם המאבקים האלה עד הסוף. רק חבל שראשי הרשויות לא איתו
כמעט תמיד הוא התנהל בשולי הפוליטיקה הארצית, בין מפלגות מרכז מתונות. פעם אף נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אך פרש לאחר קדנציה אחת.
כשגבול הצפון בער, הוא הביא את מחאת התושבים כראש ועד יישובי קו העימות. בימים שקטים יותר הוא היה חייל נאמן בלובי החברתי, זועק את מחאת המקופחים, תושבי הפריפריה, נקלע לחיכוכים עם השכנים העשירים מכפר ורדים של המיליארדר סטף ורטהיימר.
כשפרש עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, מראשות מרכז השלטון המקומי, הפך בוחבוט למועמד הטבעי לתפקיד וגבר על מתחרהו מבת ים, שלמה לחיאני.
פקידי המשרדים, שעל פתחיהם נוהגים ראשי מרכז השלטון לחזר, זיהו חיש מהר את השינוי בסגנון: בוחבוט לא רואה את עצמו כשתדלן של רשויות מקומיות אלא כמנהיג חברתי.
הוא חריף לשון ואינו מהסס להאשים את שר האוצר באי-אמירת אמת, קורא לראשי הרשויות להמרות את החוק המחייב אותם לגבות היטל בצורת ומאיים במסע מפוקק כבישים של משאיות אשפה ובהשבתת מערכת החינוך בתגובה על קיצוץ במענקים.
בוחבוט הוא הנציג הבועט ביותר של יישובי הפריפריה - עשרות ערים קטנות החקוקות בתודעתם של ישראלים רבים בעיקר כ"בתים שרואים בדרך לצימר בצפון".
חלק מהאנשים שהוא מנהיג מצביעים עבורו, אבל הוא יודע שהם לא יצאו לרחובות כדי לתמוך במאבקיו הצודקים למענם. גם חבריו ראשי הרשויות המקומיות לא תמיד נותנים לו יד ומדי פעם מסתייגים מסגנונו.
הסדקים נחשפו בעת שניסה בוחבוט להשבית חלק ניכר משירותי העיריות במחאה על הקיצוץ בתקציבי האיזון, שבהם תלויות העיריות לאספקת שירותים בסיסיים לתושביהן.
ראש העיר חיפה יונה יהב וראש העיר נתניה מרים פיירברג מתחו עליו ביקורת גלויה וסירבו להשבית מוסדות חינוך. בוחבוט מתייחס למרד בביטול: "הם לא היו נגדי. הם רק לא רצו להשבית את מוסדות החינוך. אבל אין מחלוקת פנימית בינינו", הוא אומר.
בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו הוא מבטיח שברגע שתחזור הכנסת מהפגרה, הוא יחדש את המאבק נגד מס הבצורת ותעריפי המים המטורפים, הודף את הטענות על השחיתות המושרשת בשלטון המקומי ומסביר איך משרד האוצר עובד על כולנו בעיניים.
אומרים שראש עיר טוב הוא זה שאף אחד לא מכיר. בדרך כלל נזכרים בו כשיש בעיה.
"לשלטון המקומי יש בעיית הסברה משום שאנשים לא מבינים מה הוא עושה, אבל עם כל בעיה שמתעוררת מיד רצים לראש העיר. מי עוסק היום בחינוך בארץ? משרד החינוך. אבל האזרח הישראלי נוהג להפנות אצבע מאשימה לראש העיר: הוא אשם בעיני התושבים בכך שרמת בחינות הבגרות הולכת ויורדת, במקום להצביע לעבר שר החינוך שכופה את הקיצוצים על המערכת. במשך שנים רבות הטילה הממשלה מעמסה הולכת וגדלה על הרשות המקומית, אבל לא העמידה תקציבים - והאזרח מכיר רק את ראש העיר שלו ולא את המדינה".
אולי מוטב היה שמשרד החינוך היה לוקח על עצמו את כל הטיפול במערכת החינוך מ-א' ועד ת'?
"הלוואי שהיו לוקחים מאיתנו את הטיפול במערכות החינוך והרווחה - אבל לצערנו, משרד החינוך אינו מסוגל לעשות את זה. המערכת העירונית יעילה מאוד ויציבה, למרות כל הדיבורים. ראשי ערים מכהנים בתפקידם 15 שנה בממוצע. הממשלה מתחלפת כאן בכל שנתיים וחצי-שלוש. מערכת החינוך לא היתה יכולה לתפקד תחת שלטון שמתחלף במהירות כזאת".
"בכל שנה אני מגייס תרומות בסך 10 מיליון שקל, אחרת החינוך במעלות היה מתמוטט. מצד שני, לממשלה נוח לחלק לנו הוראות בלי להעמיד את התקציבים הנדרשים. אומרים לי פתאום שצריך לשפץ את בתי הספר. מאיפה אני אביא את הכסף?".
מצד שני, לשרי האוצר נוח לאשר לך להעלות את הארנונה, בעוד הם מתחנפים לציבור.
"זה נכון, אבל עדיין המדינה לא נותנת לי להעלות את הארנונה כמו שאני רוצה ומכתיבה לי הנחות שאני צריך לממן. לפעמים זה נראה כאילו מנסים להפיל את הרשויות בכוונה ולהפוך אותן לנתמכות על ידי השלטון המרכזי".
"ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר החליט לתת הנחה בארנונה לכל אזרח ותיק, והמדינה מימנה את ההנחה. עכשיו ביטלו את המימון. אני לא יכול להעלות לקשישים פתאום את הארנונה. מאיפה אני אביא את הכסף החסר? מדובר במאות אלפי
"אצלנו במרוקו היה סיפור על גביר קמצן שהיה לו עבד גדול וחזק. הוא נתן לו לסחוב שק קמח אחד, וראה שזה לא מזיז לעבד. העמיס עליו עוד אחד, והעבד החזיק. העמיס עוד ועוד - עד שהעבד כרע תחת המשא. 'אני יכול להעמיס עוד שק אחד?', שאל הגביר. העבד ענה: 'תעמיס כמה שאתה רוצה, כי אני מפה כבר לא אקום'. הגענו למצב של קטסטרופה. המדינה השתגעה".
הרשויות עמדו בראש המאבק נגד היטל הבצורת. הגעתם לסף מרי אזרחי ובסוף התקפלתם.
"היטל הבצורת הוא נושא חמור ביותר. לא קרה בשום מקום אחר שאזרחים נענשו על כישלון של המדינה. במשך 30 השנה האחרונות אנחנו כושלים בניהול משק המים: אין תוכנית, אין פריסת מכונים לטיהור שפכים, אין השבת מי קולחין, אין התפלת מים מלוחים. אתה יודע שמתחת לערבה יש מיליארדי קוב של מים מלוחים? היה אפשר להתפיל אותם - אבל אף אחד לא עשה כלום".
הנתונים הבינלאומיים מראים שישראל היא אחת המדינות המובילות בתחום טיהור והשבה של מי שופכין.
"אבל לאן הולכים המים המטוהרים? מיליוני קוב נשפכים לים בגלל חוסר תיאום בין הרשויות. עד היום משרד הבריאות לא מאפשר לנו להשתמש במים להשקיית גנים וגינות בעיר, אלא רק לגידולים חקלאיים מסוימים כמו אבוקדו וכותנה".
"אני מת להקים מכון להשבת מים, והרשויות אומרות לי שגם אם אקבל כסף, משרד הבריאות לא יתיר לי להשתמש במים, למרות שיש היום מערכות שיכולות לטהר מים ברמה שלישונית שמאפשרת להשקות את הגנים. לכן חלק גדול מהמים שמטוהרים ברשויות נשפכים לים או לא מטוהרים כלל. עם ניהול ממשלתי כזה אין שום סיבה שהתושבים ישלמו היטל בצורת".
הצעתך לרשויות המקומיות שלא לגבות את היטל הבצורת התפרשה כקריאה להפרת חוק. לא הגזמת?
"אשאל אותך שאלה: כמה מנהיגים חברתיים שאתה מכיר נכנסו לבית הסוהר משום שפעלו למען העם שלהם? אז שיכניסו אותי לבית הסוהר".
נלסון מנדלה היה רק בן 44 כשנכלא בגלל פעילותו לביטול ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה.
"אני לא כל כך זקן, אני בן 64. אז מה? אולי בדרך הזו אסיים את פעילותי הפוליטית. אבל ברצינות, אנחנו לא אמרנו 'אל תשלמו'. הנחינו את הרשויות המקומיות להפריד את חשבון המים לשניים: תלוש אחד לחשבון המים הרגיל ותלוש אחר להיטל הקנס של ממשלת ישראל. אתה רוצה לשלם? תשלם". אבל אם אתה לא רוצה לשלם, אני כראש הרשות לא אלך נגדך לבית משפט. אם המדינה רוצה - שתתבע את האזרח".
"לצערי, יש ברשויות רבות תאגידי מים שהם חברות נפרדות, והמנהלים שלהם אמרו: 'אנחנו כפופים לרשות המים. אם נחלק את החשבונות, הם עלולים לנקוט נגדנו צעדים עד כדי פיטורים'. תאגיד המים אצלנו במעלות עומד לחלק את התשלום לשניים".
יש טענה שאתם נלחמים נגד ההיטל לא רק בשם הצדק החברתי: ההיטל צמצם את צריכת המים ופגע קשה בהכנסות של הרשויות והתאגידים, שגם ככה מתנהלים במצב של גירעון.
"זה ברור, לא? תאר לך שהיו מכריחים את שופרסל להפחית 15% מהכנסותיה - היא לא היתה מפסידה? תאגיד מים לא יכול לקצץ את הוצאותיו, הן קבועות ואינן קשורות כמעט לכמות המים שהוא מספק. הוא חייב להפסיד. אם לא יחזירו חלק מהכנסות המדינה מהיטל הבצורת לתאגידי המים, הם כולם יקרסו".
"רוב התאגידים שקמו הם בפריפריה - והם לא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד. במקומות שבהם חשבונות המים עדיין משולמים יחד עם הארנונה, ייפגעו הרשויות מתושבים שלא יעמדו בתשלום ולא ישלמו לא ארנונה ולא מים. יש אנשים עניים שפשוט לא מסוגלים לשלם, בעיקר ביישובים החלשים. מה יעשה מי שמקבל משכורת של 3,500 שקל?".
הקמתם זעקה נגד הקיצוץ במענקי האיזון, שנועדו לאפשר לרשויות החלשות לעמוד במימון השירותים הבסיסיים לאזרח. האוצר נכנע, חתמת על הסכם - ואחרי זמן מה שוב איימת בהשבתות ובמסע משאיות זבל לירושלים. מה קרה?
"משרד האוצר הטעה אותנו, והאמת התבררה לנו רק לאחר חתימת ההסכם. האוצר מעביר למשרד הפנים מדי שנה 300 מיליון שקל עבור הרשויות המקומיות, נוסף לתקציב מענקי האיזון. זה היה סכום ידוע, שהנחנו שלא נגעו בו. השנה האוצר התחכם והכניס את 300 מיליון השקל האלה כחלק מהסכום הרגיל של מענקי האיזון. היה עוד סכום של 180 מיליון שקל לתוכניות הבראה שבוטלו ועוד 70 מיליון שקל למענקי שר שבוטלו. אם המשרד היה מראה לנו את כל התמונה, לא הייתי חותם על ההסכם".
משרד האוצר טוען שהוא העביר את כל הסכום בהתאם להסכם, וההבדל בין מה שקיבלתם למה שחשבתם שתקבלו קשור בנוסחאות החלוקה, שעליהן אחראי משרד הפנים.
"איך משרד הפנים מחלק זו בעיה בין משרד האוצר למשרד הפנים, זה לא מעניין אותי. לא יכול להיות שקריית שמונה, שלומי, מעלות וגם יישובים במרכז הארץ יקומו בבוקר ויראו שקיצצו להם את המענקים ב-20%-50%".
"מצאנו את עצמנו ערומים, ולכן חסרים היום כ-500 מיליון שקל של מענקים ממשרד הפנים. שר האוצר כועס עליי שאני אומר שהם הטעו אותנו - אבל זה נכון".
איך יושלם החסר?
"אצטרך פשוט לתת פחות שירותים: לפגוע במתנ"סים, בניקיון הרחובות, בגינון, בתחזוקת בתי ספר, בשירותים לכיבוי אש ובמועצות הדתיות. הקיצוץ במענקי האיזון הוא פשוט לא חכם".
"עשרות רשויות יקרסו כי לא יהיה כסף למשכורות. משרד הפנים יזעק - ויעמידו שני מיליארד שקל לתוכנית הבראה, וזה חוזר על עצמו כל 3 שנים. במקום לבזבז מאות מיליונים על שיקום, המדינה צריכה להשקיע בקידום הרשויות ובשמירה על איזונן".
נא להמתין לטעינת התגובות
